התערוכה מוצגת לקראת יום השואה בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת ת"א
החל מערב יום השואה יום רביעי כ"ו בניסן תשע"ב 18.4.2012,
התערוכה תינעל ביום שני כ"ב באייר תשע"ב 21.5.2012
תערוכת "אלה שלא היכרתי", כוללת רישומים של בני משפחתה ומשפחת בעלה של אילנה שודרון-מינקוב שניספו בשואה
האמנית התוודעה לסיפורם רק בשנים האחרונות לאחר שנות שתיקה של דור ההורים.
לפני כעשר שנים ביקשה אילנה מדוד שלה לספר לה על משפחתה. הוא סיפר בשפה ציורית על החיים של המשפחה ברובע הברונקס בניו-יורק, ארה"ב, כילדים של מהגרים, בשכונה יהודית.
ואז המשיך וסיפר על אביו (הסבא של אילנה) - שאימו, אחותו ושני אחיו, על משפחותיהם, שנשארו בגליציה - כולם נספו בשואה.
ידיעה זו הפתיעה את אילנה עד מאוד. ההורים שלה, שניהם נולדו וגדלו בארה"ב, והם היו תמיד כל כך "אמריקאים" שבכלל לא עלה בדעתה שלשואה יכול להיות קשר כל כך קרוב אליהם.
אך צללי השואה לא פסחו גם עליהם ומחקר מעמיק הביא את אילנה עד לעיירה מיקולינצה אשר בגליציה.
צילומים מהוהים של אלה שלא הכירה הגיעו לידיה של אילנה, ולפני כארבע שנים החלה אילנה לצייר את דיוקנאות בני משפחתה ומשפחת בעלה (מלטביה וממינסק, בלארוס) שנרצחו בשואה.
אומרת אילנה: "דרך הציור הרגשתי שאני מתקרבת אליהם, לומדת להכיר אותם. הרגשתי גם שאני רוצה להנציח אותם, להוציא אותם מתוך החושך והאין הזה, שלתוכו הם נדחפו. רציתי לתת להם זהות, דמות ופנים, ולהחיות את זכרם של אנשים שנשכחו, שאפילו משפחתם לא ידעה על קיומם ועל סופם הטראגי. רציתי שיהיה ידוע שאנשים אלו חיו על פני האדמה וכי הם נרצחו. אנשים יפים וטובים, חכמים ומוכשרים, שחיו ואהבו וגידלו משפחות, עד שבאו הגרמנים".
הרישום הביוגראפי, האישי מאד, הכל כך מדוייק של אילנה ,מחזיר את השמות לחיים, לתודעה ולזיכרון וכמובן להנצחה.
אנו חווים כאן תיעוד מצמרר הנעשה בטכניקה ייחודית עם צבעי פחם והדמויות נראות כאילו הן "יוצאות מן החושך",מעטן מטושטשות, כפי שראתה אותן אילנה מתוך הצילומים שהיוו את בסיס עבודתה.
אנו עומדים כאן נוכח מסמך מרגש ועמוק של אמנית היסטוגראפית רגישה.
ההתבוננות בדמויות מביאה אותנו להתרגשות ,הזדהות וקירבה
אוצרת: רחל זיו
לראיון ועיתונאים: מיכל סדן 054-8820293