מערכות כיבוי אש הן מערכות שעל פי רוב מותקנות במבנים ציבוריים ופרטיים, ומטרתן היא לאפשר לצמצם ולמנוע נזקים אשר עלולים להיגרם משריפה במבנה. חשוב לדעת שמערכות אלו (כמו גם נקיטת אמצעי זהירות) עשויה בהחלט למנוע מכל מקרה של אש בוערת להיהפך לשריפה של ממש. מהן המערכות הנפוצות לכיבוי שריפות ומה חשוב לדעת עליהן?
תקן 1220 חלק 3 תקן זה קובע הוראות התקנה ודרישות כלליות עבור מערכות ידניות או אוטומטיות לגילוי אש, המיועדות להתריע על התהוות אש בשלבים המוקדמים (להלן גם מערכות.) התקן חל על מערכות המורכבות מאלמנטים אלה: גלאים לגילוי אש ואופייני אש (כגון קרינה, חום או עשן,) לחצנים ידניים, יחידות בקרה, התקני התרעה וסימון, יחידות פיקוד וכדומה. בתקן מפורטות הדרישות המינימליות המתייחסות לתפקוד המערכות, למיקומן, להתקנתן ולכושר פעולתן. אין תקן זה חל על כלי תחבורה, מטוסים, אוניות ורכבות , ועל מערכות צבאיות שאינן ממוקמות בבניין.
ציוד כיבוי אש שכל אחד יכול להפעיל
ברוב המבנים ניתן למצוא מטפים, זרנוקים, גלגלונים ומחבטים. אלו הם אמצעי כיבוי אש שכל אחד יכול להפעיל בפשטות יחסית. את האביזרים האלו מומלץ להציב במקומות בולטים במבנה כדי לא לבזבז זמן בחיפושים אחריהם בשעת חירום.
מערכות אוטומטיות לכיבוי אש
מלבד אמצעי כיבוי האש המוזכרים לעיל, ישנן גם מערכות אוטומטיות לכיבוי שריפות אשר מומלץ להתקינן ע"י מוקד אבטחה במבנים מסוימים אם אלו חשופים במיוחד לסיכון של שריפה. בין מערכות אלו ניתן למנות:
- ספרינקלרים – ספרינקלרים בנויים כרשת של מתזים וצינורות מים. לעתים קרובות, מערכת של ספרינקלרים כוללת גם משאבות שמטרתן לשמור על לחץ המים במערכת, וכן מיכל מים לשעת חירום, שיכול להיות שימושי במקרה ואין אספקת מים ברשת העירונית מכל סיבה שהיא. אם יש שריפה, מערכת הספרינקלרים מתיזה מים כדי לכבות אותה או למנוע מהאש להתפשט, ובכך גם מסייעת לפינוי יעיל יותר של אנשים ממבנה בוער. בכך, הספרינקלים הם המענה הראשוני והיעיל ביותר לשריפות.
- מערכות כיבוי בגז – לרוב, מטרתן של מערכות כיבוי בגז היא להגן על ציוד. כאשר מתחוללת שריפה במבנה, המערכות ממלאות את חלל המבנה בגז שמונע מהאש חמצן ובכך 'חונק' אותה. למערכות כיבוי בגז יש יתרון על פני מערכות כיבוי במים והוא, שמים יכולים להזיק לציוד בעוד הגז מגן עליו. מערכות כיבוי בגז בדרך כלל ניתן למצוא בארכיונים, חדרי מחשבים וחדרי תקשורת.
החוק לגבי מערכות כיבוי אש
במסגרת התקנות בדבר אמצעי כיבוי (תיקון: תשכ"ט), כל מי שמחזיק במקרקעין, וכל בעל מקרקעין שאינם קרקע חקלאית, חייב להציב בהם אמצעי כיבוי שריפות ולדאוג שהם במצב תקין מעת לעת. חובה זו חלה החל משלושים יום לאחר שהאדם הפך למחזיק או בעל מקרקעין. במקרה שזה לא נעשה, רשות הכיבוי רשאית לדרוש מהחייבים בהצבה למלא את חובה זו; ובמידה וזה לא נעשה, רשות הכיבוי רשאית להציב אביזרי כיבוי אש ולגבות מאדם זה את ההוצאות הנדרשות.
בנוסף, על פי התקנות הנ"ל, סוגי וכמויות הציוד של אמצעי כיבוי האש נקבעים על ידי שר הפנים, וביכולתו לקבוע כמויות וסוגים שונים לסוגי מקרקעין שונים. ההוצאות הנדרשות לשם התקנת אמצעי כיבוי יתחלקו שווה בשווה בין בעל המקרקעין לבין המחזיק, אלא אם קבעו ביניהם חלוקה אחרת. כמו כן, אחראי מטעם רשות הכבאות זכאי להיכנס בכל עת למקרקעין שבתחום הרשות המקומית הרלוונטית,( מלבד אזור מגורים פרטי), כדי לבדוק אם אמצעי כיבוי האש מותקנים על פי ההוראות.
מחבר: אבי תורן, מנהל טכני ארצי חברת G4S חטיבת המוקדים. מנהל פרויקטים של מתח נמוך ובביצוע התקנות ותכנון מערכות: גילוי אש, פריצה טמ"ס, בקרות כניסה, מערכות כריזה ואינטרקום מאז 1992. צלצל 1-700-70-99-99