כמעט כולנו גדלים ומחונכים במחשבה כי עלינו לפתור (או לפחות לנסות) את הבעיות של הבאים אלינו בדרישה, תלונה או בעיה כלשהי. בחלוף השנים, מחשבה זו הופכת לסוג של אמונה פנימית המשתרשת בנו ועולה אינסטינקטיבית, באופן לא מודע, בכל פעם שאנו מוצאים את עצמנו בתפקיד המושיע, אנחנו חושבים "אם אני לא אפתור את זה, אז מי יעשה זאת?"... האומנם?
סיפורו של מנהל... כלב
יש לי חברה טובה שאני אוהבת לשוחח איתה על החיים. הבעיה היא שאנחנו לא יכולות להיפגש בביתה - לא בגלל הילדים הישנים או ביתה המבולגן אלא בגלל הכלב. בכל פעם שנכנס אדם שאינו בן משפחה אל ביתה הוא מתחרפן. למרות שהיא שמה את הכלב במרפסת הוא מתחיל לילל, לנבוח ולהשתגע. אלו גורמים לה לקום ולהכניסו לתוך הבית שם הוא מקבל ליטוף ונרגע. לא חולפת לה דקה והכלב מתחיל לילל מתחת לארון מסוים במטבח, "עכשיו הוא רוצה ממתק, הממזר...", אומרת חברתי בסוג של גאווה. לאחר ששבע מן הממתק אותו הוציא במרמה, חוזר הכלב להתיישב מולה ומישיר אליה מבט... שתי יללות קטנות והיא אוספת אותו בייאוש, מחזיקה אותו בידיים ומלטפת אותו כמו תינוק. טוב, כמה אפשר?
חושבים שהבעיה היא עם הכלב? תחשבו שוב
מנהל נושא על עצמו את האחריות שכל פעולות העסק יתנהלו בצורה נאותה. יחד עם זאת, אין זה אומר כי אותו מנהל צריך לבצע בעצמו פעולות כאלו ואחרות. אחת הפעולות החשובות ביותר שעל המנהל לעשות היא לדאוג כי העובדים שלו ילמדו כיצד להתמודד בעצמם עם המשימות הנופלות במסגרת תפקידם.
תחשבו על זה, אם בכל פעם שאחד מהעובדים שלכם בא אליכם בטענה שהדברים לא מסתדרים לו ואתם משיבים "עזוב, אני אטפל בזה"... יצרתם לעצמכם כלב מיילל. באופן מטפורי, מהר מאוד תבינו שהגעתם למצב בו במקום לאלף את הכלב, גרמתם לכלב לאלף אתכם. אתם אלה שקובעים לעובדים סביבכם כיצד ועד כמה ניתן להפעיל אתכם!
כולנו עושים טעויות
גם אני, בתחילת דרכי כמנהלת זוכרת שנפלתי למלכודת הזו. אני יכולה לספר לכם למשל כיצד בכל פעם שהייתי קובעת פגישת עבודה ואותו אדם היה מקדים נכנסתי ללחץ שגרם לי למהר ולהזדרז לסגור את כל המשימות שלי מבלי לתת את תשומת הלב הראויה לפרטים חשובים רק בגלל שלא נעים לי שאותו אדם יחכה לי מחוץ למשרד.
בכל פעם שלקוח היה לא מרוצה הייתי לוקחת את אחריות הטיפול על עצמי. לקוח לא מרוצה? "אני אסדר את זה".
בסופו של דבר, אחרי מספר חודשים קצרים מצאתי את עצמי קורסת תחת עומס - עובדת שעות נוספות, לוקחת עבודה הביתה, קופצת מכיבוי שריפה אחת לכיבוי שריפה אחרת עד שבסופו של דבר אמרתי "אין לי כוח. אני צריכה חופש".
מה שהיה לי קשה להבין אז והיום אני יודעת טוב מאוד - לא הייתי זקוקה לחופש אלא הייתי צריכה להאציל סמכויות ולסמוך על האחראיים שיסדרו את העניינים בעצמם.
הקול הפנימי שלנו אמנם לוחש לנו שעלינו להיענות לדרישתם של אחרים, אך אנחנו לא חייבים להקשיב לו.
תפסיקו לאסוף קופים
בכל פעם שאתם מוצאים את עצמכם לא עומדים ביעדים שקבעתם לעצמכם רק בגלל שאתם עסוקים בלכבות שריפות שאחרים הציתו כנראה שהסביבה שלכם מפעילה אתכם. בכל פעם שאתם נענים לבקשות של הסובבים אתכם לסדר, לפתור או לטפל במטלות שלהם אתם למעשה אוספים קוף ומניחים אותו על הכתף שלכם, שם הוא יתחיל להציק, להכביד ולמנוע מכם לבצע את התפקיד המקורי שלכם.
למרות שנראה לכם לא פעם ש"הם לא יכולים לעשות את זה", הם למעשה כן יכולים. ברגע שנלמד אותם כיצד ונבנה להם את הביטחון העצמי שהם כן מסוגלים להתמודד בהצלחה עם האחריות המוטלת עליהם, אתם תתפלאו כמה תושייה תגלו בעובדים שלכם.
הלידה קשה, אך המאמץ משתלם
לשנות סדרי עולם זה אף פעם לא קל. העובדים שלכם כבר התרגלו לעובדה שאתם אלו שמכבים את השריפות עבורם ועל כן לא יהיה לכם קל להרגיל אותם שהם אלו שצריכים להתמודד מעתה עם קשיים ואתגרים העומדים בפניהם. בהתחלה זה קשה, הרבה מהם יתחילו "לנבוח וליילל" עד כדי שיביאו אותנו לנקודת השבירה אך, אל לנו להישבר. בסופו של דבר תמצאו את עצמכם משלימים הלו"ז היומי שלכם בלי הסחות דעת ובלי לשמוע אף "יללה".
אז איך עושים את זה?
בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם רגע לפני איסוף קוף נוסף על הכתף תעשו את הדבר הבא - קודם כל תעצרו ותיקחו נשימה עמוקה, תדמיינו שאתם מאוד צרודים או שהגב שלכם תפוס ואין לכם את היכולת לטפל באותו עניין. ותניחו לעובד שלכם להסתדר עם הבעיה.
בהתחלה זה יציק לכם, תעלה בכם המחשבה "יו... אולי הוא לא יסתדר?"... תרפו! באמת תרפו! כאשר אנחנו סומכים על אנשים הם מוצאים בעצמם יצירתיות ותושייה רבה. עליכם להניח להם לבנות לעצמם את הביטחון העצמי דרך התמודדות עם קשיים ואתגרים שעד עכשיו מצאו את עצמם בטיפולכם האישי.
אז נכון, יכול להיות שהתוצאה הסופית היא לא כמו שרציתם ויכול מאד להיות שאתם הייתם מגיעים לתוצאה טובה יותר. אך זכרו - אתם לא יכולים לעשות הכל. בכדי שתוכלו לעשות את התפקיד שלכם כמו שצריך לעתים יש לשחרר את השליטה לטובת אחרים.
עכשיו אתם חופשיים ויש לכם את השקט לבצע את מטלותיכם מהתחלה ועד הסוף - בלי הפרעות!