חובת הציבור לדעת

27 יוני 2012

חובת הציבור לדעת

ידע הוא כוח. ציבור אזרחים מיודע כדבעי יכול לשקול מהלכיו באופן מושכל ובלבד שהאינפורמציה שבידו נכונה ואמינה. במקומותינו קיימים גורמים רבים מעונינים (אינטרסנטים) המעדיפים לעוור את עיני הציבור ולא לידעו דיברי אמת. ראש וראשון להם הם כנופיות התקשורת, אלו הממונים לכאורה על דיווחי אמת לציבור אך כושלים ומועלים באמוננו ובתפקידם.

מאז החלו ההפגנות בשנה החולפת בקיץ 2011 , מיומה השני של ההפגנה הראשונה ד'אז, הבאנו הערכות והוכחות כי אין בהפגנות הללו דבר למעט ניסיון להחלפת השלטון באופן בילתי דמוקרטי דהיינו לפוטש הבא מהרחובות.

קשה להעביר לקורא את התחושה עד כמה הותקפנו ישירות לתיבת הדואר הפרטית על ידי קוראים חמומי מוח (אם כי כמות זניחה יחסית לאלו שתמכו בנאמר על ידנו בכתבותינו), אשר מוחם המצומק סרב לקבל עובדת יסוד ברורה והיא כי המחאה "החברתית" הינה בפשטות ניסיון לפוטש הלובש איצטלא מאחזת עינים של "צדק חברתי" על מנת לגייס לפלנגות הרחוב את עמומי, מתיווני, ומסוממי תל-אביב (רובם, לא כולם) לצאת לרחובות מתוך אמונה כי הינם משרתים מטרה נעלה אך למעשה היו והינם אך "אידיוטים מועילים" ותו לא. חשוב לציין את אמיתות האימרה כי "רק אינטלקטואלים יכולים להיות כה טיפשים" ואכן כן, למוחים המסוממים, הבטלנים ויושבי הקרנות, הצטרפו גם אינטלקטואלים אשר בתום לב וטפשות אין קץ גם הם האמינו כי הנם משרתים מטרה נעלה.

במאמר מוסגר הבאנו הערכות כי יש רגלים לטענות מסוימות של המפגינים אך אלו רחוקות ממסך הרדאר הצווחני ברחובות והמדובר בעניי הפריפריה, הזקנים, החולים התשושים, ניצולי השואה, החלכאים והנידכאים לאשורם שאינם מענינים איש ובוודאי לא את המפגינים אשר ברובם הינם "ישורונים שמנים ובעטנים" אשר (חלקם הניכר) זה אך ירדו מהמטוס לאחר חופשה מפנקת בארצות הים על מנת לחוש ברי תועלת עצמית בניסיון לטהר מצפונם המוסרי הקלוקל (ואך מיעוטם הזניח הינם ניזקקים לאשורם).

המפגינים אינם מוחים לאמיתו כנגד אי צדק חברתי אלא מפעילים לחץ על מנת להשיג הטבות עבור עצמם. הם אינם סופרים את הניזקקים לאמיתם, חסרי הפנים והקול הנמקים בסבלותם באין מענה.

לאלו שתהו להיכן נעלמה ליף משך אביב 2012, הרי ש"דפנה ליפשיץ" עברה קורס במימון מאתנניה מ"הקרן לישראל חדשה" במחאה אנרכיסטית אלימה בניצוחו האידאולוגי והאירגוני של ביל (השובב) קלינטון המחליף מטעם אירגוני "הסדר העולמי החדש" את אובמה (שעסוק בבחירות הקרבות), בראש הפעולות לשם הפיכות ברחבי העולם, משך החודשים החולפים בוושינגטון ארה"ב. האנרכיסטית ליפשיץ משרתת "הקרן לישראל חדשה ופלשתינית", שהתה יחדיו עם פעילים אנרכיסטים אחרים מכל העולם בסדנאות לשם תרגול אנרכיזם אלים וכאשר שבה ארצה אירגנה את תומכיה לשינוי כיוון ממחאות שקטות למחאות רועשות ואלימות כאסטרטגיה להשגת תשומת לב הציבור למעלליהם.

ליפשיץ (המכונה ליף) לא חזרה בידים ריקות. ידיעות מוצקות הנימצאות בחקירה חודרנית בעצם ימים אלו במשטרת ישראל מדווחות כי סכומי כסף גדולים במיוחד הועברו למנהיגי המחאה מידי גורמים בארץ ובחו"ל וניכרת כאן לכאורה טביעת האצבעות של "הקרן לישראל חדשה" מארה"ב ואירגון "שתיל" בישראל, אשר עושים להם מנהג, עולצים וקופצים לממן כל בר-בי-רב הנידמה לטעמם כמסוגל להפיל את ממשלת הימין ולהעלות משטר קומוניסטי המשולב בפלשתיני על מדינת ישראל (ראה סימוכין לכך בסיפא למאמר). הדיווחים מתיחסים להעברות אתנן ושלמונים אשר כבר ידועות בגובה ארבעה מליוני שקלים כאשר קיימים ברקע סכומים נוספים אשר גובהם עדיין אינו וודאי.

דיווחים נוספים (ראה בסיפא) מוסרים כי כספים אלו שימשו בחלקם כתשלום למפגינים אלימים ואנשי זרוע "אפריקנים" לשם העצמת האלימות והפרובוקציה בהפגנות סוף השבוע.

ואכן שלא במפתיע הודיעה "הקרן לישראל חדשה" קבל עם ועולם כי היא יחדיו עם זרועה הביצועית בישראל, עמותת "שתיל", תמכו ותומכות במחאה האלימה העכשווית בהדרכה, ביעוץ ובכספים.

תופעה שהוצפה כבר במחאות הקיץ האחרון ובלטה גם כעת היא חוסר מוחלט של תחושת ערבות הדדית של המוחים עם "אחיהם" בדרום הארץ המופגז. מאות רקטות נפץ מומטרות, הדרום רץ בבהלה למקלטים, אנשים ניפגעים, רכוש נישמד ואילו הללו בשלהם, לגישתם ש"תישרף מדינת ישראל" על תושביה ובלבד שתאוותיהם תעלינה בידם. ברי כי גם שיתוף הפעולה שלהם עם אנטישמיי חוץ בהיותם מאותננים ומשוחדים על ידם מורים היטב עם מי נימצא ליבם והוא אינו עם הציבור היהודי בארץ ישראל.

"צדק חברתי" כסיסמה, יצא מהאופנה (ברי כי מעולם לא היה ממש בכך – האנרכיסטים הללו אינם משיגים פרושו של המושג "צדק חברתי"), הוא לא סיפק בשנה שעברה את הסחורה. בל נתבלבל, "הסחורה" לא היתה צדק חברתי, שינוי חברתי ותמיכה בניזקקים, שהרי היו מספר השגים לא מבוטלים למחאת קיץ 2011 בתחום התודעה והלך הרוח הציבורי בנוסף לתחילת השגים פיסיקלים וכל בר דעת מבין כי שינוי ובפרט חברתי אינו יכול לבוא מהיום למחר, אלא באופן הדרגתי."הסחורה" המדוברת לאמיתה היתה הפלת הממשלה והשלטת ממשלה קומוניסטית אנטי יהודית על מדינת ישראל. וכיום בפרוס קיץ 2012 שונתה האסטרטגיה ה"מהפכנית" וכוונה להצתת "מרי אזרחי" כנגד כולנו, בתקווה שהפעם יעלה זממם של המוחים ושולחיהם בידם ויצליחו להבעיר את השטח לרמה אשר תביא לפוטש שמאלני-פשיסטי לו הינם מיחלים.

לא המון המוחים, הצווחנים ככרוכיות, אשר כאמור נידמים מטורללים וחסרי כיוון ומיקוד הם הבעיה של מחאת קיץ 2012 אלא זו התקשורת הישראלית ככלל, אשר נטשה את תפקידה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" ונטלה צד, כ"כלב המצורע של הדמוקרטיה", יחדיו עם המוחים לשם הפלת הממשלה. אין ספק כי לאחר ארועי שתי ההפגנות האלימות מיום שישי ושבת 29-30 יוני 2012 , ניתן לתייג את התקשורת הישראלית בהכללה זהירה כתקשורת אנטי-דמוקרטית, תקשורת פשיסטית למהדרין בנוסח "פראוודה" הקומוניסט או ה"דר-שטירמר" הנאצי.בעיקר העיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" כמו גם ערוץ-2 הפכו לשופרם של מטורללי והזויי ישראל כאשר הנם נותנים יד להבערת השטח לשם העצמת הפוטש כנגד ממשלת הימין.

התקשורת נטלה את התפקיד של יוזמת ומדרבנת הארועים וברשה בבוז ובמכוון את תפקידה כמדווחת בלבד. הדברים היו ניכרים בדיווחים אודות ההכנות להפגנות סוף השבוע החולף בנוסח קול קורא-פשקוויל- להמונים (אשר הדירו רגליהם מהמופע האלים והנילעג ברובם המכריע), לבוא לקחת חלק בהפגנות בצורת סיקור אוהד ומזמין והמשכו בסיקור האלימות אשר פרצה באופן מכוון ופרובוקטיבי להלל על ידי "המוחים". התארגנות צלמי התקשורת לקראת שתי ההפגנות מעידה כי הם באו לצלם דם, כלומר ה"דם" תוכנן להשפך מלמפרע באמצעות עימותים מתוכננים עם המשטרה בדרך פרובוקציות יזומות והתקשורת היתה מודעת לכוונות אלו מבעוד מועד.

תודות לצילומי האלימות ולא בהתאם לניראה אלא לחסר בהם (לאחר שהקטעים המפלילים האנרכיסטים הוסרו בעריכה מגמתית), ניתן להתרשם בקלות כי אלימות היזומה והתחילית של האנרכיסטים הוסרה באיזמל מנתחים מסרטי הווידאו של ההפגנה כאשר רק תגובתה האלימה של המשטרה לפרובוקציה כנגדה נותרה באורח מגמתי לידעת הקוראים.

העיתונים "הארץ", ו"ידיעות" נקטו בדרך החביבה עליהם מקדמת דנא דהיינו, הצגת מחצית האמת באורח מגמתי ביודענו ידוע היטב כי מחצית האמת גרועה משקר בוטה. דרך הצגת האלימות בהפגנה לא יצאה מכלל זה. התקשורת שוב נטלה את ההובלה באשר ל"חובת הציבור לדעת" את שנאות לדעתה והעלמת "זכות הציבור לדעת" את שאינו נוח לתקשורת.

גם ההתממות הניבזית של שדרנים כרזי ברקאי (איש שמאל רדיקלי ואנרכיסט המתמם תדיר ואינו משיג לכאורה מדוע מכנים אותו שמאלני ומדוע הינו כה שנוא) ואחרים באשר לחוקיות ההפגנות מלמדת רבות על ההטיה השמאלנית-הרדיקלית-אנרכיסטית-פשיסטית בה לוקים רבים מאנשי התקשורת במדינת ישראל. לפתע פתאום הצורך ברשיון משטרתי, בהתאם לחוק המדינה, לשם הפגנה, הינו אך "פורמלי" ואל לקוראים להטרד בזוטות של שלטון החוק ומכאן, מכיוון כי ההפגנה היתה "תקינה חוקית" לדעת שרלטני התקשורת שהרי הם "המשוחררים מעול חוקי מדינת ישראל" שקבעו כי אין צורך ב"פורמליטי", הרי שזכותם של המפגינים היה להתפרע ללא סייגים, לחסום כבישים, לנפץ חלונות, לקלל שוטרים, לדחוף שוטרים, לזרוק עליהם חפצים וכיוצא באלו ואילו משטרת ישראל היא בלבד (לטעמם כמובן) אשמה כחטא עצמו באלימות רעה.

יש חשיבות ציבורית, בהתאם לעקרון "חיה ותן לחיות" לבקשת וקבלת רשיון להפגנה. האנרכיסטים, בכוונת מכוון ואף היצהירו על כך, נימנעו מלבקש רישיון להפגין על מנת ליצור אקלים נאות לפרובוקציה אלימה. קבלת רישיון להפגנה היתה מחייבת אותם לסדר אזרחי גם בעת ההפגנה וזאת הם היו מעונינים למנוע לשם הפרובוקציה.

האנרכיסטים טוענים כי המשטרה משקרת וכי האלימות נחה כולה בצד המשטרתי.ובכן צילומי ההפגנה של צלמי האנרכיסטים עצמם מעידים כי האנרכיסטים משקרים לציבור במצח נחושה. המשטרה היתה אלימה אך היא הגיבה על אלימות פרובוקטיבית כנגדה וזו זכותה וחובתה להגיב כפי שהגיבה. מהמראות שצולמו לא ראינו סוסים דוהרים מעבר לאנשים, לא ראינו הכאת אזרחים באלות עד זוב דם, לא ראינו עצמות שבורות לעשרות וגולגלות מנופצות כפי מראות הזוועה של "עמונה".ראינו הפגנת כוח משטרתית כנגד אלימות אנרכיסטית של אזרחים בהחלט לא תמימים.

נותר רק לגחך בציניות לנוכח הדיסוננס הדיווחי של אותה תקשורת ניבזית בארועים בהם מעורבים מתישבי יו"ש ואשר שם רוממות החוק בפי הכתבים מרקיעה לשחקים. ברי כי הדיווח התקשורתי משם מוטה פוליטית כולו והקשר בין ההתרחשויות למציאות מוטה כולו והדיווח אודותם תפקידו לאחז את עיני הקוראים ולהביאם לפרצי רגשות אנטי התישבותים.

זכות ההפגנה כמוה כזכות חופש הביטוי שהרי הפגנה גם היא צורת ביטוי של האזרח לחשיפת מצוקותיו ושתי צורות ביטוי אלו מוגנות בהרחבה ובדין בחוקי היסוד של מדינת ישראל. מספר הגבלות מועט, כמעט אפסי מושת עליהן, אלא כאשר עוברים את גבול הסביר (כגון ההתפרעות הבילתי חוקית והפרובוקטיבית בסוף השבוע האחרון), אזי הופכת הפגנה כשרה למעשה פלילי המחייב בהכלה, רצוי בטוב, ובמדה ואינו מסתיע אזי ברע. ברצוננו להבהיר כי למרות שמשטרת ישראל "אינה כוס התה שלנו", וכי לדעתנו אכן נקטה המשטרה ברמה אחת אלימה מעל הצורך, אנו מסרבים להאשימה כגורם האלים הראשי בהפגנה זו מאחר שהשוטרים נאלצו לספוג אין סוף ובמשך שעות וללא תגובה ובאיפוק הראוי להערכה מצידנו, פרובוקציות אלימות עשר פעמים מעל הסביר מצד האנרכיסטים אשר היו מכוונות להוציאם משיווי משקלם ולהביאם ל"אלימות משטרה" המצטלמת היטב וכל זאת על מנת לקושש אהדה ציבורית, לשם הצתת המחאה.

ניראה כי עלינו לתייג את העיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות" וערוץ 2, ברמת משטמה אנטי-ישראלית, אנטי- יהודית, אנטי-ציונית ואנטי-דמוקרטית הזהה ל"קרן לישראל חדשה" וכל ניספחיה מעמותות "גולדסטון" ודומיהן.אלו הם כולם ערמת אשפה אחת של שוטמי מדינת היהודים בארץ ישראל.

סימוכין:

עדות מן החפירות

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=354187

מימון אנטישמי ואוטו-אנטישמי להפגנת האנרכיסטים

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-302453-00.html

אנשי אגרוף נישכרו על ידי האנרכיסטים

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-302378-00.html

אהרון רול