פרשת מקץ - חלומות ופיתרונם "כי לאלוקים פתרונים"

בס"ד

זאת הפרשה השנייה ברצף, מתוך ארבע פרשות,  העוסקת בנושא הגדול והחשוב - יוסף ואחיו.

הפרשה הקודמת – פרשת "וישב" הסתיימה בפיתרון החלומות שנתן יוסף לשר המשקים ולשר האופים.

ועל התגשמות הפיתרון הנ"ל.

לאחר שפתר יוסף את חלומו של שר המשקים, הוא מבקש ממנו שיעזור לו: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (בראשית מ, יג) ואומרים חז"ל כי על כך נענש יוסף ונשאר עוד בבית הסוהר עד ששכח את שר המשקים ושם ביטחונו רק באלוקים שיוציאו משם. כי כפי שיוסף יודע וכפי שהוא עצמו מזכיר בכל פעם – הכל מאלוקים. הוא המכוון, הנותן פתרון, הכל ממנו..

"הלא לאלוקים פתרונים" (בראשית מ, ח)

"בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה" (בראשית מא, טז)

"את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה" (בראשית מא, כה)"כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו" (בראשית מא, לב)

שר המשקים אכן הושב לעבודתו, למקומו המכובד. ושם כדרך כל בשר במצבו הטוב, שכח את יוסף.

"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" (בראשית מ, כג) ובילקוט מעם לועז, עפ"י בינה לעתים מוסבר פשר הכפילות של "ולא זכר" וכן "וישכחהו": "לכאורה התיבה "וישכחהו" נראית כאן לגמרי מיותרת, שכן כבר נאמר "ולא זכר שר המשקים"...יש לפרש שתיבה זו ("וישכחהו"), מוסבת על יוסף, שאמנם בתחילה ביקש "והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה", אבל לאחר זמן "וישכחהו" – יוסף שכח לגמרי את שר המשקים, ולאחר שתלה תקוותו ובטחונו בהקב"ה, ואז, ורק אז באה הישועה..."

והפרשה שלנו מתחילה בחלומו של פרעה:

"ויספר פרעה את חלומו ואין פותר אותם לפרעה" (בראשית מא, ח) – פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא היה קולם נכנס באזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים לו: שבע בנות אתה מוליד – שבע בנות אתה קובר. וכך אמרו לו: "שבע השבלים הטובות" – שבע מלכויות אתה כובש, "ושבע שבלים רעות" – שבע אפרכיות מורדות בך.

וכל כך למה?

כדי שיבוא יוסף באחרונה ויטול הגדולה.

אמר הקב"ה: אם יבוא יוסף תחילה ויפתור את החלום – אין זה שבחו, שיכולים החרטומים לומר לפרעה: אילו שאלת אותנו, כבר פתרנו אותו לך, אלא המתין הקב"ה עד שנתייגעו והוציאו את רוחו, ואחר כך בא יוסף והחזירה לו.

כיוון שראה שר המשקים את פרעה שהיתה נפשו מבקשת לצאת, היה מחשב בדעתו ואומר: אם ימות פרעה זה, ויעמוד מלך אחר במקומו, אינני יודע אם מעמידני באמנותי ואם לאו, מיד – "וידבר שר המשקים את פרעה לאמור" (רש"י על פי בראשית רבה פ"ט ז-ח)

וזהו חלומו של פרעה: "והנה עומד על היאור והנה מן היאור עולות שבע פרות יפו  מראה ובריאות בשר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור רעות מראה ודקות בשר ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את הפרות יפות המראה והבריאות" (בראשית מא א-ד)

וחלום נוסף עם אותו רעיון, חלם פרעה על שבע שיבולים טובות פרעה ושבע שיבולים רעות מראה.

יוסף מגיע אל פרעה ופותר את חלומותיו – שבע שנים טובות תהיינה מצרים ולאחריהן שבע שנות רעב.

פרעה מקבל את הפירוש הזה מפני שחש שפירושיהם של חרטומיו אינם נכונים.

"אמר לו יוסף: מי הודיעך שלא פתרוהו כראוי? אמר לו: כשם שראיתי החלום, כך ראיתי פתרונו, לכן אינם יכולים (החרטומים של מצרים) לשחק בי" (מדרש הגדול)

יוסף מייעץ לפרעה לצבור מזון לשבעת שנות הרעב: "ועתה, ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים...ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות האלה ויצברו בר תחת יד פרעה...והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שנות הרעב" (בראשית מא לג-לו)

וכך נעשה.

ופרעה ממנה את יוסף להיות האיש שינהל את כל זה.

ואכן, שבע שנים טובות מגיעות למצרים ואחריהן כמצופה, שבע שנות רעב שמצרים ערוכה לקראתן ויכולה לספק מזון ולמכור גם לבני ארצות אחרות.

יוסף עולה לגדולה בארץ מצרים. חלומו הפרטי מתחיל להתגשם.

לאט לאט יתגשם כל חלומו. אחיו יגיעו וכן אביו.

אחיו של יוסף מגיעים גם הם לשבור שבר במצרים. הוא מיד מכיר אותם. הם לא מזהים.

הוא שומע את סיפורם על אביהם-אביו יעקב ועל אחיו הצעיר בנימין ומבקש מהם שיביאו את בנימין עימם. אחי יוסף חוזרים לאביהם יעקב ומספרים לו על דרישת המושל "המצרי". יעקב מתנגד. בנימין הוא הבן הקטן של רחל, הוא אחיו של יוסף הבן האהוב שנעלם לו. הוא לא מוכן לאבד גם את בנימין.

לאחר שכנועים רבים ולאחר שמבטיח יהודה להיות ערב לאחיו, יעקב מסכים ובנימין חוזר עימם לארץ מצרים.

יוסף מקבל אותם בכבוד רב ומסדר להם משתה גדול.

בלכתם הוא מטמין גביע בשקו של בנימין, שולח אחריהם את אנשיו והם מוצאים את הגביע. יוסף דורש מאחיו להשאיר את בנימין אצלו.

מתוך האתר "פרשת השבוע"

http://www.2all.co.il/web/Sites8/parashathashavooa/