ביקורת: "33 וריאציות" בתיאטרון בית ליסין – תעלומת היצירה של בטהובן מכשפת את הבמה ואת העלילה
מאת חיים נוי
מדוע כתב בטהובן 33 וריאציות לקטע וואלס קטן ושולי? תעלומת היצירה הייחודית הזו אופפת את המחזה "33 וריאציות" המועלה בבית ליסין בתל אביב ומכשפת את העלילה ואת הבמה בצלילים הנודעים של המלחין הגאוני ומביאה לשיאי משחק את יונה אליאן –קשת ויצחק חזקיה ועימם להקת שחקנים משובחת.
העלילה עוסקת באירוע שהתרחש בשנת 1819, כאשר כמה עשרות מהמלחינים הנחשבים באוסטריה קיבלו מכתב ובו שתי שורות תווים צנועות: קטע לפסנתר במקצב הוואלס. מחברו היה אנטון דיאבלי, מלחין בינוני שהפך מו"ל ואיש עסקים ממולח. הוא ביקש מהמלחינים לכתוב וריאציה ליצירה הקטנה, כדי לכנסם בספר.
50 מלחינים נענו לאתגר, ביניהם הנער פרנץ ליסט, פרנץ שוברט ועוד .רק בטהובן התמהמה עם יצירתו וכאשר הגיש אותה לבסוף היו אלה 33 וריאציות מופלאות.
המחזאי והבמאי מויזס קאופמן (49), יליד ונצואלה המתגורר בניו יורק , כתב מחזה המבוסס על האירועים הלל בשנת 2007 והוא עלה בברודווי בשנת 2009 ועם ג'יין פונדה, בתפקיד הראשי. המחזה היה מועמד ל-5 פרסי טוני.
קאופמן מספר בהצגה על מוזיקולוגית, דר' קתרין ברנדט היוצאת למכון הגנזים המוזיקלי בבון כדי לברר את המניע ליצירה ומה באמת מסתתר מאחורי 33 הוריאציות שכתב בטהובן לקטע שולי בעיניה. במקביל ממתברר, כי המדענית לוקה במחלת ניוון שרירים מתקדמת וימיה קצובים. העלילה מפגישה אותנו עם בתה המנסה להתקרב לאימה בערוב ימיה, עם ידיד של הבת, אח בבית חולים ועם מנהלת בית הגנזים, הנוקשה והפדנטית שמתרככת אט והופכת לחברה מסורה.
במקביל לאירועי המחקר מופיעים במחזה בקו מקביל הגיבורים האמיתיים: המו"ל אנטון דיאבלי, לודוויג ואן בטהובן ועוזרו אנטון שינדלר. את ההצגה השופעת תנועה וצלילים מרכזת פסנתרנית המנגנת את היצירות הנוגעות לעניין וכל הבמה הופכת למוזיקה נפלאה ולחוויה תיאטרלית מעניינת.
הבימאי משה קפטן הצליח לחולל מפגן מדויק ומעוצב של מוזיקה ומשחק ולהטט עם להקת השחקנים המצוינת שמגישה הפקה משובחת ואנינת איכות.
יונה אליאן-קשת מגלמת את המוזיקולוגית בכישרון רב ובהופעה נפלאה. היא משחקת את המדענית במלוא אונה ומרצה ולאורך התקדמות מחלתה עד לסיום המשלב את המפגש עם נשוא מחקרה ומוזיקת המלאכים השמימית.
יצחק חזקיה הוא בטהובן הנרגן, הזעפן והחרש,הגאון והנלבב והוא מפגין משחק אדיר ויוצא דופן בקלילות משחקו וברגישות הרבה. חזקיה הוותיק מגיה בהצגה לאחד משיאי משחקו.
פנינה ברט-צדקה כמנהלת בית הגנזים המוזיקלי מגישה משחק נפלא ומשובח ולפעמים גונבת את ההצגה בזכות הוירטואוזיות שלה ויכולותיה הדרמטיות המצוינות.
מיכל לוי כקלרה, בתה של המוזיקולוגית, משחקת יפה מאוד, נלבבת והופעתה ראויה למחמאות רבות ונלהבות.
דני גבע כחברה, אח בית החולים, הוא מצוין ומשחקו ראוי ומוצלח מאוד.
יניב לוי כמו"ל דיאבלי הוא מוצלח מאוד ומעביר את הדמות בהצלחה ובאיכות טובה מאוד.
צביקי לוין כשינדלר, חברו ומזכירו של בטהובן- הוא מצויין. צביקי הוא שחקן מוכשר ביותר והופעתו היא מרשימה.
הפסנתרנית דריה ספרנוב היא נפלאה ביותר. נגינתה היא בעלת כישרון רב וכל הופעתה היא מוצלחת מאוד.
שלמה מושקוביץ תרגם את המחזה כהלכה והשפה היא עכשווית וקולחת.
ערן עצמון יעצב תפאורה מרשימה, משובצת בתווים ובקטעים פרי עטו של בטהובן. אולה שבצוב עיצבה תלבושות תקופתיות נפלאות ויפות. אורי מורג אחראי לתאורה הראויה והנכונה ויואב כהן אחראי לוידיאו ארט של הקרנת התווים על המסך האחורי שעל הבמה. דפנה גרבינסקי אחראית לתנועה ובין היתר לקטע המחול הווינאי הקסום.
דורי פרנס אחראי לעריכה המוזיקלית הנפלאה.
ייתכן והמחזה קצת ארוך מידי ואולי היה כדאי לקצרו. עם זאת הוא קולח ומעניין. אין בו רגע דל והאירועים מן העבר ומן ההווה משולבים בצורה מצוינת .
אין ספק ש"33 וריאציות" הוא מחזה מעניין, מרתק , בעל עוצמה דרמטית משובצת בהומור ומהווה מחווה מוזיקלית מענגת ליצירותיו של בטהובן.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.