דמודקס - טפיל עורי של כלבים

מרפאת דוליטל לחיות מחמד

דמודיקוזיס היא מחלת עור הנגרמת על ידי האקרית  Demodex canis. מדובר באקרית קטנה בגודל של כ-0.25 מ"מ המצויה בתוך זקיקי השערות. אקרית זו מצויה באופן נורמלי גם על גבי כלבים בריאים ואפילו בני אדם מבלי שתעורר תגובה. האקרית חיה כל חייה על גבי הכלב ומחזור החיים שלה מביצה דרך זחל לבוגר נמשך בין 20-35 יום.

בדרך כלל האקרית מועברת מהאם לגורים במהלך השבוע הראשון לחייהם על ידי מגע ישיר.

לרוב הכלב חי בשיווי משקל בין הדמודקס לבין מערכת החיסון, ולכן כאשר מופר שיווי המשקל המחלה עלולה להתפרץ.

המחלה מתפרצת במקרים של דיכוי חיסוני, כאשר מערכת החיסון אינה מסוגלת למנוע את התפתחות המחלה ולפיכך נפוצה בכלבים צעירים בהם מערכת החיסון אינה מפותחת דייה או בכלבים בוגרים עם דיכוי חיסוני.

מראה המחלה- סימנים קליניים

למחלה שני מופעים אופייניים: מקומי ומפושט.
במופע המקומי יופיעו מספר לקויות עוריות מבודדות. הלקויות יופיעו בעיקר באזור הראש, צוואר, בית חזה ורגליים. הלקויות עגולות ומופיעות כאזורי התקרחות, קשקשת ואדמומיות של העור, לעיתים יתכן גם מופע שמנוני או לח. באופן אופייני יופיעו הלקויות באזור החוטם וסביב העיניים. גירוד יכול להופיע אך לא בכל המקרים.

המופע המפושט מאופיין באזורי התקרחות נרחבים בראש ובגוף כולו כולל הצוואר, הגב, הבטן והרגליים ויכול להיות מלווה בדלקת חיידקית של העור. מופע זה חמור יותר ויכול לכלול גם סדקים בעור והפרשות ובמקרים חמורים תתפתח מחלה כוללת שמתבטאת בעליה בחום הגוף, אובן תיאבון ועייפות. מקרים אלו דורשים טיפול מיידי ואגרסיבי.

בדרך כלל בגורים בני 3-6 חודשים יתקבל מופע מקומי, לרוב יש צורך בטיפול על מנת להיפתר מסימני המחלה. הופעה ספונטנית של המחלה יכולה להופיע גם עד גיל שנה וחצי-שנתיים.

כאשר מאובחן דמודקס בכלבים בוגרים יש לחפש מחלה נוספת שמובילה לדיכוי המערכת החיסונית. מחלות אלו יכולות להיות מחלות הורמונליות כגון תת פעילות של בלוטת התריס או מחלת קושינג (יתר פעילות של בלוטת יותר הכליה) או סרטן. יש לבחון את ההיסטוריה של הכלב מבחינת טיפול בסטרואידים או תרופות המדכאות את מערכת החיסון והזנה לקויה.

אבחון:

האבחון פשוט למדי ומתבסס על מגרד עור עמוק שמשמעותו היא גירוד העור באמצעות להב כירורגי (סקלפל) עד לשכבות העמוקות (כלומר עד זוב דם) ובחינת הדגימה במיקרוסקופ. האקריות הבוגרות דמויות חרוט שקצהו מצוייד במספר שורות של שיניים.

טיפול:

הטיפול לרוב משלב בין זריקות של חומר (דקטומקס) לבין טיפול מקומי ברחיצה (טק-טיק).

הטיפול בהזרקה תת עורית של חומר הקרוי דקטומקס שממית את האקריות (אותו חומר משמש גם לטיפול בתולעת הפארק). את הזריקות יש לתת אחת ל-10 ימים למשך 4-6 פעמים לפחות. חומר זה אסור לשימוש בכלבים מגזע קולי, בורדר קולי, רועה אוסטרלי וכלבי רועים נוספים אשר סובלים מפגם גנטי באנזים MDR1.

ניתן גם לטפל בסירופ של איברמקטין דרך הפה (במקום זריקות) למשך 6 שבועות לפחות.

במקרים של דמודקס מפושט הטיפול עלול להיות ממושך. הטיפול יכול להיעשות באופן מקומי טופיקלי (על גבי העור) באמצעות רחיצה באמיטרז (טק-טיק) שהוא חומר רעיל שעלול להיות מסוכן מאוד לחולי סכרת (ומשום כך הטיפול בו דורש זהירות ושימוש בכפפות). לפני הטיפול מומלץ לקצוץ את שיער הכלב (לפחות באזור הנגוע) על מנת להבטיח מגע של החומר עם העור ולרחוץ את הכלב על מנת להסיר ליכלוך ושמנוניות מהעור. על פי רוב נדרשות 2 רחיצות בשבוע למשל 6 שבועות או עד שהתקבל מגרד עור נקי מאקריות.

כאשר מתפתחת דלקת עור חיידקית באופן משני לדמודקס יש צורך גם בטיפול אנטיביוטי ועל פי רוב בכלבים בוגרים יידרש טיפול כנגד המחלה שהובילה לדיכוי החיסוני (שאפשר את התפתחות הדמודקס מלכתחילה).

המחלה אינה תורשתית אלא סביבתית ותוקפת רק גורים בעלי דיכוי חיסוני למרות שכל הגורים נחשפים למחלה דרך אימם.

קיימת רגישות שיכולה לעבור באופן תורשתי ומשום כך מומלץ לא להרביע כלבים שלקו בדמודקס. כמו כן בזמן הייחום נחלשת המערכת החיסונית של הכלבה והמחלה עלולה לפרוץ מחדש וזו סיבה נוספת לעקר כלבות שלקו במחלה.

המחלה אינה מדבקת לבני אדם היות ואקריות הדמודקס ספציפיות לסוג מסויים של בעל חיים אותו הן תוקפות.

לסיכום

מדובר במחלה סביבתית עם גורם תורשתי. על פי רוב המחלה מופיעה בגורים וחולפת עם ההתבגרות. לרוב נדרש טיפול (ע"מ להקל על הכלב). במקרים שבהם המחלה מופיעה בבוגר יש צורך בטיפול ויש למצוא את הגורם לדיכוי החיסוני. בכל מקרה ההמלצה היא לעקר ולסרס כלבים שהופיעה בהם המחלה.

למידע נוסף, בדיקה, טיפול וייעוץ בנושא דמודקס בכלבים, אנא צרו קשר עם המרפאה ונשמח לעזור

מרפאת דוליטל לחיות מחמד

וטרינר בכפר-סבא

תל חי 31, כפר סבא

077-4406645

http://www.mayer-vet.com