במקום לטבוע

במקום לטבוע   / מורן אומידי שמיל

האם יש מקום יותר טוב בימים חמים אלו לאישה בהריון – חוץ מים?

לפני כמה ימים, נכנסתי לים כמו בכל יום כמעט, הים לא שקט בימים האחרונים, וחברתי ואני השתכשכנו לנו להנאתנו.

פתאום התחילו גלים חזקים במיוחד מכמה כיוונים שסחפו אותי פנימה למים העמוקים.

התחלתי לשחות ולשחות במאמץ להגיע למקום שאוכל לעמוד בו כדי לצאת מהסחף, שוחה ושוחה ממש בכל כוחותיי- אבל הגלים לקחו אותי יותר עמוק...

המשכתי לשחות, להתאמץ, להתעייף ובזמן הזה החברה שלי שהצליחה לצאת מהסכנה, אמרה לי:

" אל תשחי- תני לגלים לקחת אותך". שמעתי אותה, זה ישר מצא חן בעיני , מה גם שראיתי שלא ממש הולך לי בדרכי, אז אמרתי לי: " יאללה, אני מנסה- ניתן לגלים לקחת אותי".

הפסקתי להתאמץ, הפסקתי לשחות- ורכבתי על הגלים, וראיתי איך באמת לאט לאט, בלי שאני עושה כלום- הגלים מסיעים אותי לכיוון החוף. אחרי כמה דקות ארוכות הגעתי עם חיוך לחוף.

והחיוך על מה? החיוך היה על ההבנה שזה כל- כך מטאפורי  למה שקורה לי בתקופה של ההריון הזה, לעומת הראשון.

ההריון הזה הביא כבר מתחילתו מצבי רוח שונים ומגוונים, בעיקר כאלה שמוגדרים על- ידינו כ"רעים" או "שליליים"  כמו: עצבות, דכדוך, עצבנות, חוסר חשק, עייפות מהכל. תערובת כזו של "דיכדוכיים" שבאים בלי סיבה, לכאורה. אני יודעת שאנחנו מלאות בהורמונים וזה שכיח, כך כולנו אומרות, אבל בכל זאת זה מצב חדש עבורי, מצב שצריך לעכל (בהריון הראשון "החברים" הללו לא הופיעו). אז לקח לי כמה שבועות להבין ולדעת, שזאת הדרך, שזה כרגע גם חלק ממני, מהחיים.

למזלי, ישנם ברשותי מספר כלים שרכשתי עם השנים, כלים אשר עמדו לצידי גם במצבים נוספים כך שחזרתי אליהם והשינוי לא איחר לבוא. ראיתי שכאשר אני מקבלת את עצמי ואוהבת את עצמי גם במצב כזה המצב הרוח הרע  עובר, למחרת אני קמה שמחה ופתאום אחרי יומיים קמה שוב עם עצבות ... וזה בסדר... כי אני רואה שזה מגיע בגלים ...

בשבועות האחרונים יש והעצבות נמשכת ימים, אז אני לומדת כל פעם מחדש להרפות ולהקשיב. פעם, בעצם עד לא מזמן, זה היה מפחיד: " אני נופלת לדיכאון, מה יהיה? עד מתי זה ימשך? לנצח? "  עכשיו כאשר אני לא מנסה לשחות בכוח החוצה, או נגד הזרם", אין לחץ ואפשר לראות  כי אם נלחמים נופלים ושוקעים עוד יותר לבור המפחיד, ולוקח יותר זמן לחזור.

כעת אני חווה את עצמי בתוך המצב, נושמת לתוכי, לכאן ועכשיו- והפחד מתמוגג וגם העצבות עוזבת  במהרה.

מי שעוד עוזרת לי לחזור לכאן היא התינוקת הנפלאה שבתוכי. הבעיטות הקטנות שלה בפנים  מזכירות לי כמה חיים קסומים יש כרגע, היא כבר מורה נהדרת של יוגה.

הכותבת: מורן אומידי שמיל , מורה ליוגה ומייסדת מרכז יוגה הום

במושב בני- ציון. 09-7480145 .WWW.YOGA-HOME.COM