צדק חברתי – הכצעקתה?

10 אפריל 2012

צדק חברתי – הכצעקתה?

הקורא ימצא כאן עדות לנושא "הצדק החברתי" כתאור פרגמטי ומושכל באשר לפרוש המונח ושיברו. אלא שמאחורי המלל ניצבת מישנה חברתית-פילוסופית מגובשת אשר באה להחזיר את העם היושב בציון לעשתונותיו כקדם.קיים בילבול ואי בהירות מובנת באשר למושג "צדק חברתי", בחלקו מגיע הערפל האופף את המושג מצד סקטורים מעונינים (אינטרסנטים) אשר בכוונת מכוון מטשטשים את המשתמע לכאורה, על מנת שיוכלו ללוש את שיכלו של ההמון הניבער לטעמם, בכל כיוון הרצוי להם.אנו כאן ובהמשך, נדלג בכוונת מכוון על הפן הפילוסופי ונעסוק יותר במעשי על מנת להציג משנה סדורה וברורה יותר לקורא.

מהו "צדק חברתי"

"צדק חברתי" הוא בעיניו של המתבונן וככזה, הינו מונח מתעתע דעת ובמכוון, מאחר ש"צדק" הינו מונח אבסולוטי אשר אינו מושפע מעיוות העיתים או מגחמות אנושיות בעוד ש"צדק חברתי" הוא היפוכו של דבר. הוא כולו מוטה גחמות, מאוואים, מיקום ומצב גיאופוליטי, עיתים שונות, צרכי ציבור, צרכי שרידותו של עם וכדומה.

צדק חברתי אומר עולם ומלואו לכל אזרח באורח אספקלרי שונה לחלוטין. בעיקרו, ניראה כי האזרחים מאוחדים מאחורי הקביעה הפשטנית כי צדק חברתי פרושו חלוקת משאבים שונה. אלא מאי משמע חלוקה שונה? האם המדובר הוא בחלוקה נוסח המשטר הקומוניסטי? אכן כן, ישנם הללו "הדועכים בקושי" בנינו, המהגגים עדיין אודות סדר חלוקתי שוויוני לכל בנוסך המשטר הבולשביקי. אלא שאנו כיום כבר יודעים כי המשטר הקומוניסטי פשט את רגלו הכלכלית והחברתית ולמעשה המיט על המחזיקים בו אסון ממושך.

שמא "צדק חברתי" הינו המנעות מחלוקה שוויונית בנוסך: איש איש לנפשו כפי יכולתו וכישוריו בנוסך המשטר הכלכלי הקפיטליסטי הטהור? גם כאן אובחנו בעיות מוסריות, לעיתים מכונות "חזיריות" אשר איננו מוכנים להשלים עמן עקב השקפת עולמנו הדמוקרטית הנחשבת לנאורה ומתקדמת, רווית "זכויות אזרח", השואפת להרים הנחשלים בחברה, ניפגעי הנחץ והמרוץ הקפיטליסטי לעושר, לעבר רמת חיים למצער מינימלית הוגנת המכבדת את בעליה.

ככלל, הן המשטר הקומוניסטי והן המשטר הקפיטליסטי "הטהורים", לא נימצאו מתאימים לכשעצמם לעקרונות הדמוקרטיה. מחד גיסא, הדמוקרטיה מעלה על נס ופותחת הדלתות בפני כל יוזמה אישית. דרך זו נושאת את הפרט וכישוריו על כפים, אלא שזה הינו נתיב סלול המוביל במבחן המעשה ובסופו של יום ל"קפיטליזם החזירי" עקב טיבענו האנושי החזירי. מאידך-גיסא, השיטה הקומוניסטית מדרדרת את החברה במוקדם מהמאוחר לעבר משטר טוטליטרי דרקוני מאחר שחייבת לכבוש את טבעם האינדיבידואלי של בני האנוש אשר לא נוצרו לקולחוזים ולחלוקה שווה של העושר הפרטי ולכן אינה ישימה בדמוקרטיה שלנו. כך או כך למדים אנו כי טיבענו האנושי, לטוב אם לרע, הוא המכתיב לנו את השיטה הכלכלית חברתית הרצויה לנו.

תקפות המשטר הדמוקרטי ועקרונותיו היא הסיבה המרכזית כי איננו מחזיקים במשטר קפיטליסטי "טהור" אלא בנוסח מרוכך שלו המשולב יחדיו עם עקרונות מסוימים של הסוציאליזם. הממסד עדיין לא הודה בפנינו, אך אנו במאמריינו מציינים שילוב זה ומזה זמן רב עבור משטרנו הכלכלי הלכה ולמעשה בשם: "קפיטל – סוציאליזם", באשר כשמו כן הוא, שיטה כלכלית זו הינה התואמת ביותר למאווינו הדמוקרטים דהיינו חופש יצירה, הגשמה אישית והשתכרות מלאים לפרט, יחדיו עם דאגה לנושרים בצידי הדרך ותמיכה בהם כאשר כלו כל הקיצים.

אנשי הכלכלה החופשית חשים נחיתות אידאולוגית לאזכר הסוציאליזם המשולב במעשיהם (לעיתים ד'לית ברירה) ואילו "המתכלים קשה" הקומוניסטים בנינו לא יעזו לעלות על דל שפתותיהם את המונח "קפיטליזם" בבחינת מוקצה הוא מחמת המיאוס. אלו גם אלו טועים כמובן. אנו בחרנו לחיות במשטר דמוקרטי וטוב שכך אלא שעם בחירה זו באים תנאים מסוימיםן והמרכזי הוא אימוץ הדרך "הקפיטל-סוציאלית" כדרך חיים התואמת דרכנו הדמוקרטית.

צדק חברתי עבור סקטורים מסוימים בנינו הוא למצער מציאותם של שרותים מהודרים בכל בר / מזללה לשם קיום "מין מחראות פרוע". עבור האחר האמור הוא בהחלפת סניפי הבנק בקרנות הרחובות בתחנות ממכר סמים שהפכו חוקיות משום מה. אצל האחר השגת דירה מאובזרת ומרווחת עם נוף לים במחיר מנת פלאפל צמוקה הינה פסגת חלומותיו. אצל אחרים, מיקום מזללות ומקומות ממכר אלכוהול בכל מספר אי-זוגי ברחוב הינה פסגת השאיפות. לאחרים, סלולר ופלזמה לכל מהלך על שתים וגם על ארבע הינו חלומם הרטוב. אצל אחרים צדק חברתי הוא בילוי באזור נופש אירופי וצימר בצפון למצער פעם בשנה. האם נישמע מופרך? בהחלט לא, תאורים אלו אינם מנותקים מהמציאות, אכן קיימים אנשים מוזרים כמתואר לעיל בנינו. התאורים באים להמחיש כי כמספר הפרטים בחברה כך קיימים פתרונות לכאורה של "צדק חברתי" דהיינו, "צדק חברתי" הינו כאמור, בעיני המתבונן בלבד. מספר גרסות ה"צדק החברתי" חופף למספר הפרטים בחברה.

"צדק חברתי" הינו אחת מנגזרותיו של "זכויות האזרח", אלא כפי שזכויות האזרח אינן אבסולוטיות כן גם הצדק החברתי. נדגים זאת תוך הקצנה. למצער כשליש מערביי-ישראל, אזרחי-ישראל, שואפים להטביענו בים של עזה (דומה כי שני השלישים הנותרים מוכנים בצורה זו או אחרת לקשור גורלם בגורלנו) בעודם רואים בכך חלק מזכויותיהם (האזרחיות) הלאומיות. הטוען לזכות אזרח אבסולוטית, יתמוך מעשה "נבחנו של פבלוב" בזכויות האזרח של אותו השליש (ואכן הללו התומחים קיימים בנינו בשמאל האנרכיסטי). אלא שזכויות האזרח נעצרות בקו האדום אשר בו זכויות האחד תהיינה או תגרומנה לאסונו של השני או כמאמר העקרון הידוע "חייה ותן לחיות". ובמדה ואנו מקבלים עקרון זה, כמוהו כהצהרה כי על זכויות האזרח חלות מגבלות ואלו אינן מוגבלות אך לסכסוך בנינו לבין הפלשתינים אלא לכל שטח משטחי חיינו. ומכאן, גם "הצדק החברתי" הינו מוגבל ומידתי וכפוף לתנאים השונים המושתים עליו במאמר זה.

צדק רחובות חברתי כפוליטי - פסול

צדק חברתי כשמו כן הוא, "צדק חברתי", הוא אינו פוליטי. אין חיה כזו צדק-פוליטי למרות שיש הללו בנינו אשר מטרתם בחיצרוץ סיסמאות "צדק חברתי" הוא למעשה החלפת הממשלה בצדיה תוך תעתועי דעת על מוחות חלושים.

מחאת הקיץ האחרון יוזמה, תודרכה ומומנה בחלקה המכריע על ידי גורמי חוץ, אשר מהם בראש הפירמידה נוכל לאתר את אירגוני הסדר העולמי החדש (סי.אף.אר. ובילדרברג), המפעילים כמריונטות את ממשל ארצות הברית וארגון "האיחוד האירופי" אשר מצידו מפעיל את ארגון "הקרן לישראל חדשה (דרך הסי.אי.איי., קרן פורד, ג'יי סטריט, ג'ורג' סורוס, ועוד קובץ אשפת-אנטישמים ואוטו-אנטישמים לסוגיהם), אשר הפעילו בישראל דרך "פוליטיקת סתרים שחורה" את אירגון "שתיל" ומפלגת (ציפק'ה) "קדימה" (כיום למצער מורדמת ומונשמת במצב פוליטי לא-יציב), לבצע הפיכה שלטונית בישראל תוך שרוכבים על גבם של חלושי הדעת, "האידיוטים המועילים" בנינו אשר אינם מבחינים בין ימינם לשמאלם למעט התגודדות ברחובות והרמת קולם עבור מטרות שכלל אינן נהירות להם כגון...."צדק חברתי".

החלפת ממשלה באחרת הינה שאיפה לגיטימית ובמשטרנו הדמוקרטי, אף רצויה למצער מדי שמונה שנים ואף ארבע. אלא שהינה כולה ענינה בשטח הפוליטי ולא החברתי. יתכבדו כל מתנגדי הממשלה הנוכחית, יעמידו עצמם לבחירה דמוקרטית, ויפעלו במסגרת ההליך הפוליטי הדמוקרטי לשינוי השלטון במדינה. כל מהלך אחר באופן שונה ובאמצעים שונים הינו פסול מעיקרו, אינו מוסרי, אינו דמוקרטי והפועלים בו אינם מואשמים בפלילים אך ורק משום אזלת ידה של כנסת ישראל לטפל באותם העושים הדמוקרטיה פלסתר, קרדום לחפור בו על מנת לקעקע את אושיות הדמוקרטיה ולמעשה לחרבה בשם גחמותיהם האישיות האנטי יהודיות, אנטי-ציוניות ודמוקרטיות.

הרף המינימלי הדרוש ל"צדק חברתי"

אם נאגד את כל השאיפות ל"צדק חברתי" ונבחנן באורח אובייקטיבי, הרי ש"צדק חברתי" אשר אינו מוביל לכאוס חברתי (שהוא המשכו הבילתי מבוקר של זה), הוא אבטחת צרכי הקיום המינימלים לאזרח. אין האמור במילוי גחמותיו אשר כאמור שונות מאחד לשני, אלא להעניק האפשרות מוסכמת המינימלית על הכלל לחיים בכבוד.

ומכאן, הצרכים החיונים לאזרח הממוצע אשר רצוי היה כי הצדק החברתי יפעל לספקם כרף מינימום הינם:

1. מדור – האחריות למחירי הדירות הגבוהים נופלת על כיתפי הממשלה אך לא בלבד, היא משותפת למרבית האזרחים. הממשלה אחראית למחסור בכך שלא שיחררה מספיק קרקעות ולא הקלה מבעוד זמן על תהליכי הקניה והמכירה של הבתים / דירות. האזרחים אחראים למחירים הגבוהים באשר בפשטות, הפרוטה מצויה בכיסם והינם מוכנים ומתעקשים לשלם מחירים גבוהים עבור הזכות להיות בעלי בתים באזור המרכז דווקא.נוצר מצב של ביקוש קשיח למגורים באזור המרכז וכך, באופן טיבעי עלו המחירים. מחירי הדיור הגבוהים במרכז "משכו" אחריהם כמובן את מחירי הבתים בפריפריה וכך יצאו האזרחים חסרים פעמיים. ובנוסף, תזכורת קטנה, משכנתא על בית משולמת משך 25 שנים (לערך) ולא אך שנה אחת כפי שיש המאמינים. אותה "הזכות לדיור" שכה מרבים לחצרץ בה אין פירושה דיור חינם לכל דיכפין. חשוב להבהיר, פירושה כי לרוכש בכוח יעמוד מבחר סביר של מלאי דירות במחיר השוק, יהיה זה אשר יהיה, והרוכש ישלם את מחיר הדירה המלא (בצורת משכנתא או בדרך אחרת). שהרי אין ארוחות חינם.

2. כסות – רבים בנינו מתהדרים במלבושי מותגים מהודרים אך אלו מחירם בצידם. האזרחינו, אשר שוב, הפרוטה בכיסם, מוכנים לשלם מחירים גבוהים עבור המותגים וגוררים את שוק הביגוד כלפי מעלה. היה והצנענו לכת, גם מחירי ההלבשה היו סבירים יותר. האם הכרח הוא כי ילדינו ייתהדרו וייתהלכו עטויים בגדי מחלצות מותגים... ולא "יקרה אסון" רחמנא ליצלן?

3. מוצרי יסוד לקיום אנושי– הממשלה והאזרחים שותפים לתופעת המחירים הגבוהים בפלח שוק מחירי המזון הגבוהים. הממשלה (ות) על שהגנה בחרוף נפש על תוצרת הארץ ותוך תהליך זה הטיבה עם היצרנים אך גרמה עוול לאזרחים אשר נאלצו לשלם מחירים גבוהים עקב צמצום התחרות. אזרחינו מצידם, היו מוכנים לשלם מחירי עתק עבור מזון ספציפי בעל "ביקוש קשיח" מאחר שהפרוטות מצויה בכיסם (והרבה מהן) ושיכנעו עצמם, המפונקים שלנו, כי יהרג ובל יעבור , הינם חייבים, ממש חייבים, לצרוך אך ורק מוצרים מסוימים של יצרנים מסוימים ובכך גרמו לחגיגגת מחירי מוצרי היצרנים על גבם (ע"ע, "קוטג'", "פסק-זמן" ואחרים).

נתון מענין אשר פורסם היום מלמד כי בשנת 2011, אכן, כן, בעצומה של המחאה החברתית בקיץ החולף היה "חסרון הכיס" והלחץ הפיננסי כה מעיק על האזרחים עד כי הוציאו את מה "שאין להם" בקניונים ברחבי ישראל אשר מדווחים על עליה ברווחים ובמחזורים פיננסים המסתכמים עד 21%. הנתון מאשש את קביעתנו כי ככלל, המעמד הבינוני אינו סובל מחסרון כיס אלא מחוסר יושרה. אך מדוע זה אנו מבלבלים עם עובדות.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=318702

ואם עדיין בחסרון כיס המדובר הרי וודאי נלך אבלים וחפויי ראש למשמע העובדה כי אך בחג הפסח הזה יצאו כחצי מליון ישראלים מסכנים מזי רעב, עוטי בלויי סחבות לחופשות מפנקות בחו"ל....ממש רחמנות.

4. תעסוקה – תחום זה מבטא את לקונת הפרופורציה ופינוק הציבור במדינת ישראל. כה הורגלנו בשנים החולפות כי יש תעסוקה למצער לכל דורש תוך אחוזי האבטלה מצומקים בגובה כ- 6.5% המבטאים למעשה מצב של חוסר אבטלה, עד כי איננו כלל מעריכים את מצבנו השפיר לעומם המתחולל כיום בעולם הנאנק תחת אחוזי אבטלה שבין 8% ל- 15% ויותר במדינות המפותחות (מדינות עולם שלישי סובלות כמובן מאבטלה חריפה מונים רבים). חוסר תעסוקה הינו מהסממנים הבולטים ביותר של רווחה קלוקלת לאזרח ועלינו להתברך בכך כי מצבנו שונה.ראוי לצרף לנושא התעסוקה את החלטת הממשלה בדבר חינוך חינם החל מגיל 3 ואילך. יתרונו של המהלך אינו אך בחינוך המוקדם יותר אלא בפינוי הזמן הנאות להורים לצאת לעבודה ולהשתכר יותר למחיתם.

5, חינוך – אכן, חינוך חייב להיות מוענק לכל אזרח ובחינם, כך הוחלט בחוק עם כינון מדינת ישראל. אלא שחל סחף רציני בגיזרת "החינם" ובתי הספר גובים תשלומים מתשלומים שונים חלקם ברשות וחלקם בהחבא. מחד גיסא איננו עומדית ביעד המרכזי של הענקת "חינוך חינם", ומאידך גיסא, התשלומים הנוספים מבטאים את התרחבות שרותי החינוך באופן ששמיכת תקציב החינוך המדודה אינה יכולה לכסותם. דרישותינו (ודרישות העולם) מחינוך משופר יותר ויקר יותר הינן ניכרות. הנאמר כולל כמובן הקלות שבהשג יד התקציב הממשלתי גם עבור הסטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה. על הממשלה להקצות עדיפות עליונה לנושא זה ולא רק מהשפה ולחוץ באשר עתידנו הכלכלי וממנו החברתי וממנו הבטחוני וממנו הקיומי ניגזרים כולם מאותו חינוך נאות לילדינו.

6. בריאות – שרותי בריאות לאזרח מזוהים רבות עם רווחת האזרחים ובצדק. חובת המדינה להעניק שרותי בריאות ממוצעים (לא מינימלים) לאזרחים, הנעים מלידה ועד זיקנה. למותר לציין כי שני העשירונים התחתונים אינם נהנים מאותה איכות שרותי בריאות ממנה נהנים שאר שמונה המדרגים. תיקון המעוות בהחלט ניכלל במסגרת ה"צדק החברתי" המינימלי לאזרח. מאידך-גיסא, תוחלת החיים במדינת ישראל הינה מהגבוהות בעולם עובדה המעידה כי למרות טרוניותינו עדיין המערכת פועלת באופן חיובי.

7. ביטחון – אין חולק על כי על המדינה לספק ביטחון לאזרחי המדינה כנגד אויביה החיצונים. אלא, שגם אם מוסכם על כך ללא עוררין, סובל ביטחונם הלאומי של תושבי ישראל עקב אזלת יד הפיקוד העליון הצבאי. פיקוד זה היה מאז ומתמיד ממונה פוליטית אלא שמאז שהציבור פנה ימינה הצטמצם מגוון וכשרונות אלו המועדפים פוליטית לתפקידי קצונה בכירה והתוצאות ניכרות בהתאם. עד לפני כעשרים שנים היתה הנטיה הפוליטית בצמרת הצבא עדיין ניסבלת אלא שהשתנו דברים וכיום מופקדים אנשים בינונים בעיקר להיות ממונים על ביטחון האזרחים אשר חלקם הניכר עדיין אינו מודע לכשל המתגלגל והמתמשך בהתנהלות הצבא (ואין הכוונה לדרגים המסתערים-לוחמים ומפקדיהם, הללו ניפלאים ואנו מלאי הערכה – והערצה - לפועלם)

8.תחבורה – חיונית לפיזור האוכלוסיה ולהשגת דיור הולם וזול יחסית בישובי הפריפריה אשר "מתקרבים" למרכז הארץ היכן שמצוי צבר מקומות העבודה, הבילוי והתרבות הניכר. ואכן פיתוח התחבורה לאזורי הפריפריה ניקבע כיעד לאומי מועדף ובדין. אמנם מקובל לחשוב כי האזור האורבני מספק שרותי איכות טובים יותר לאזרח מאשר אזורי הפריפריה אלא שתזה זו ישימה לארצות רחוקות שמעבר לים, בעלות השטחים האין סופיים ולא לארץ ישראל הקטנטונת אשר בה את אשר אנו מכנים "אזורי פריפריה", הנמצאים רובם כמטחווי שעת נסיעה ופחות ממרכזי הערים, נחשבים במדינות חוץ אך לפרוורים קרובים, כחלק אינטגרלי של הערים הגדולות.

9. סדר ציבורי – כל הנאמר לגבי התנהלות הדרג הפיקודי הגבוה הצה"לי ישים גם, אחד לאחד, לדרג הפיקודי של המשטרה. גם דרג זה מזוהם בנטיות פוליטיות חד צדדיות ולכן אינו עומד במטלותיו. אלא שבניגוד לצבא בו הדרג המסתער-לוחם מאזן את אזלת ידם של המפקגים הבכירים, הרי אין המצב כן במשטרת ישראל. אמנם קיימים אלו שם העושים עבודתם נאמנה אך קיימים גם רבים מדי מאלו העושים עבודתם פלסתר וכך הדרגים הנמוכים והגבוהים יחדיו "מצטיינים" באזלת יד מחפירה באשר לשמירת הסדר הציבורי. אין צורך להרחיב, הדברים ידועים לכל אזרח. תחום זה נימצא באחריותה הבלעדית של המדינה ובו היא כושלת אומללות.

10. חלוקת משאבים ציבוריים צודקת – חברות ציבוריות מחלקות לבכירים ובעלי ענין בהן משכורות עתק ואלו באות על חשבון הציבור כמובן. העשירון העליון נהנה מהטבות אשר "ברקוביץ ובוזגלו" אין להם לעולם סיכוי לההנות מהן כגון מענקי ממון זול מהבנקים והעדפתם בקבלת רכוש ציבורי לחזקתם במסגרת חיזוק המונופולים שלהם. כמובן כי אלו גם אלו חייבים לחזור לממדיהם הטיבעיים ועל שליחי/ניבחרי הציבור מוטלת משימה זו. דוגמא נאותה לאמור כאן הנה הקמתה של וועדת שישינסקי לחלוקה הוגנת של משאבי הגאז והאנרגיה הציבורים בין היזמים לציבור. לוואי עלינו וועדות רבות נוספות בנוסח זה.

סעיפים 1,2,3 לעיל אמורים בהשתכרותו העצמית עקב מאמציו וכישוריו של האזרח כאשר על המדינה להפכם לנגישים וברי השגה ככל הניתן. סעיף 4 הינו משותף לאזרח ולממשלה. סעיפים,9,10 5,6,7,8 הינם באחריות המדינה לספקם לאזרח ובאים מכספי המיסים המשולמים על ידי האזרחים.

ישית הקורא ליבו כי כל דברי המותרות הרווחים בחברתנו אינם מעיסקו של "הצדק החברתי" ולא מעסקה של המדינה. החלק הקפיטליסטי במשוואה "הקפיטל –סוציאלית" אחראי לכך כי כל אזרח לפי יכולתו, השכלתו, כישוריו והדחף המניע אותו, אחראי לאספקתם האישית וזאת מעל רף המינימום החברתי כפי שהוצג לעיל. לא השכיל להשיגם, לא הישיגם, אין איש בחלד אשר חייב לו, חד וחלק.

חשוב לציין את הפער שבין "הרצוי למצוי". כמובן כי אנו רוצים את המירב עבורנו ולא נטעה אם נציין כי גם השלטון הניבחר היה חפץ בשיפויינו המירבי בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח (פוליטית)", זה הינו "הרצוי". כנגדו עומד "המצוי". העושר הלאומי הינו לעולם מוצר במחסור, לוואי והיה אחרת אלא שאלו עובדות החיים. ומכאן כי חייבת המדינה לנהוג באחריות ממש באותה המידה בה מתנהל משק הבית הפרטני דהיינו, בהתאם לתקציב אשר החריגה ממנו אסורה בתכלית. ומכאן באים הדיבורים אודות "שמיכת התקציב" אשר מוגבלת באורח קשיח ביכולתה להמתח לכיוונים שונים דהיינו, מתיחת השמיכה לכיוון אחד תחשוף (לחוסר מזומנים ואמצעי מחיה) את הצד האחר. מדוע אנו מציינים נושא כה ברור מאליו? פשיטא....רבים מבנינו אמנם מכירים ומבינים היטב את הנאמר לעיל אך מסרבים בנחרצות להתנהל בהתאם למסקנות הנובעות מכך.

אין ספק כי במדה והמערכת הכלכלית-חברתית פועלת כ"מתנד נקודת אפס קוואנטי" בכל נושא חיוני הרי שהכלל על פרטיו ייצאים נשכרים. דומה והממשלה עושה מאמצים כנים (לא תמיד בהצלחה מלאה אך הדבר סביר), להושיט יד לציבור ולמלא חלקה בהסכם החברתי במכלול "הצדק החברתי". בעוד חלקים נירחבים בציבור מטים כתף ונוהגים באחריות אישית משפחתית וחברתית , עדיין קיימים ציבורים נירחבים אשר לא הפנימו את מופרכות הטיעון "מגיע לי", "תמיד האחר אשם" ומנהלים כאילו ואין מחר. מעשה שטן...המחר תמיד מגיע על תוצאותיו האוומללות להם ולחברה.

במאמרים קודמים כבר עמדנו על תופעת הכרוכיות-ההדוניסטיות וקירקוריהם, דרישותיהם המתלהמות ברחובות מהמדינה בנוסך: "הב-הב-הב" (תרתי משמע), יללות הבאות לדרוש מאיתנו כולנו, כל אזרחי המדינה לכסות על כשלונותיהם האישיים וחוסר יכולתם / מיומנותם / רצונם / עצלנותם (בחר את המתאים לך), לנהל חייהם כיאות, וחוצפתם לדרוש מעמנו האזרחים הנוהגים באחריות, למלא גחמותיהם האישיות חסרות האחריות והחשבון.

חוצפת ההדוניסטים מרקיעה שחקים. הם מפזרים ממונם לכל רוח וכאשר מגיעים כמובן לחסרון כיס עקב כך, הינם באים בטרוניות אלינו הציבור, באמצעות רשויות השלטון, בדרישה ל"תספורת אישית", להרים תרומתנו הציבורית עבורם על מנת שיוכלו להמשיך במסע הביזבוזים האישי ללא חשבון. חשוב כי נבין כי צריכה לא מוצדקת במסעות ההדוניסטים ותמיכתנו הלא ראויה בהם, גורמת לאלו הניזקקים האמיתים חסרון כיס ורעב אמיתי בעוד הנהנתנים בנינו אינם סופרים אותם וכל ענינם מצטמצם בעצמם בלבד. משום מה, לא עלה בדעתם של הללו כי עליהם לחיות לפי חשבון, במסגרת התקציב ולא לחרוג ממנו מאחר והציבור אינו מוכן לממן אותם יותר. לשכן יש יותר? מה לעשות, שפר מזלו, אלו החיים, זו הדמוקרטיה ולא מדינה בולשביקית.

ולכן, איננו יכולים לצפות מהנהנתנים בחברתנו אשר התדרדרו לחסרון כיס ואינם חיים בהתאם לאמצעיהם, להבין את המדובר כאן. אלא שאנו מצפים ממרבית הציבור הנבון החש אחריות לגורלו ואינו מקושש הטבות שאינן מגיעות לו, לעצור את המסע חסר האחריות של הנהנתנים בנינו ולהחזירם למידותיהם הטבעיות.

אנו מקבלים תגובות רבות אל שולחננו אשר ניתן לתייגן כמוזרות בנוסח: "אנו רוצים ברמת חיים כמו בכלל ארצות המערב... מגיע לנו". אין דבר מופרך יותר מהנאמר. מדינת ישראל משקיעה עקב צרכי קיומה עשרות מליארדים בתקציבי ביטחון אשר אינו מושת על מדינות אחרות. התוצר הלאומי הגולמי הישראלי מפגר, לעיתים ביותר מכפול אחר המדינות המערביות המפותחות ואילו אלו בנינו, חניכי תרבות "המגיע לי" עומדים על זכותם לרמת חיים כמדינות אשר תנאיהן הגאו-פוליטים טובים לעין ערוך ואינם ברי השוואה עמנו. להיכן נעלם השכל? גם מדינות עם תוצר לאומי גולמי כפול מעימנו נימצאות כיום במצב כלכלי קשה עקב ניהול מעוקם (סוציאליסטי חזירי) של כלכלתם. מה חפצים הללו חכמי החלם בנינו? את הקריסה הוודאית אשר בוא תבוא, גם שלנו?

ואם בעניני קריסה כלכלית עסקינן, הרי קיימים בעלי אידאולוגיה אוניברסלית, שמאלנית-קיצונית-אנרכיסטית אשר בדיוק לכך מכוונים, ליצירת אנרכיה ציבורית כאוטית (בנוסח משנתם של אירגוני הסדר העולמי החדש), אשר ממנה יצמח (לטעמם המעוות) עולם טוב יותר בנוסח "פועלי כל העולם התאחדו"..."עולם ישן עדי היסוד נחריבה", "מגב כפןף נפרוק העול" וגו'. אלו "האידיוטים המועילים" במקומותינו, המופעלים כבובות בקצה החוט בידי הללו ברחבי העולם המכוונים לייסוד ממשלה עולמית טוטליטרית-פשיסטית, ביטול כל הלאומים בתבל, צבא אחד, משטרה אחת, אומת עבדים אחת. ואידך זיל גמור.

קיימים עיוותים אדמיניסטרטיבים המשבשים את תמונת הצורך האנושי, לדוגמא: קו העוני ובעיקבותם "מי הוא עני?" הינו קביעה שרירותית ובעייתית, זו קביעה אדמיניסטרטיבית גרידא אשר אינה נישענת על עובדות בשטח אלא על משאלות לב פוליטיות. לדוגמא: נפוצה מאד במקומותינו שיטת "הכפתור והחליפה",ובמונחים רציונלים, קובעים רמת הכנסה שרירותית הנישענת על עובדות חלקיות בלבד נאמר 20.000 שקל למשפחה כצורך חודשי ומשנקבע סכום זה (זו אך דוגמא) מיד קופצים להגדיר את המשתכרים סכום נמוך יותר כעניים. למותר לציין כי עיוות זה משמש במכוון בעלי ענין שלא מן הענין בנינו. אין חולק על העובדה כי קיימים מיעוטי הכנסה ואף עניים בנינו אך קיימת מחלוקת עמוקה באשר למספרם, מיקומם והגדרתם המדויקת. בישראל אנשים אינם מתים ברעב. גם נושאי המגורים ניתנים לפתרון אם אך היו תושבי גינת לוינסקי לדוגמא מוכנים לוותר על "מנעמי" הסמים והשתיה לשכרה ולהעתיק מגוריהם לאחת מערי הפריפריה ולעבוד למחיתם לשם שינוי. קיימים הרי רבים בנינו ושלא במפתיע הינם מהצד השמאלני של המפה הפוליטית, הגורסים כי אין כל בעייה בהעתקת מגורים, ראה הם אומרים, הטרנספר של תושבי גוש קטיף...מה הבעיה? "בסך הכל" צוררים חפצים ועוברים נכון?

דוגמא שניה. לפני כחודש נערך סקר ארצי מקיף בקרב אוכלוסיה ישראלית מייצגת ונימצאו בו נתונים מפתיעים. המסוקרים הצהירו על רמת השתכרות מסויימת אך משנשאלו לגבי רמת הוצאותיהם הוברר כי הינם מוציאים (צורכים) כ- 40% יותר מאשר הנם משתכרים. והפירוש....הכלכלה השחורה בישראל הנה אדירת ממדים, האזרחים "מרוויחים" למעשה ב- 40% מהמדווח. לדוגמא: משפחה המשתכרת 20.000 שקלים מוצהרים בחודש, בידה להוציא למעשה 28.000 שקלים מפאת שבידיה מקורות הכנסה בילתי מדווחים לשלטונות המס. נתון זה הינו נתון ממוצא אשר סטיסטית מרבית משקי הבית מהמעמד הבינוני בישראל חולקים בו (סביר להניח כי שני העשירונים התחתונים ביותר אינם נהנים מהכלכלה השחורה ואולי גם זו הסיבה לחולשתם הכלכלית).

נקודות הליבה החברתית לשיפור

קיימים ארבעה שטחי חיים בנינו אשר מחייבים את שימת דגשנו החברתי בנוסך של אפליה מתקנת העונה לצורך הקפיטליסטי והסוציאליסטי במשוואת "הקפיטל-סוציאליזם". הנה הם הנושאים לטיפול אנשי מחאת "הצדק החברתי". במדה ואכן תופנה המחאה החברתית לטיפול בנושאים אלו הרי שהינה חיובית ויש לתמוך בה בכל פה. במדה ותסטה המחאה החברתית לכיוונים של פוטש אנטי דמוקרטי אנטי ממשלה ניבחרת כדין, תוך ששואפת לסרס את המרקם החברתי והכלכלי שלנו ולהעניק הטבות שלא כדין לחבורות הדוניסטים חסרי אחריות בנינו, הרי שיש להתנגד למחאה מסוג זה באורח נחרץ ולהוקיעה אל החומש. מחאה הנוטה לעסוק בנושאים טפלים, שגויים, שיקריים ומאחזי עינים תדרדר את מדינת ישראל במהירות רבה לכאוס, אפשר אף אלים, אשר תוצאותיו מי ישורנו.

א. הנושא הראשון – המדובר בו בעיקר בשני העשירונים התחתונים בחברה ואלו עיקרם אמור בפליטי המערכת הקפיטליסטית וניפלטי החברה דהיינו החולים, התשושים, חסרי היכולת, ציבורים מסוימים בפריפריה, ניצולי שואה, זקנים בערוב ימיהם, ילדים נטושים, דחויים או שאינם רצויים.

אם עלינו לספק חכות לבני המעמד הבינוני על מנת שיוכלו לפרנס עצמם בכוחות עצמם ואל לנו באיסור חמור לספק להם "דגים" (ממשלת יוון סיפקה להמון "דגים" וראו מה קרה שם), אלא כי לאותם סקטורים המדוברים אספקת חכות לא תועיל דבר, הללו נימצאים במצב גופני ומנטלי אשר אינו מאפשר להם עוד לצאת לשוק ולצוד לעצמם בכוחות עצמם את "הדגים" לפרנסתם. לאלו עלינו לדאוג לתנאי מחיה נומינלים-מינימלים כאמור לעיל ברשימת עשרת סעיפי "הצדק החברתי" המומלץ, זה הינו הסוציאליזם במיטבו – נאות, הוגן, צודק ואפשרי.

ב. הנושא השני – מדובר בו בעיקר בקיום ממשלת צללים המתעלת את מרבית העם הזה וממשלתו בכיוונים הרצויים לה וגורמת לכך לבקיעים עמוקים במרקם החברתי ומכאן בסרוס "הצדק החברתי" הלאומי. אנשי חונטות אלו אשר מספרם נאמד במספר מאות אלפים זעום (הם ועוזריהם ועוזרי עוזריהם יחדיו), נימנים על "החונטות הלבנות" הוותיקות בחברה וכמובן כנגזרת, גם במשק הישראלי. את מנתביהם ומכווניהם ניתן למצוא בכל מוסד או אירגון אשר אינו מחויב בבחירות ציבוריות-דמוקרטיות פתוחות ואנשיו ניבחרים מתוך עצמם ועל ידי עצמם והמדובר הוא במערכות שרות ציבורי מסוימות כגון משרד החינוך, משרד החוץ, פרקליטות המדינה, חלקים נירחבים מהמערכת המשפטית (כולל בית המשפט העליון), האקדמיה, התקשורת, ההסתדרות, משטרה, שב"כ, החברות הציבוריות נישלטות הוועדים הגדולים, מאות רבות של מועצות מנהלים ציבוריות וכן הלאה. אירגונים אלו מוצצים את לשד החברה חונקים את המשק הישראלי ואינם מאפשרים כל תיקון חיובי והגיוני וזאת במטרה לשמר את ההגמוניה שלהם על גב כלל הציבור הישראלי ורווחתו. באשר ב"צדק חברתי" עסקינן, הנה הוא-הוא השטח הבור, הבילתי חרוש הפרא והשומם עליו חייבים אנו לעלות על הבריקדות ולקעקעו אם חפצי קיום לאומי וחברתי אנו. הסימנים ראשונים ליכולת התיקון והתגיסות השבט הלבן באורח פבלובי כנגדה, ניתן לראות בהצעתו החדשה של שר המשפטים נאמן להסדיר את נושא החקיקה הפרוץ שבין הכנסת לבין בית המשפט העליון. יוזמה מבורכת להלל. אלא שמקהלת השרלטנים הנאחזת חיל ורעדה כי השלטון על מדינת ישראל עומד להשמט מידה נעמדת כבר כאיש אחד לטרפד את החוק בטיעונים אוויליים תוך שנוקטת במסע הפחדה שיקרי ומאחז עינים כנגד היוזמה.

ג. הנושא השלישי – האוליגרכים הקפיטליסטים – נושאי דגל "הקפיטליזם החזירי" – אנו כולנו תוכנתנו על ידי מסעי שטיפת מח תקשורתיים לראות אך את השלילה אשר בתופעת הטייקונים הישראלים. כמובן שקיימות נקודות שלילה אלא שעלינו לבור התבן מן הבר. איננו יכולים לאחוז המקל בשני קצותיו. אם אנו מעודדים יוזמה, תחרות והשגיות כחלק ממשטרנו הדמוקרטי ושיטת הכלכלה הקפיטליסטית-סוציאליסטית המוסכמת על הכל כמתאימה לצורת משטרנו, איננו יכולים לבוא בטענות לאותם אשר אכן כך נהגו והצליחו. נהפוך הוא, עלינו לעודד האחרים לקחת דוגמא ולהשתדל להגיע לאותם השגים כלכלים. אלא שאכן ישנו צד אפל לאותה הצלחה ועלינו לחסלו אפילו ואחרנו מעט את הרכבת. עלינו לחסל את הטיפוס להצלחה הנישען על תהליכים אשר אינם הוגנים ואף פליליים. תופעת יד רוחצת יד או "גרד גבי ואגרד שלך" או במילים שאינן מכובסות: תופעת השוחד המושחת והפלילי חייבת להיפסק באחת. ניראה כי טייקונים מסוימים סללו דרכם להצלחה הכלכלית לא על מדרגי כישרונותיהם הכלכלים בלבד אלא על יכולותיהם וכישוריהם להחליק, לשמן, לשחד את האנשים המתאימים. גם תופעת המונופולים אשר מאדירה כוחם וממונם של הטייקונים נובעת בחלקה מיכולותיהם הכלכליות לשמן דרכם לדרגים הממשלתיים אשר יאפשרו להם ב"עצימת עין מכוונת" לרכוש נכסים מונופולים ואפשר גם כי נכסים השייכים לציבור, במחיר מציאה. כאמור, כאן הינו השדה הבוער אשר חייבת הממשלה לקרר באכיפת נושא ההגבלים העיסקיים, ולחסל בכך התופעות הניזכרות. כוחם הכלכלי של הטייקונים מאפשר להם לחץ על מקבלי ההחלטות בנושא "תספורות" בנוסח אשר בוזגלו וברקוביץ לעולם לא היו נהנים ממנו במדה והיו ניקלעים הם לקשיים כלכלים. וכבר נאמר : "...כי משפט אחד לעשיר ולעני הוא...". מאידך-גיסא, אל לנו לשכוח כי לעיתים מאות אלפים מועסקים, ניסמכים לשולחנם של הטייקונים וחייבים אנו לבחון צרכי הטייקונים בראית משק כוללת.

ד. הנושא הרביעי – האוליגרכים הסוציאליסטים - נושאי דגל "הסוציאליזם החזירי".משקל הנגד המושלם לתןפעת הטייקונים הקפיטליסטים הינה תופעת הטייקונים הסוציאליסטים אשר הפכו את הסוציאליזם לחזירי לא פחות. מקומות העבודה הגדולים ושליטיהם האבסולוטים, הם הוועדים הגדולים, הסוחטים את לשד המדינה מאחר וידם קלה על השאלטר של המדינה ובכך גורמים לכולנו נזק בל ישוער ומעשה שטן, לא רק שאינן מבוקרים על כך, אלא זוכים לתשבחות חלולות בנוסח: "חופש" ההתאגדות", "חופש השביתה וכן הלאה. אכן, כבכל תחום בחיינו חייב להקבע התחום המידתי בו זכויות השביתה לא יחצו קו אדום וותהפוכנה לאסונו של המשק.דהיינו, קו האיזון בין זכויות העובדים לזכויות הציבור.חמור מונים רבים הוא הקישור של "הון-איגוד מקצועי-תקשורת-שביתה" על מנת לקושש יתרונות פוליטים שלט כדין. אין זה סוד יותר כי עשרות השביתות אשר פרצו במשק משך השנתיים החולפות לא היו כולן מחויבות המציאות או למצער נושאות דרישות מופרזות לעומתיות ואלו נוצלו ויוזמו בכוונת מכוון מראש הפירמידה על ידי אירגונים אנטישמים שוטמי ישראל ויהודים מארצות הים על מנת להבאיש ריחה של הממשלה המכהנת באמצעות "מצגי קריסה" מאחזי עינים אשר באו לטשטש דעתנו הציבורית להאמין כי המשק הישראלי קורס, האנרכיה מתפשטת וכי יש להחליף הממשלה על מנת לתקן המצב. מובילה במצג מאחז עינים פוליטי זה הינה כמובן "הסתדרות העובדים" (איזה עובדים? ההסתדרות היא המעסיק הגדול במשק ומכאן בעלת ניגוד הענינים הגדול במשק ומקעקעת "ההגבלים העסקיים" הסידרתית). המפתיע הוא כי הציבור התגלה כמתוחכם ולא קנה את הסחרירים האנטי ישראלים ועל כך נאמר..."וכאשר יענו אותו, כן ורבה וכן יפרוץ". הגיע הזמן כי זכויות השביתה, השבתת המשק והיד המחזיקה בשאלטר של המדינה יוסדרו ב"חקיקת יסוד ההתארגנות במקומות העבודה" ובא לציון גואל.

אין ספק כי יימצאו אלו אשר יערערו על הנחותינו כאן, חלקן או כולן. לאלו אשר מתעתדים לעשות כן נעיר כי להערכתנו אזרחים רבים מדי במדינת ישראל שקועים בעצמם ובמאוויהם האישיים באורח כה קיצוני עד כי אינם מסוגלים לתחושת אובייקטיביות ומידתיות באשר לרגשותיהם והערכותיהם את הסובב אותם מהפן הציבורי, הלאומי והקיומי. דומה ואזרחים בנינו נוטים לשקול הסובבם מהבטן במקום מהראש והתוצאות ניראות ברחובות המתלהמים ולא לחיוב. קיימות סיבות נכונות רבות ונאותות המצדיקות מחאות עממיות החל משיתוף אזרחים ברשתות החברתיות וכלה בהפגנות רחוב וסיבות אלו פורטו בכתבה זו.עלינו לוודא כי איננו מכלים רצוננו הטוב לחינם בעבור מטרות שאינן ראויות.

במדה ותפרוץ מחאה גם הקיץ הזה ינתן מכשיר פלא בידי הציבור להעריך כערכם את נציגיו בכנסת. תופעת "התקינות הפוליטית" הבזויה אוכלת בנו בכל פה, זו הפכה למכת מדינה. פוליטיקאים משלמים מס שפתים לפעלולני המחאה גם אם יודעים הם בסתר ליבם כי המחאה אינה מכוונת למקומות הנאותים ולמעשה מנוצלת פוליטית (כפי שארע בקיץ האחרון). מכיוון שכך גם הם מנצלים אותה פוליטית לעיסקיהם האישיים וכך יכול הציבור לאבחן, ממש כ"נייר לקמוס" מי הוא הפוליטיקאי ההוגן ומי הוא השרלטן.ומאחז העינים...ולהתחשבן עמם ביום הבוחר.

סימוכין: מחקר עולמי מקיף (השישי במספר עד כה), אשר נערך והסתיים בשבוע החולף עבור האו"מ על ידי "מכון כדור הארץ" באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק בשיתוף מכון הסקרים גאלופ, יוצג בשבוע הבא בכינוס או"מ מיוחד לנושא הרווחה בעולם, ובו דורגו 155 מדינות בעולם (המיצגות כ- 98% מאוכלוסית כדור הארץ), במדד רווחה ואושר (מדינות סקנדינביה מובילות, מדינות אפריקה סוגרות הרשימה). מדינת ישראל נימצאה ממוקמת במקום הארבע-עשרה (14) המכובד ביותר. דהיינו, המחקר מאשש את רוח מאמרנו זה ומאמרים נוספים בנושא כי טרוניות ישראלים מסוימים הינן מעושות, מאחזות עינים וחלקן אף שקריות. כאשר מוחי הרחובות טוענים כי הינם חפצים לחיות ברווחה "כפי הנהוג במדינות העולם" הרי שבהחלט ניתן לארגן להם רווחה נוסח המקום החמישים או המאה ברשימה, שהרי בכך רצונם. ניראה כי חוסר הפרופורציה של פרטים בנינו הינו מולד ואף שיטיוני. המחקר אף מאשש את הקביעה כי רווחה כלכלית מינימלית נחוצה, אך אינה בהכרח ערובה לרווחה ואושר...שוב לתשומת לב כרוכיות "הצדק החברתי" המתלהמות בנינו. נדגיש שוב, קיימים כיסי עוני בחברה הישראלית אלא שכאמור במאמר, הללו אינם בהכרח נימצאים היכן שזועקים כרורכיות המחאה. נתוני המחקר מאששים הסברה כי מרבית קרקרני המחאה זועקים "צדק חברתי" אך מונעים שינאה טרופה לימין הפוליטי מאחר ובינם לבין רוממות ה"צדק חברתי" קיים משותף מועט בלבד.

כמובן, כתמיד יימצאו אלו בנינו, שוכני ה"קינדרגרטן הלאומי" אשר מחקר עובדתי מוסמך ואובייקטיבי כניזכר לעיל לא יצליח לבלבלם, הם ירקעו בדווקאות, בלעומתיות ובנחרצות ברצפה יפרצו בדמעות שליש על כך שחפצם נילקח מהם, הם ידרשו את הממתק שלהם ולעזאזל עם העובדות. הם כבר יגייסו "יודעי דבר" אשר ינסו להכיח לנו באותות ובמופתים כי המחקר שגוי, כי נפלו בו לקונות כאלו ואחרות ובלבד כי לא יאלצו לשנות דעתם המקובעת.

אהרון רול