אנחנו שומעים הרבה סיפורים על זוגיות במשבר אצל מכרים, קרובים, מפורסמים וכדומה. חלקם אמיתיים, חלקם לא מדוייקים. פעמים רבות זה נראה לנו בבחינת "הדשא של השכן ירוק יותר" ורק אצלינו דברים נראים אחרת. בפועל, הסטטיסטיקות לא חיוביות כל כך. אחוז המתגרשים הינו כארבעים אחוז בארצות הברית ובישראל לא רחוק משם – כשלושים ושבעה אחוז. מה זה אומר? שרובינו נמצאים במצב של זוגיות במשבר? אנחנו ממהרים להתחתן בגלל לחץ חברתי? אנחנו עושים החלטות שגויות בבחירת בן הזוג? או שאולי בכלל מוסד הנישואין "פשט רגל" כפי שרבים אחרים אומרים. הצד האחר של כל הסיפור אומר הוא שאולי אנחנו מרימים ידיים מהר מידי ומוותרים לעצמינו ולבן זוגינו?
האם יכול להיות שזוג שילך למטפל העוסק בתחום של יעוץ זוגי יוכל לפתור את בעיותיו? ולפעמים אולי אנחנו מסבכים הכל? מי שאמר שמוסד הנישואין פשט רגל טעה ובגדול – כי הנתונים מראים ששבעים וחמישה אחוז מהאנשים שהתגרשו פעם אחת – התחתנו אחר כך שוב. זה אומר שאנחנו רוצים להיות בזוגיות – כמובן שלא מעוניינים להיות בתוך זוגיות במשבר, אבל אנחנו בהחלט מעוניינים לקבל את החום, האהבה והנתינה שיש בתוך העולם הזה שנקרא זוגיות.
יעוץ זוגי בהחלט יכול לסייע למציאת פתרונות לקשיים שהתגלו. מצד שני, לפעמים מטפלים שכאשר ישנה זוגיות במשבר, לעיתים יש צורך שאחד מבני הזוג ייפגש עם מטפל לפגישה שהינה טיפול אישי. ולמה? כי לפעמים ישנם תהליכים או נושאים שאינם פתורים אצל אחד מבני הזוג ושם קבור הכלב.
טיפול אישי יכול לסייע לאחד מבני הזוג לטפל בבעיותיו שלא קשורות לבן זוגו ולהגיע חדש ו"נקי" למערכת הזוגית. כמובן שבן הזוג חייב לתמוך בתהליך כזה, אחרת הטיפול לא יצליח.
חשוב מאוד להגיע באמצעות אימון אישי או יעוץ זוגי לשורש הבעיות. כמובן שאם לא מוצאים פתרונות ואם אין מקום להסכמה והבנה הדדית – אין בסיס לקיומם של הנישואין. אבל היות ותהליך של גירושין הינו תהליך מאוד עמוס, תובעני, כואב וקשה לכל המשפחה, חשוב לעשות רגע חושבים כדי שההחלטה אליה יגיעו תהיה החלטה עמה יהיו שלמים שני בני הזוג ויוכלו להתמודד עם כל הקשיים.