בס"ד
פרשת "ויגש" מתחילה בנאומו הגדול של יהודה. האח שהבטיח לאביהם יעקב להיות ערב עבור בנימין ולהחזירו בשלום לביתו:
"ויאמר יהודה אל ישראל אביו:
שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה
ונחיה ולא נמות.
אנוכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הבאתיו והצגתיו לפניך
וחטאתי לך כל הימים" (בראשית מג, ח-ט)
עתה, לאחר שנמצא הגביע "הגנוב" בשקו של בנימין הקטן, מבקש יוסף שישאירו אותו אצלו.
ואז "ויגש אליו יהודה ויאמר" (בראשית מד, יח)
זהו נאום גדול ומפורט. נאום הממצה בעצם את כל מהלך פגישותיהם של יוסף ואחיו.
הנאום מתחלק לשלושה חלקים:
- סיפור על מה שהיה עד עכשיו (יח-כט)
- תיאור של מה שעלול להתרחש מעתה (ל-לב)
- הצעה ובקשה (לג-לד)
בחלק הראשון מזכיר יהודה ליוסף את העובדות. את כל מה שסיפרו לו אודות אביהם ואודות אחיהם הקטן. לכאורה זהו פשוט סיפור של עובדות. אתה ביקשת – ואנחנו סיפרנו. ובעצם, נשמעת מדברי יהודה האשמה שפח טמנו להם, אך אין הוא מעז לומר זאת בגלוי.
וכך נאמר במדרש תנחומא: "אדוני שאל את עבדיו" – מתחילה בעלילה באת עלינו. מכמה מדינות ירדו מצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהן. שמא בתך באנו לקחת, או אחותנו אתה סבור לשאת? אף על פי כן לא כיסינו ממך דבר".
בחלק השני מספר יהודה ליוסף מה יקרה אם לא יחזור עימו בנימין.
"ועתה כבואי אלל עבדך אבי והנער איננו אתנו
ונפשו קשורה בנפשו –
והיה כראותו כי אין הנער – ומת!
והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה" (בראשית מד, ל-לא)
ולאחר תיאור הטרגדיה הנוראה שתקרה ליעקב אם לא ישוב עימהם בנימין, מציע יהודה, הערב לאחיו הקטן, את עצמו במקום בנימין:
"ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני
והנער יעל עם אחיו (שם, מד, לג)
ויהודה מסיים את דבריו בקריאת יאוש:
"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי
פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" ( שם, מד, לד)
ומול המעשה אשר נעשה להם עתה, עולה התנהגותם של אחי יוסף כשמכרוהו בעצת יהודה לישמעאלים.
ואחרי שהגיע יהודה – המייצג כאן את כל האחים – למדרגה כזו שלא יוכל לשוב לביתו ללא בנימין, ועתה, משהוא נותן את נפשו עליו, כופר המעשה הראשון אשר עשו האחים לאחיהם האחר – עתה יוכל יוסף להתוודע לאחיו.
וכך בתוך הדרמה הגדולה מצהיר יוסף לפני אחיו: "אני יוסף אחיכם!" (בראשית מה, ד)
פשוט.
אחי היקרים, ראו והפנימו.
כמה טרחתם להוציאני מדרככם. לשנות את מזלי. זרקתם אותי, מכרתם אותי.
אבל מה שצריך להיות, הוא שיהיה.
אני כאן.
אני במקום אליו הייתי אמור להגיע.
לפעמים הרצון לעצור מהלך מסויים, הוא בעצם זה המקדם אותו.
בידינו להיות השליחים לטוב. הבחירה היא שלנו אילו שליחים נהיה. כפי שלימד רבי עקיבא במסכת אבות: "הכל צפוי והרשות נתונה".(פרקי אבות ג, משנה טו)
אמנם כל המהלכים מתוכננים מלמעלה אבל לנו יש את אפשרות הבחירה החופשית איך לנהוג. לטוב ולמוטב.
וברור שרעים היו מעשי האחים ביוסף. ואין זה משנה שהתוצאה היתה טובה.
האחים יודעים זאת. סבל רב עבר על יוסף סבל נורא מאוד עבר על יעקב. הם עצמם אולי סבלו מיסורי מצפון.
אבל יוסף, הוא יוסף הצדיק, מרגיע אותם ואומר שכל שעשו, הכל לטובה וכך צריך היה להיות.
"ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים..." (בראשית מה, ח)
וככה יוסף הצדיק, הבן האהוב, הבן המועדף, שעבר תלאות רבות, שאחיו זרקוהו לבור, שמכרו אותו לישמעאלים, שעבד בבית פוטיפר, שנזרק לכלא. היום הוא שר וחשוב במצרים, מתוודע לאחיו ומרגיע אותם:
"אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (בראשית מה, ה)
אתם בסך הכל הייתם שליחים לקיים את רצון האלוקים.
והנה אני שליח לספק לכם מזון בימי רעב אלו.
מתוך האתר "פרשת השבוע"
http://www.2all.co.il/web/Sites8/parashathashavooa/