בס"ד
טבע מולד
יש משפחות בהם מוצאים אנו ילדים שונים זה מזה בהתנהגותם ואנו תוהים: האם קיבלו חינוך אחר? האם עברו חוויות שונות, או שזהו הטבע שלהם המביאם מנקודות פתיחה שונות לחלוטין ומכוונם למקומות אחרים?
וכבר לימד שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו)
ואם לא היתה דרכו משלו לכל נער וילד, הרי לא צריכים היו להיאמר הדברים.
ובתורה פוגשים אנו צמד תאומים השונים מאוד זה מזה. במראם ובנטיותיהם.
הם גדלו ברחם אחת לזוג הורים אחד, גדלו יחד והיו כל אחד מהם ללאום אחר.
ומסיפורם של תאומים אלו לומנדים כי מלבד השתדלות החינוך, חובתם העיקרית של הורים היא – להתפלל עבורם ולברכם.
עוד בטרם נודע לה כי תאומים היא עתידה ללדת, חשה רבקה את הכפילות בביטנה. נראה היה לה כי זהו מאבק סמלי בין היצר הרע ליצר הטוב. ותוהה היתה מי ינצח במאבק זה – היצר הטוב או היצר הרע?
"סבורה היתה רבקה כי בן אחד הוא זה, ואותו פירכוס שהוא מפרכס לצאת ליד פתחי בתי מדרש וליד פתחי עבודה זרה, אינו אלא מאבר הסמלי בין היצר הטוב ובין היצר הרע, שפעם מתגבר היצר הרע והוא מבקש לארוץ לעבודה זרה, ופעם מתגבר היצר הטוב והוא מבקש לרוץ לבית המדרש" (קול שמחה)
רבקה מוטרדת. היא מבקשת לדעת מה יהיה סופו של המאבק הזה ומי ינצח ו"ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כה, כב)
ואז נאמר לה: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו" (בראשית כה, כג)
ובכן – הפתעה! רבקה עתידה ללדת תאומים – והם יהיו לשני לאומים. לא אחד.
והם אלו הנלחמים בבטנה בעברה במקומות שונים, כל אחד למקום אליו נמשך טבעו.
ולכן המהומה בבטנה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (בראשית כה, כב) בשעה שהיתה עומדת (רבקה) על בתי כנסיות ובתי מדרשות – יעקב מפרכס לצאת, ובשעה שהיא עוברת על בתי עבודה זרה – עשו רץ ומפרכס לצאת. (רש"י עפ"י בראשית רבה סג, ו)
וכבר בלדתם היו שונים זה מזה.
"ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער ויקרא שמו עשו. ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (בראשית כה, כה-כו)
"ויגדלו הנערים" (בראשית כה, כז) – רבי לוי אומר: משל להדס ועזבונית שהיו גדלים זה על גבי זה. וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה נותן חוחו.
כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר, ושניהם באים מבית הספר.
לאחר י"ג שנה – זה הולך לבתי מדרשות, וזה הולך לבתי עבודה זרה.
אמר ר' אלעזר: צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה. מכאן ואילך צריך שיאמר: ברוך שפטרני מעונשו של זה..." (בראשית רבה סג, יד)
וכן מוצאים אנו אצל יעקב אבינו שהיו לו 12 בנים, וכל אחד שונה בטבעו מאחיו.
ועל כן בברכתו להם בטרם מותו, בירך כל אחד מהם על פי טבעו המיוחד.
וכך מלמד הרב וולבה:
"אין ילד דומה לחברו. אם ההורים אינם יודעים זאת, ומייחסים לילד כוחות שאין לו – החינוך והעמל שהם משקיעים לא יהיה מכוון כלל אל אותו ילד. אם ברצוני לחנך ילד, עלי להתבונן ולבדוק מה היא דרכו האישית של הילד הזה עצמו. דבר מובן הוא ששיח הבננה צריך טיפול אחר מאשר עץ התפוח. אם נגדל שיח בננות ועץ תפוחים, ונעניק לשניהם טיפול זהה, לפחות אחד מהם לא יגדל טוב, ואולי שניהם גם יחד לא יצמיחו פרי. כך גם עם ילדים. אני חייב לדעת מהן התכונות האישיות של הילד ולהתחשב בהן" (הרב וולבה, זריעה ובנין בחינוך).
והנערים יעקב ועשו גדלו להיות שונים גם בהתנהגותם ובטבעם :"ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים" ( בראשית כה, כז).
והסיפור על שונותם של הנערים מגיע לשיאו בברכת יצחק לבניו.
יצחק מבקש מעשו, הבן האהוב עליו, "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (בראשית כה, כח), כי יצא לצוד ציד ו"עשה לי מטעמים כאשר אהבתי" (בראשית כז, ג)
ובעבור זה מבטיח יצחק ברכה לעשו.
רבקה השומעת את הדברים ממהרת לקרוא ליעקב, הבן האהוב עליה, "ורבקה אוהבת את יעקב" (בראשית כה, כח) ומציעה לו להתחפש לאחיו עשו.
היא מכינה עבורו מטעמים כדי שיגיש הוא מטעמים לאביו ויזכה הוא בברכה.
וזה תמוה: מה עניין המזון לברכה?
וכי לא יוכל יצחק לברך את בניו ללא המטעמים?
אלא שלומדים אנו מכאן דבר עצום. הברכה היוצאת מלב מכיר תודה וטובה היא ברכה גדולה יותר, זוהי המסוגלת ליותר.
וכך גם אומר יצחק לעשו: "עשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי" (בראשית כז, ד)
וכשמובאים המטעמים (ע"י יעקב שהתחפש לעשו) אומר שוב יצחק: "הגישה לי ואוכלה מציד בני למען תברכך נפשי" (בראשית כז, כה)
מתוך האתר - פרשת השבוע
http://www.2all.co.il/web/Sites8/parashathashavooa/