בכל פעם שאנו באים להתרחץ במים חמים או לשטוף כלים במים חמים – אנו עושים זאת בטבעיות וכמשהו מובן מאליו – הולכים, פותחים את הברז ומכוונים אותו על האזור שמוציא את המים החמים – והמים כבר זורמים כמובנים מאליהם.
האם זה באמת עובד כך תמיד? האם זה מובן מאליו המציאות הזו של דודי שמש שמחממים לנו את המים בכל זמן ובכל עת? ומה קורה שאין מים חמים בדיוק בזמן שאנו באים להשתמש בהם?
העולם המודרני על כל ההתפתחויות הטכנולוגיות – גידלו אותנו להיות אנשים מפונקים שרוצים הכל כאן, עכשיו ביד ומיד התרגלנו לחיות חיים בהם כל מה שאנו רוצים נגיש, איננו רגילים להתאמץ על משהו באופן מיוחד על מנת להשיגו.
איזה בני אדם אנו בעקבות התפתחות הטכנולוגיה?
הימצאותם של דודי שמש בחיינו נראית – לנו כל כך ברורה ומובנת מאליה – ממש כמו שמובן לנו שהמים זורמים בברזים – ולכאורה כך זה היה מאז ומעולם – ואין חדש תחת השמש ואשר על כן, במדיה וישנה תקלה ודודי השמש אינם פועלים כפי שחשבנו שהם אמורים לפעול – אזי סבלנותנו פוקעת מיד ברגע בו מתגלית התקלה.
כאשר אנו נתקלים במצב שהמים לא זורמים כפי שאנו רוצים – אנו עלולים למצוא עצמינו מתפוצצים במהירות – תוך ניסיון למצוא פתרונות מידיים לבעיה שהתגלתה, אנו נרצה שהתקלה תחלוף מיד בפעם הבאה שנפעיל את ברז המים {הווה אומר עוד דקה – שתיים לכל היותר} ובאם ז לא קורה – והתקלה נשארת בעינה – המים החמים לא זורמים לנו בברז – למרות מזג האוויר הנאה שהיה לנו באותו היום ולמרות שלא נעשה כל שימוש במים החמים בכל אותו הזמן – אנו נפנה מיד לספק דודי השמש בדרישה שישלחו מישהו במיידי שייתקן לנו את התקלה ללא שהיות.
הטכנולוגיה הביאה אותנו למקום טוב?
האם נכון להתנהג כך בצורה שאינה מכבדת בן אנוש? האם באמת אנו שמים עצמינו למרמס בידיה של הטכנולוגיה שחמסה מאיתנו את הרצון להתאמץ על משהו בחיים האלה. האם לא איבדנו צלם אנוש עקב החיים "הקלים" יותר שיש לנו בעקבות התפתחות העולם הטכנולוגי על שלל המצאותיו?
כל ההמצאות וכל הפיתוחים באו במטרה לעשות לנו חיים נוחים, קלים ונעימים יותר – ואנו, במקום לנצל זאת היטב ולהיהפך לאנשים סובלניים יותר ואת חיינו לחיים רגועים יותר {שהרי יש מי שעושה את העבודה בשבילינו} – לא אחת נתבייש לגלות – שההפך הגמור הוא זה שקורה.