בחוטם הכרמל ניצב מבצר מרהיב ובו תיאטרון רומי עתיק ובריכות המשמשות לרחצה ובהן ציורי פסיפס. מני נחמן עם הצעה לטיול ואגדה בכרמל.
בקצה הדרומי ביותר בכרמל, אשר מצויינת במפות חוטם הכרמל, נמצא מבצרמשוחזר שנבנהבתקופת הרומאים. המבנה, שנקרא מבצר שוני, נבנה למטרות הגנהעל מקורות המים שהזינו את קיסריה, וכן היווה מקור שליטה על מערכת מיםמשוכללת אשר כללה תעלות ומנהרות תת קרקעיות (פרויקט מי-קדם) ואמת המיםהמפוארת (האקוודוט). את השרידים ניתן לראות גם היום.
בחפירות הארכיאולוגיות שבוצעו במבצר נמצא תיאטרון רומי מרשים הכוללבריכות רחצה מקושטות בציורים רבים של חגיגות מים ופוריות. כאשר נטשוהרומאים את האיזור, הביזנטים עשו שימוש במבצר לצורך ייצור ואחסון שמן זית.אחרי הביזנטים, הגיעו הצלבנים אשר בנו מחדש את המבצר והעניקו לו כבוד גםבכך שהעניקו לו את שמה של אימו של ישו - קסל סנטה מריה.
מספרשנים לאחר מכן נכבשה ישראל על ידי הוטרקים. 20 שנה לפני כן, בנו הטורקים אתהמבצר הצלבני הקיים כיום. מי שאחראי על המבצר כיום הם קקל והם מפעיליםמופעי מוזיקה בתיאטרון העתיק ובגינה אף הציבו מוזיאון פסלים. בלילה מוארהמבצר באור לפידים, המקנים לפסלים חיות של ממש.
מכשפות במבצר שוני - סיפור אגדה
לפני שנים רבות נבנה ארמון יפה בראש הגבעה על ידי מלך ששלט באיזור.מסביב לארמון, ניטעו גנים ונחפרו בורות מים הניתן לראותם גם כיום. לאחרמספר שנים,הממלכה התפרקה, הארמון נינטש ושלוש מכשפות זקנות עברו להתגוררבו.
בלילה היו נאספות שלוש המכשפות סביב הסיר ובוחשות תערובותקסם על פי מרשמים מספר הכשפים הגדול והמקומט שהיה להן. למחייתן היו רוקחותחתיכות זהב ומשלמות בהן לאיכרים מהכפר הסמוך עבור מזון.
ביןהנערים בכפר היה גם בחור צעיר בשם שון, שון היה צעיר מחבריו ומשקפיים לאפו.אמו הייתה קוראת לו שוני, וכדרכם של נערים היו מציקים לשון ומחקים אתקריאתה של אימו. הרצון להוכיח לחבורה את אומץ ליבו ניקר בו, חיכה ללילההחשוך ויצא מהכפר באפלה אל מבצר המכשפות. על מנת לעבור את החומה הוא טיפסעל עץ השקמה שהיה קרוב לחומה וקפץ פנימה.
בשקט פסע שון בחצר הפנימית ומצא שם את הסיר עם שארית של נוזל סמיךומצחין מעל המדורה שדעכה. את ספר הקסמים ראה מונח על אבן. לקחשון את הספר כהוכחה לאומץ ליבו ומיהר לטפס החוצה כשידו האחת אוחזת בספר.מאחר והיה חשוך והספר שלקח היה כבד, הוא מעד ונפל לתוך אחד מבורות המבצר.
כשהשחר הפציע, כשגילו המכשפות את הגניבה לא היה קץ לכעסן. הן מילמלוקללות נוראיות, עננים שחורים יצאו מפיותיהן והחשיכו את היום וקולות הרעמיםהטילו אימה על החיות שמיהרו להיחבא ביער