בבואנו לעסוק בסוציולוגיה של הסטייה, ישנו ראשית צורך להגדיר את המושג סטייה.
גוד בספרו,מציג את ההגדרות הקיימות כיום בחקר הסוציולוגיה של הסטייה
ההגדרה התגובתית: לפי הגדרה זו מעשה/אמונה/תכונה ייחשבו כסטייה רק אם יהיו נגדם גילויים ממשיים של תגובה שלילית. כלומר, לפי גישה זו, אדם שביצע מעשה מגונה בחדרי חדרים ושהתנהגותו לא התגלתה, לא ביצע סטייה. כלומר, הדבר הקובע את הסטייה הינו התגובה החברתית ולא המעשה. המעשה אינו סטייה כשלעצמו, אלא הינו סטייה בעיני משקיפים מסוימים, כלפי אנשים מסוימים או מעשים מסוימים, בנסיבות מסוימות. גישה זו מתעלמת מהתנהגויות או תכונות שהיו מעוררות תגובות שלילות אילו נודעו, כמו גם כופרת באפשרות שתהליך התגובה ניתן במידה מסוימת לחיזוי.
ההגדרה הנורמטיבית: לפי גישה זו, הסטייה כרוכה בהפרה חד משמעית של נורמות, הפרה פורמאלית של כללים. לעומת הנחת הגישה התגובתית, הסטייה לפי גישה זו, יכולה להתבצע בסתר ולא לקבל גינוי חברתי, ועדיין להיחשב לסטייה.
מתוך גישה זו, נובעת ההנחה כי הסוציולוג בבואו לחקור סטייה, יודע מהן הנורמות בחברה בה הוא חוקר. ההגדרה הנורמטיבית היא יחסית, לפי החברה בה חוקרים. לגישה זו מספר בעיות: ראשית, היא מתעלמת מנורמות חלופיות, דומיננטיות פחות בחברה, מיוצאים מן הכלל. שנית, גישה זו מתעלמת מנסיבות מיוחדות העשויות לשנות את יחס החברה למעשים מסוימים ולהפכם מסוטים לנורמטיביים. שלישית, ההגדרה הנורמטיבית מתעלמת מהבדלים בין צורות שונות של הפרת נורמות. "אנשים נוטים לחפש את האירוע בילדותי שגרם לי להיות האדם שאני היום. טראומת ילדות או משהו בתת מודע שאני מנסה להדחיק ובגללו אני מתפשט תמורת כסף... לפרנסתי משלמים לי כדי שאהיה פנטזיה...למה אנחנו, כבני חברה הנחשבת נאורה, חושבים,מעבירים ביקורת ושופטים אנשים שלא הולכים עם הזרם, עם הנורמה? לא כל עבודה מכבדת את בעליה?" קטע זה מופיע בפתיחת ספרו של ט'.
הקטע לעיל ממחיש את נושא המחקר שלנו.חשפן
בנוסף, אנו חושבות כי הגישה הסוציולוגית המתאימה למקרה הבוחן שלנו היא גישת האינטרקציוניזם הסימבולי ובפרט תיאוריית התיוג שלה. תיאוריית התיוג גורסת כי סטייה וקונפורמיות נובעות בעיקר מן האופן שבו אנשים מגיבים להתנהגותנו ולא מהתנהגותנו עצמה. תיאוריית התיוג מדגישה את אופייה היחסי של "הסטייה", כלומר את העובדה שניתן להגדיר אותה התנהגות עצמה בדרכים שונות. בהתאם לכך אנו רוצות לבחון את נושא החשפנות הגברית כפי שהוא עולה מצדם של חשפנים עצמם על בסיס התפיסות שלהם מתוך האינטרקציות שהם חווים בחיי היומיום. כלומר, נרצה לבדוק את הגדרותיהם של החשפנים כלפי התנהגותם וכלפי עיסוקם. שאלת המחקר הראשונה שלנו תבדוק מהו הקשר בין התפיסה העצמית של החשפן את עיסוקו (כפי שהוא מציג אותו) לבין איך שהוא חושב שהחברה תופסת את עיסוקו? (מגיבה לעיסוקו).
בנוסף, מעניין אותנו לבדוק מאפיינים משותפים לחשפנים מבחינת הרקע שלהם וכתוצאה מהעיסוק במקצוע ולכן, שאלת המחקר השנייה שלנו תרצה לבחון מהם המאפיינים המשותפים של החשפנים? במידה וישנם. כיוצאות מתוך הנחה כי החברה כגוף ואנשים בה כפרטים, בפעולותיהם היומיומיות ובתפיסות הרווחות אצלם, משפיעים לא רק על עצמם אלא גם על סביבתם.
על כן, השערת המחקר לשאלת המחקר הראשונה היא כי: החשפן תופס את עיסוקו כעיסוק שגרתי ככל עיסוק ומציגו ככזה. עם זאת, החשפן מודע לכך כי החברה רואה בעיסוקו – עיסוק לא קונבנציונאלי. אנו משערות כי החשפן מתאים את התנהגותו בהתאם לכך. כל שינוי התנהגותי נובע כתוצאה מההכרה בסטיגמה המוטלת על העיסוק.
בנוסף, אנו מאמינות כי לא כל הגברים בחברה מתאימים מבחינה פיזית, נפשית ומנטלית לעסוק בעיסוק זה ולכן השערתנו לשאלת המחקר השניה היא כי קיימים אלמנטים משותפים לחשפנים (נתוני רקע, יחס לדת, אופי היחסים עם סביבתם וכיוצא בזה). במידה ונמצא מאפיינים משותפים, ננסה להעלות סיבות אפשריות לקיומו של המכנה המשותף בקרב רוב החשפנים.