חוקים במציאות, זה כל העניין. אם דבר מה אינו מוגדר תחת חוקיות כלשהי, הוא השערה, תאוריה או מיסטיקה, אבל לא מדע. מפני שחוקיות, היא האמצעי היחיד שעליו אנו יכולים לסמוך בבואנו לחוות את המציאות שסביבנו בבטחה. ללא הבנת החוקיות, ההיגיון, הסיבתיות, אנו נרתעים. אנו סומכים על המדע, מבלי שנחשוב על כך בכל רגע ורגע. כך למשל בזמן כאב ראש, ניטול אקמול ובערב נצפה בטלויזיה ונכין ארוחה בתנור שגם אותם כולם, המציאו מדענים. אותם, את המקרר, את המנוע, את המנגנון של דלת ביתנו, את הנורה שמאירה ואת המחשב וכו... החיים שלנו, הם מדע! הכל פועל תחת חוקיות ועקרונות שבמידת הבנתנו אותם ויכולתנו לחקור אותם, כך אנו מרחיבים את המציאות שלנו כביכול, כלומר, מתקדמים. מפני שהיכולת שלנו להכיר את המציאות על מגוון פרטיה, מאפשרת לנו להוסיף את אותו נדבך לחיינו וכך, אנו עוברים ממדורה, לתנור גז ומיקרוגל ולכן, מדע זה הכל. ידע. גילוי של נתונים, אשר פועלים באופן שאותו ניתן להסביר על פי עקרונות מדעיים.
שאלת משמעות החיים, שעליה תוהה האנושות משחר קיומה, היא על פי חכמת הקבלה, שאלה שהתשובה עליה היא מדעית. כלומר, הקבלה, שהיא בעיקרה מדריך למי שמחפש את משמעות ותכלית חייו, באה ומסבירה שהחיים שלנו במתכונתם, הם תוצר של מידת האיזון שלנו אל מול חוקי הטבע. מול חוקי המציאות. זאת אומרת, שבהתאם לאיזון או לחוסר האיזון שלנו, כך אנו חשים בטוב או ברע בחיינו, שכן, כל דבר ודבר מתראה כלפינו כמציאות, אך ורק על פי מידת האינטרקציה שיש לנו איתו. איטרקציה פירושה "קשר" - ובגילוי של קשר עם אוביקט נוסף במציאות, הוא הופך כלפינו למציאות. ומצב זה, שבו אנו מצויים ומכונה המציאות, בא לידי ביטוי כלפינו, באופן שלילי או באופן חיובי. "מתח", הוא התנאי לגילוי הקשר שבינינו ובין האוביקט. כך בעצם ניוטון גילה את מה שהוא גילה, כלומר, על ידי הבחנה בקשר שבין כדור הארץ המושך ובין התפוח הנמשך הוא הסיק מסקנה שישנה מציאות של כח הנקרא כח המשיכה שבא לידי ביטוי בפועל, בהתאמה לגודל האיזון של האוביקט שמולו. ולכן מסבירה הקבלה שגם עניין זה, של משמעות, מקורו בעניינים של חוקים ועקרונות.
כלומר, גילוי של מציאות, הוא גילוי של הקשר שבין המגלה לנגלה, שקשר זה, מחייב להכיל בתוכו עקרון וחוק מפני שללא חוקים ועקרונות, לא היינו מבינים את הדבר - והוא לא היה עבורנו מציאות. והמקובלים, אשר השאירו אחריהם את ספרי הקבלה ככתבי מחקר, מתארים לנו כיצד עניין זה של משמעות החיים, המורגש בנו, אך באופן שלילי, כלומרת כחוסר גילוי של משמעותם, מתהפך במידה שבה נתחיל להתאזן אל מול חוקי המציאות שעליה הם מספרים לנו. ואיזון זה אינו כולל חזרה בתשובה, עשיית טקסים, שינוי בהתנהגות או בתלבושת, אלא בדבר אחד בלבד: בשאלה הפנימית שבנו, שתוהה על האמת ביקום. אמת הנמצאת מעל כל כסף, כבוד, מין ושאר ההנאות הרגעיות, אשר חולפות עם הגוף והרגע מהעולם. ללא שאלה פנימית שכזו, על סיבת קיומנו, לא נוכל להבין את הקבלה. כי חכמה זו, מחייבת את האדם להתמקד כל העת בבירור של שאלה זו בתוכו באופן אישי. אישי פירושו, ללא מרכזי קבלה, ארגונים, עמותות, משטרים וממשלות, אלא בתוך האדם. בתוך זה ששואל את עצמו לדברי מפרש ספר הזהר: "מה הטעם בחיים"?
קליפ בנושא, מהיוטיוב: http://www.youtube.com/watch?v=yMqGdPmNALE