מדיטציות אקטיביות היו קיימות עוד מהתקופות הראשונות בהן ניתן למצוא עדויות על תרגול מדיטציות מסוגים שונים. ריקודים שבטיים מדיטטיביים התגלו בעדויות אראיכאולוגיות והיסטוריות מכל קצוות כדור הארץ, חוצה יבשות ותרבויות. מדיטציה דרך שירה היא דרך מוכרת להכנס לטראנס דתי כבר אלפי שנים.
אולם מדיטציות אקטיביות כמושג, הוטבעו על ידי בגוואן שרי ראג'ניש הידוע יותר בשמו "אושו".
אושו הביא את המדיטציה האקטיבית כמתנה וכעזר לאדם המערבי שאינו מורגל פשוט לשבת ולמדוט.
האדם המערבי שפגש באושו, בא עם מיינד מערבי שמורגל למהירות, לריגושים, לחוויות וסיפוקים מתגברים בכדי לשמור על עירנותו. למדיטציה, נדרש מיינד אחר. שקט יותר. רפוי יותר. כנוע יותר..
לשם כך המציא אושו את המדיטציות בשלבים.
מהם השלבים במדיטציות אקטיביות?
רוב המדיטציות של אושו מכילות כ 3-5 שלבים של כרבע שעה כל אחת. כל שלב יהיה שונה מקודמו.
בשלבים הראשונים נפגוש כלים כגון: נשימות חזקות, ניעור גוף, ריקודים, צעקות ושקשוקים. לב המדיטציה יתרחש לרוב בישיבה או בריקוד פנימי. השלב האחרון יהיה הספיגה בשכיבה.
אושו גרס כי הדרך המהירה והישירה ביותר לעזור אלדם המערבי להכנס למצב מדיטטיבי, היא קודם כל לנער אותו אנרגטית. הניעור יכול להיות פיזית כמו במדיטציית הקונדליני בה משקשקים את כל הגוף במשך רבע שעה ומעלים את האנרגיה במעלה הצ'קרות שלנו תוך כדי פיזורה ועירבולה והכנת מקום לאנרגיה חדשה ורעננה יותר.
הניעור יכול להיות גם רגשי כמו במדיטציית דבאבני שהיא מדיטציית חזרה לילדות בה אנו ממש מתחברים לתינוק שהיינו בשנים הראשונות וחווים זאת עם כל הגוף והרגש הנלווה לכך.
סוג אחר של ניעור אנרגטי הינו הריקוד החופשי שמופיע כשלב כמעט בכל המדיטציות האקטיביות של אושו. לריקוד יש תפקיד כפול. גם שחרור פיזי אנרגטי וגם מעבר לגלי מח זורמים יותר, פחות צפויים, יותר עגולים..
הפיזור של האנרגייה הקבועה והלחוצה שבאנו איתה, אינו המדיטציה. ניתן להתייחס אליו יותר כמו "הכנה למדיטציה". הוא זה שמאפשר לנו בשלבים הבאים להכנס למצב רגוע ומדיטטיבי. מבלי שלב הכרחי זה, לא היינו מעמיקים בשלבים של הישיבה והשכיבה בהם ניתנת לנו האפשרות להתמזג מתוך נוכחות ועירנות פאסיבית.
קולטנות. הקשבה. הכלה. לכל אלה נדרש מיינד רפוי יותר. נינוח יותר. שכבר שכח שרק לפני כמה דקות הוא היה בעיצומו של המתח והלחץ המודרני מערבי הלא פוסק.
ישנם סדנאות מדיטציה רבות הסוקרות את המדיטציות השונות של אושו. שם ניתן לראות כי כמעט בכל מדיטציה אקטיבית מגיע שלב הישיבה. הישיבה היא הגרעין של המדיטציה האקטיבית. זה הרגע לחדש לקרות. זה הרגע להקשיב. להפתח. לשחרר ולהרפות. פשוט להיות. כעת המדיטציה יכולה לחלחל. כעת הרגע יכול להיות חדש, נקי, מיוחד..
המדיטציות האקטיביות כמעט תמיד יסתיימו בצורה פאסיבית לחלוטין. שכיבה. ההרפייה המוחלטת.
אין דין השכיבה כדין הישיבה. כל מתרגל מדיטציה ותיק ידע לספר שמדובר בשני שלבים שונים לגמרי.
אם בשלב הישיבה מתאפשרת עירנות ונוכחות חזקה בכאן ועכשיו, נראה כי שלב השכיבה מוכוון כולו להרפייה ולספיגה. המצב המאוזן הוא המצב האידיאלי מבחינת בלוטת האצטרובל, שכן בזוית כזו היא נמצאת בשיא כוחה ובשיא פעולתה, דבר המאפשר פעילות מוחית מיוחדת. אכן לעיתים נראה כאילו אנו נעלמים בשלב זה ולכן ממליץ אושו להרפות אך לשמור על הנשימה אל הבטן שעולה ויורדת עולה ויורדת ומשמשת העוגן שלנו למשך המדיטציה כולה.