פרשת וארא - הגיע זמן הגאולה!

בס"ד

פרשת וארא – תחילת הגאולה

פרשת שמות מסתיימת בהרהוריו של משה אחר מידותיו של הקב"ה: "למה הרעות לעם הזה?" (שמות ה, כב)

ותשובת ה': "עתה תראה את אשר.." (שמות ו, א)

וכן אומר הקב"ה: לא נודעתי להם" (שמות ו, ג) הכיצד?

והרי אנו יודעים שהאבות הכירוהו, רק שלא הכירו את מידת הרחמים שלו. רק שמעו את הבטחותיו ולא ראו בקיומם.

וה' שולח את משה לעם ישראל להודיעו שהגיע זמן הגאולה.

"לכן אמור בני ישראל..אני ה'..

והוצאתי...

והצלתי...

וגאלתי...

ולקחתי..." (שמות ו, ו) אלו ארבעת לשונות גאולה שכנגדם שותים בפסח ארבע כוסות.

ובפרשת וארא פוגשים אנו את משה רבנו המהסס, המתלבט והחושש מהשליחות החשובה שהוטלה עליו: להוציא את בני ישראל ממצרים.

הוא מתייצב לפני בני ישראל ומוסר את שליחותו החשובה וההיסטורית לעם: " והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתכם וגאלתי אתכם.." (שמות ו, ו)

משה מדבר והעם אינו שומע לו "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" ((שמות ו,ט)

איך אפשר להקשיב כשעובדים וטרודים ועייפים והרוח מרוטה ומה אכפת מגאולה? רק רוצים לנוח...

העם לא מתרגש ולא מקבל את בשורת הגאולה הזאת. כי העם בכלל לא רוצה גאולה.

הוא עסוק מידי בעבדות. הוא עייף. הוא כבר מורגל.

נשמתו, כבר נשמה של עבד,  עדיין אינה מוכנה לגאולה. שנים רבות של עבדות במצרים חרטו בו נחיתות ורפיון. כיום עסוקים בני ישראל רק בלסיים את מכסת העבודה ולשוב לבתיהם כדי לנוח לקראת עבודת המחר. הם לא מוכנים עדיין לגאולה ולא מתייחסים להודעתו הדרמטית של משה: " ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה" (שמות ו, ט)

וה' אומר למשה אם בני ישראל אינם רוצים לצאת, דבר אל פרעה שישלח אותם מארצו.

משה מביע את ספקותיו, איך יפנה לפרעה שישחרר את העם?: " הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים?" (שמות ו, יב)

דבריו לכאורה הגיוניים. אם העם לא רוצה גאולה ולא מאמין בה, למה שפרעה יאמין ויסכים לוותר עליהם ולשלחם מארצו?

וכאן הקב"ה לא מעודד את משה ולא מנחם אותו.

נגמר השכנוע, נגמר הדיבור הרך.

העם לא מסוגל לקבל את יכולתו להיות חופשי? דיבורים רכים לא יעזרו.

והקב"ה פשוט דורש ממשה ואהרון ללכת ולמלא את תפקידם:

"ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים".

עפ"י הרש"ר הירש:: "מספיק עם הויכוחים. מספיק עם הדיבור הרך. עכשיו זוהי פקודה וזה בכלל לא חשוב אם אתם מוכשרים או לא.

אם העם יתייחס

אם פרעה ישמע.

אתם – רק תצייתו!"

כי הגיעה עת פקודה: "ויצוום" - בציווי: צא והוציא את העם!

כי לפעמים יש לחייב אדם להבין שגורל העבד הוא בר שינוי. ברגע שיבין שיוכל להיות חופשי, ברגע שישתחרר מעול העבדות הנפשית, יוכל גם לשאוף לגאולה פיזית.

ולכך מוסיף רש"י דברים יפים: "ויצום – ציווה על משה ואהרון לנהוג בהם בסבלנו ובנחת.

העם הזה מיוחד – סרבן וטרחן. עם של אינדיבידואליסטים. אולי אפילו ירגמום באבנים.

אך אתם היו נאמנים לשליחותכם והקפידו בה".

ובענין פרעה – אל תשכח! זהו מלך. נהג בו כבמלך.

בהמשך מספרת לנו התורה על ייחוסם של משה ואהרון.

וזאת למה? כדי ללמד לדורות הבאים כי רגיל ואנושי הוא מקור מחצבתם. ורגיל ואנושי הוא טבע ברייתם (הרש"ר הירש)

"הם המדברים אל פרעה.."

כלומר, הם המוכרים לכל הסביבה והוריהם וסביהם – אותם ילודי אישה ככל העם - הם שדיברו אל פרעה. אותו פרעה שהיה כמו אלוהות עבור המצרים.

כי הם באו בשליחות ה'.

וכך - משהופסקו פקפוקי משה. מרגע שהבין משה שעליו רק לקיים את הצו האלוקי.

משהשתחרר מהתלבטויותיו, תפעם אותו רוח האלוקים והוא יוכל לשחרר את העם.

וכך מתחיל סיפור הגאולה.

מתוך האתר "פרשת השבוע"