חלוקת מזון לנזקקים
לא הרחק מאיתנו קיימת ישראל האחרת. ממש לידנו הם קיימים .אותם ישראלים החיים במציאות אחרת.מציאות של קבלה.מציאות של בקשת עזרה.מציאות של רעב קל. מציאות שבה אינם יכולים לחוג את החגים הממשמשים ובאים.הם לידנו ממש, אנו חולפים על פניהם כאשר אנו נוסעים בכלי הרכב הממוזגים שלנו.לעתים רואים אותם בצמתי רחובות, פושטי יד ומבקשים נדבות. הם אזרחים כמונו.הם חיים במציאות אחרת משלנו.
היום ביקרתי במחסני עמותת "יד ביד".עמותה הממוקמת במחסני חברת דובק. כן, אותה חברת דובק המיתולוגית יצרנית סיגריות טיים, רויאל ונובלס.העמותה בראשותו של הרב יעקב גלובירמן פועלת רבות כדי להקל על אותם עניים.אותם אזרחי המדינה שידם אינה משגת לקנות את המוצרים הבסיסיים לחג הקרוב. ראש השנה החדשה.
שמואל כהן עוזרו הנאמן של הרב נמצא במחסן.כולו מזיע מהמאמץ , חדור תחושת שליחות אמיתית והוא מסביר:"העמותה קמה מאז שנת 2000 ,היא מבוססת על תרומות ועל גיוס משאבים.בין התורמים הבולטים שלנו נמצא פיני גרשון.השנה נחלק 10,000 מנות מזון לנזקקים מכל הארץ." כן, זו אינה טעות עשרת אלפי אריזות אוכל יחולקו לנזקקים וזו אינה העמותה היחידה העובדת. ראיתי את האנשים הממתינים בתור, ראיתי את הכבוד שהם מקבלים מהמתנדבים.חשבתי על תחושות הבושה שיש להם.
בין האורזים והמסייעים מצאתי גם לוחמי מג"ב דרום וסמ"ג חמש.בניהם היו גם מתנדבי משמר אזרחי שבאו לתת כתף ולסייע בחלוקת המצרכים.מסביר רס"ב לוגסי מש"ק שדות נגב :"מעבר לעבודה שלנו, זו מחויבות אנושית לעזור ולסייע.זו מצווה לסייע ולתרום ובמיוחד לאוכלוסיה זו.מוסיף עידו אברוצוקי המתנדב במג"ב דרום :יש כאן אנשים הנזקקים לעזרה. אני כעת, לאחר לימודי התיכון ולפני הגיבוש לסיירות .זה הזמן שלי לתרום לחברה הישראלית כמיטב יכולתי".
את גדי רבינוביץ (טנצר מהסדרה "שמש") קשה שלא לראות. איש גבוה וגדול הבולט במקום. מסתבר שהוא מתנדב כבר כמה שנים בעמותה הזו ומוביל אחריו את תלמידי החוג לדרמה שהוא מנהל, את ילדיו ואת שכתת הביניים של בית הספר רבין באזור שם לומדת בתו."אני נותן שלא על מנת לקבל, זו התרומה שלי, זה הסיוע שלי" הוא מסביר במבוכה שאינה מאפיינת שחקן. "חשוב לי שילדי יגיעו ויסייעו.חשוב לי שבני נוער יהיו מעורבים בפעילות הומאנית זו.חשוב שיבינו שאין מובן מאליו בעולם.לא כולם עשירים ולא לכולם יש את היכולת הכלכלית." הוא מוסיף ועיניו מספרות הכול.
זו ישראל של שנת 2009 .ישראל שבה הפערים הולכים ומתרחבים. ישראל שבה יהיו גם השנה אנשים שלא יוכלו לחוג את החג.
אין להם את הכסף לקנות את המצרכים הנדרשים לחוג חג כהלכתו.
חבל ועצוב.
ד"ר אבי זלבה