על פי טענת מומחים רבים, ריקודי הבטן היא הצורה העתיקה ביותר של המחול, ריקוד שהוא בעלשורשים עמוקים בכל התרבויות העתיקות של המזרח,הודו והמזרח התיכון. המיתוס הנפוץ ביותר ריקודי בטן הוא שהריקוד נועד לנשים בשביל לבדר גברים, המיתוס לא נכון.
לאורכה של ההיסטוריה, ריקוד בטן היה חלק מטקס שבו נשים רקדוב עבור נשים אחרות, לרובבמהלך טקסי פריון או בהכנת נערה צעירה ליום הנישואין. במקרים רבים, נוכחותם של גברים הייתה אסורה .
ריקוד הבטן הוא טבעי יותר לאישה בשלמבנה השלד והשרירים. בסיסו של הריקוד הוא בלבודד חלקים שונים של הגוף תוך כדי תנועה,להזיז אותם באופן עצמאי בדרך חושנית. ריקודהבטן מבוצע לרוב ברגליים יחפות, כתוצאה רבים מדגישים את הקשר הגופניהאינטימי של הרקדנית עם הביטוי הפנימי שלה ואמא אדמה.
חליפות של ריקודי בטן הן לרוב צבעוניות, בדים בעלי יכולת תנועה גדולה, צעיפי משי, מניפות משי וכנפי איזיס.,כמובן גם תכשיטים אקזוטיים, כמו למשל חגורות מיוחדות העשויותמטבעות וחרוזים. אביזרים אקזוטים נוספים המשמשים במהלך ריקוד הבטן הם חרבות, נחשיםואפילו מנורות ענקיות, עם נרות בוערים.
באמריקה, החשיפה הגדולה הראשונה של ריקודי הבטן הגיעה בעקבות הרקדנית המפורסמת "מצרים הקטנה" אשר ביצעהריקוד ביריד העולמי של שיקגו בשנת 1893. האמריקאים גילו התעניינות רבה במקצבים המיודים, הגוף האקזוטי והמוסיקה, לאחר מכן, צילמו ריקודי בטן לסטים אילמים רבים שיאו שניפ מאוחר יותר. תלבושות וסגנונות ריקוד אקזוטיים הוסיפו משהו מיוחד להוליווד, ובעקבות זאת התפתח הריקוד לרמות חדשות. למשל, ריקודבטן עם צעיף לא תועדו עד לשנת 1900, בימיינו ריקוד עם צעיף מאוד פופולארי.
מאזתחילת המאה ה-20, הפופולאריות של ריקודי הבטן גדלה מאוד ברחבי העולם. פסטיבלים של ריקודי בטן, סדנאות, וימי גיבוש מתרחשים באופן קבועה, כדי למשוך קהל גדול יותר של נשים וגם גברים התעניין בריקוד. רקדניות ורקדני בטן רבים אשר הריקוד הוא מקצועם, לומדים את אמנות ריקודי בטן באופן אינטנסיבי, וטסים לארצות המזרח התיכון כדי לחוות ולקבל השראה ממקום הולדתו של הריקוד.