בס"ד.
פרשת "ויקרא"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור" (ויקרא א'/א').
הקב"ה קרא אל משה בלשון חיבה והזמין אותו להיכנס אל האוהל. רבות נכתב אודות ה-א' הזעירה שיש במלה "ויקרא". הסיבה העיקרית ל-א' הזעירה היא: שמשה רבנו, שהיה בעל מידת הענווה, רצה בצניעותו להקטין מחשיבותו ולכתוב "ויקר", מלשון "מקרה", כאילו הפניה אליו היתה מקרית, ללא חשיבות מיוחדת. "בעל הטורים" מסביר: "ואמר לו הקב"ה לכתוב גם האל"ף. ושוב אמר לו משה, מחמת רוב ענווה, שלא יכתבנה אלא קטנה יותר...".
את מידת הענווה למד משה מהקב"ה וסיגל אותה לעצמו כאבן דרך. אומרת הגמרא: "אמר רבי יוסף, לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקב"ה הניח כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני..." (סוטה ה'). הדבר מעיד על השוני בין ה' לבני האדם - בן אנוש רם מעלה מביט מגבוה ורואה רק את אלה שהם במעמדו ולא את הנמוך והשפל ממנו. אך האל - הוא רם ונישא, ומביט אל השפל ומאזין לו, כנאמר: "כי רם ה' ושפל יראה" (תהלים קל"ח/ו').
דוד המלך אומר: "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי" (תהלים קכ"א/א'). דוד מביט בהרים ומבין מדוע לא זכו כל ההרים הגבוהים שתינתן עליהם התורה, אלא דווקא הר סיני הנמוך. זאת, משום גאוותם על גובהם הרב, לעומת הר סיני שהיה צנוע. דוד הבין, שאם רוצה אתה שה' יושיעך בעת צרה עליך לקיים תנאי חשוב: "מאין, יבוא עזרי" - להרגיש כ"אין" וללמוד מהר סיני את מידת הענווה. או אז תבוא עזרת ה' וישועתו.
מסופר בגמרא על ירבעם בן נבט: "'אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה'. אמר ר' אבא: אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו 'חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן', אמר לו: 'מי בראש?' - 'בן ישי בראש'. אי הכי לא בעינא! (אם כך אני לא רוצה)" (סנהדרין ק"ב/ע"א). מהלשון "ואני ואתה ובן ישי נטייל" משתמע שיהיה ירבעם בראש. אם כן, מדוע שאל "מי בראש?". אלא שמרוב להיטותו אחר הכבוד לא הסתפק במשמעות אלא רצה לשמוע באוזניו במפורש שהוא יהיה בראש. ע"י שאלה זו נתקטן ירבעם, כי "הרודף אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו". ירבעם, שהיה גדול וענק בידיעת התורה, הגיע לתחתית שאול - חטא והחטיא את הרבים - וזאת משום גסות הרוח ומידת הגאווה שהיתה בו.
האות "א" הקטנה, במלה "ויקרא", רומזת על משה שלמרות שידע להכיר במעלותיו הרבות, לא התגאה בכך מעולם. לעומת זאת, בספר דברי הימים נכתב שמו של אדם הראשון ב-א גדולה - "אדם". הדבר רומז, כי האדם הראשון הרגיש חשוב מאוד. זאת, כי הקב"ה יצר אותו בכבודו ובעצמו. אדם הראשון הכיר במעלתו וחשיבותו, והדבר גרם לו לחטוא בחטא עץ הדעת.
התורה כולה כתובה באותיות בינוניות, ללמדנו דרך הנהגה בחיים - הדרך הבינונית: מצד אחד, ללמוד מאדם הראשון ולהכיר בחשיבותו כאדם, יציר כפיו של הקב"ה, ומצד שני ללמוד ממשה רבנו את מידת הענווה, ולא להתגאות ברבים. שהרי, לכל אחד מאיתנו נשמה ששואפת לעשות טוב אך, עלינו לאמץ את דרכו של משה רבנו, דרך הענווה והצניעות, ללא הרגשת עליונות על הסביבה. כך נמצא חן בעיני אלוקים ואדם.
דוד דרומר
אתר: www.h-y1.fav.co.il