צדק תקשורתי

בשנותיי ביחסי ציבור התברר לי שלא לכל העסקים הקטנים ו/או הבינוניים, האמנים הטובים ודומיהם יש כסף לממן יחסי ציבור ופרסום הולמים לאמנות, למוצר או לשירות שלהם.

מדי פעם מופעים יחצ"נים בעלי אידיאולוגיה או אהבה מיוחדת לעסק, לאמן או למוצר מסוים עד כדי כך שהם ייקחו אותו תחת חסותם בתור אקט פילנתרופי או בגלל שהוא ממש חשוב להם. אבל יחסי ציבור הם גם עסק והם לא יכולים לשאת יותר מדי דברים כאלו.

תמיד שאלתי את עצמי האם מי שיש לו אמצעים לפרסום ויחסי ציבור באמת שווה יותר ממי שאין לו? הרי רוב האמנים שאני אוהב מדברים לקהל מצומצם מאד והם שווים יותר, מעניינים יותר ובדרך כלל פורצי דרך הרבה יותר מאלו הזוכים לחשיפה רבה ותמידית.

המצב הלא הוגן והלא ראוי הזה שורר בעולם הזה שלנו, עולם של כלכלה מוניטרית. בעולם כזה אפילו הזכות לקבל טיפול רפואי הולם מותנית בהיותך בעל ממון מסוים.

בתחום יחסי הציבור של האמנות והתרבות וגם זה של הצרכנות והעסקים הדבר הוא אינו עניין של עצם החיים אלא של איכותם.

הרבה יוצרים מעניינים ומרעננים שרק התחילו או שפועלים שנים במחתרת והרבה בעלי מוצרים חדשניים או שירותים איכותיים לא זוכים לכיסוי תקשורתי ובכך מונצח מעמדם בשוליים שרק מי שמתאמץ ממש למצוא מוסיקה או אמנות טובה למשל, מוצא אותם.

במקרה כזה אמן שהיה יכול לפרוץ ולהפוך את עולמנו לפורה ומעניין יותר למשל סופר שיכול היה להעלות את הספרות הישראלית לדרגה בינלאומית, דרגה שתגרום לחוקרים לרצות ללמוד עברית ובכלל לעשות את החיים שלנו ליפים יותר בהם לא שולטת המונוטוניות של אמצע הדרך, אמן זה יפסיק ליצור, הוא יהיה חייב למצוא מקורות פרנסה אחרים, מקורות שייבשו את הכישרון שלו, שיגזלו את משאביו האינטלקטואלים ויביאו להכחדת האמנות שלו.

שהשיקול היחיד כמעט של משרד יחסי ציבור האם לקבל לקוח חדש הוא כלכלי נטו, אז רוב הסיכויים שאמנים שאין להם יכולת יעשו אחת מן השתיים.

1. ייעלמו מהמפה. 2. יעשו זאת בעצמם.

מלכתחילה הרגשתי שמפלצות הרייטינג הלא מעניינות, ליבם וראשם אינם במקום הנכון, דיברתי פעם עם זמר שנכנס לפלייליסט והיה לו להיט בגלגל"צ, ושאלתי אותו "למה אתה עושה את זה ככה מתחנף ושטחי?" הוא אמר שהוא לא רוצה להיות רעב.

אז למה הוא עושה את כולנו רעבים למוסיקה טובה? לכן עבדתי בעיקר עם מספר אמנים שמעניינים אותי ובמחירים נוחים, אך הגעתי באיזה שהוא שלב לסף, שבו עבדתי קשה והתרוצצתי ממופע לתערוכה, מהופעה למשרד, לבית כדי לעבוד, ובדרכים מהפלאפון וכמעט בכל שעה משעות היום.אמנים אלטרנטיביים צריכים לשמר משהו מהגישה שלהם, הרי ברור שברגע שעיתונאי שחובב מוסיקה יבוא להופעה שלהם הוא ירצה לכתוב עליהם ואם העורכים, שחלקם הגדול גם אוהב מוסיקה טובה אך מקבל תכתיבי רייטינג, יאשרו את הכתבה, אז האמן יקבל חשיפה. לכן החלטנו במשרד ללמד אמנים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים לעשות יחסי ציבור בעצמם. אם זה באפשרויות הרבות שאף גדלות מיום ליום ברשת האינטרנט ואם בלימוד חלק מהסודות של היח"צ כדי לתרגם את כישרונם לשפה תקשורתית, להתאים את הייחודיות שלהם לכלי התקשורת המתאימים, לספר את סיפורים ולהשיג חשיפה בעיתונות או בטלוויזיה ובעקבותיה הישרדות כבני אדם עם תחושת ערך עצמי ותרומה גדולה לחברה.השירות החדש "יחסי ציבור ב1000 ₪" נועד להביא לצדק תקשורתי ובמקום לשלם אלפי שקלים מדי חודש, בתשלום חד פעמי מקבל האמן או בעל העסק את כל הידע, הכלים והאפשרויות שמציע עולם יחסי הציבור.

השירות כולל פגישת ייעוץ, פגישת הכנה לראיונות, 2 טקסטים לעיתונות שנבנו ביחד ותפורים לצורכו, ליווי צמוד במייל למשך חודש, רשימת כלי תקשורת רלוונטיים והכתובות שלהם והפניה למקורות ידע עסקי ומקצועי נוספים.

השירות הזה נועד להביא לתפריט תרבותי גדול יותר, לצדק חברתי, ולהפריה הדדית של היוצרים ובעלי עסקים מול התקשורת.

הכותב הוא הבעלים של משרד דיוניסוס יחסי ציבור,משרד יחסי ציבור צעיר, דינמי ורחב אופקים לקידום תרבות, אמנות, ספרות, תיאטרון, תחומי הסביבה ויחסי ישראל גרמניה.

המשרד מספק ייעוץ בנושא "יחסי ציבור - עשה זאת בעצמך" כשירות מוזל לאמנים מתחילים.

כמו כן: -ייעוץ לבעלי עסקים גדולים, קטנים ובינוניים בנושא קידום העסק דרך חשיפה תקשורתית-הכנה לראיונות בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות הכתובה.

להזמנת השירות: מייל: dp@null.co.il או בטלפון 0773366637

בין לקוחותינו (בעבר ובהווה): תומש (תומר שרון), גלריה ארסוף (אסי דיין, עליזה אולמרט, פרויקט "קישקוש אינו קישקוש שהציג עבודות רפי לביא, לאה ניקל, משה קופפרמן ועוד...), המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן (רות צרפתי, סשה אוקון, אילן ברוך, יהושוע פרונט ועוד..), עו"ד בני דון-יחייא, דינה אור, כתב הוצאה לאור (דברים ראשונים מאת יונה וולך, אנתולוגיית "סופי הדרכים" ועוד...), כתב העת "עכשיו" בעריכת פרופ' גבריאל מוקד, כנס אדריכלי הנוף, גלריה לאמנות עמליה ארבל (עמנואל בר-קדמא, ברסוק, אסתי קסטרו, אתי לב, אילנה שגיא, המופע  "לי כל שיר נושא סיפור עם מני פאר ועוד.. )אורי אגוז, ארז מירנץ, להקת המחול סבוטאז', אנט (אנטון) וייס, גיא (בוב) זאבי, יסמין אבן, תיאטרון דברים, ועוד.....