אחרי שנחצה את העיר העתיקה ונבקר בכותל אפשר, להגיע לעיר דויד וניקבתהשילוח דרך שער האשפתות. משם אפשר לרדת בסולם לאתר החפירות לארמונו של דודהמלך . המלך הידוע ודאי לא חלם שאלפי שנים אחריו סטודנטים מתנדבים מכלהעולם יקלפו שכבה אחר שכבה במברשות מתאימות וימצאו שברי חרס ממטבחו, בעודהם נרגשים ממטבעות עתיקות שנחשפו בבוץ.
בין התגליות, נתגלו שתי חותמות במרחק של כמה מטרים בודדים בין שתיהןששיכות לשניים משריו של המלך צדקיהו – גדליהו בן פשחור ויהוכל בן שלמיהובן שבי – בזמן שהגיעו אל המלך בדרישה להרוג את ירמיהו הנביא. לאחר שנבקרבעתיקות הארמון נוכל לצפות במצגת מולטימדיה אודות ההיסטוריה של עיר דוד
הניקבה
לפני הירידה למנהרה התת קרקעית מומלץ לקפל את המכנסיים, להפשיל שרווליםולהכין פנסים. הניקבה אליה מומלץ להיכנס אינה הניקבה המקורית שחפר המלך דודוגם לא מפעל המים העילי שבנה בנו שלמה. ניקבה זו היא אותה ניקבה שחפר המלךחזקיהו 400 שנה לאחר מכן, מתוך חשיבה שיגיע הרגע שבו ירושלים תהיה תחתמצור ולתושביה יחסרו מים.
היבוסים הם אלה שחפרו ניקבת מים שמחברת בין חומות העיר אל מעיין הגיחוןבשביל לשאוב מים בעת מצור, רק שהם שכחו לשמור עליה . מה שגרם לדוד המלךלנצל זאת ולשלוח את לוחמיו במעלה ה"צינור" (הניקבה בלשון התנ"ך). בשיאהחשכה חמקו לוחמיו של דויד, הרגו את השומרים ופרצו את חומות העיר. ("וילכדדויד את מצדת ציון היא עיר דויד: ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגעבצנור ..." שמואל ב\' פרק ה, פסוק ז-ח:).
המלך שלמה פיתח את הבירה ירושלים, בנה את בית המקדש והקים מפעל מיםמפואר וגדול לספק את צרכי התושבים. הניקבה המקורית בה השתמש דוד נזנחהונסתמה עם הזמן. 400 שנה לאחר תקופת דוד ושלמה איים סנחריב מלך אשור לעלותעל ירושלים ולכבשה. המלך חזקיהו הבין שהדבר הראשון שהאשורים יעשו יהיה לנתקבאוםן מיידי את מפעל המים העילי, ועל כן שלח את פועליו לחפור במהירותניקבה חדשה מתחת לחומות העיר המובילה אל מעיין הגיחון.
כדי תסתיים כמה שיותר מהר הגיעו למקום שתי קבוצות כורים שחפרו בו זמניתזה לקראת זה וחצבו בבטן ההר בתאורת לפידים. ("והוא, חיזקיהו, סתם את מוצאמימי גיחון העליון ויישרם מטה מערבה לעיר דוד, ויצלח חזקיהו בכל מעשהו".דברי הימים ב, לב, ל). בסופו של דבר ניצחו האשורים והגלו את עם ישראל.ירושלים חרבה אבל הניקבה שרדה
הרפתקה במים
בתוך הניקבה, הדליקו את הפנסים {דמיינו שהייתה כאן אבן סלע איתןכשהכורים של צדקיהו הגיעו. בפיתולי המנהרה תוכלו ממש לחוש את צעדי הכוריםהמגששים באפלה, חופרים בסלע מכה אחר מכה עם איזמל ידני, ממש מלאכת מחשבת.
הניקבה צרה מאד ומאחוריכם מזדחל שביל ארוך של מטיילים. בדרך כלל אלותלמידי בית ספר שובבים שישפריצו מים זה על זה ווישמיעו קולות שהדיהם יגיעואל אוזניכם מתוככי האדמה. מדי פעם תוכלו להרים את ראשיכם למעלה ולראות כיהתקרה מעל מגיעה לשמונה מטרים ואז לפתע היא מצטמצמת לגובה של מטר וחצי.במקום הזה לא הצליחו הכורים לחצוב מעל לראשיהם.
ביציאה מהניקבה תבחינו בברכת השילוח שבמרכזה עמודים שעליהם אפשר לשבת,לנוח ולקרוא את הכתובת שהציבו הכורים כאשר נפגשו משני צדי הניקבה: "תמההניקבה. וזה היה דבר הניקבה: בעוד החוצבים מניפים את הגרזן איש אל רעהו,ובעוד שלוש אמות להינקב, ויישמע קול איש קורא אל רעהו, כי הייתה זדה (קילוחמים) בצור מימין ומשמאל. וביום הניקבה הכו החוצבים איש לקראת רעהו גרזן עלגרזן. וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה, ומאת אמה היה גובההצור על ראש החוצבים".
לאחר שיסתיים הביקור חשוב להתכונן לעלייה קצרה אך תלולה דרך הסמטאותהמובילות אל מרכז המבקרים והחנייה. אפשר לקחת מונית מקומית שתסיע אתכםלמעלה או ללכת רגלית אל הכביש הראשי