צפת העתיקה
כל מי שביקר בצפת העתיקה מכיר את התחושה הזו. את דריכת הרגל הראשונה על אבני המרצפת החלקלקות. את הנשימה הראשונה מהאוויר הקריר והנקי של העיר העתיקה... שניות אחדות והמבקר נשבה בקסמיה של אחת הערים המרתקות בארץ. יש בה משהו מיוחד, בצפת העתיקה. משהו בסמטאות המתפתלות, בנופים הקסומים ובשערי הברזל המחלידים פותח את הנפש למקומות לא רגילים. צפת העתיקה, העיר המסתורית שידעה כל-כך הרבה תהפוכות. העיר בה התגוררו גדולי המקובלים והרבנים שעמדו לעם ישראל, העיר בה נשתמרו אגדות ומעשי ניסים שהועברו במסורת ובלחישה בין תושבי העיר. עיר שהוחרבה ע"י רעידות אדמה חוזרות ונשנות אך התעקשה תמיד לחזור ולהתרומם מתוך ההריסות כאילו הזמן ומאורעותיו כלל לא קשורים אליה, כאילו היא ממישור אחר, רוחני יותר של קיום. הנה שלט רחוב קטן: 'סמטת משיח'. כאן ישבה זקנה צדקנית במשך שנים וחיכתה למשיח שבוודאי יעבור דרך הסמטה וישב איתה לכוס תה חמה לפני שיבוא לגאול את ישראל. הנה קברו של ר' שלמה אלקבץ שכתב את "לכה דודי" המתנגן בכל בתי הכנסת ובכל הנוסחים בערבי שבתות. הנה בית הכנסת "אבוהב" שמרוב קדושתו וקדושת ספרי התורה העתיקים שבו כמעט ולא ניזוק במהלך רעידת האדמה הגדולה. אין אלו סיפורים של שי עגנון וחבריו. כל אלו מסורות ואגדות המתהלכות חרש בין סמטאותיה של צפת העתיקה.
כל סמטה מסתירה סיפור, כל אבן נושאת איתה אגדה אחרת. מספיקות דקות ספורות של שיטוט בין האבנים המסותתות ובאוויר הצח של העיר בכדי לחוש את השינוי. צפת העתיקה כמו מחבקת את ההולכים ברחובותיה ולוחשת להם סודות מימים אחרים. ימים בהם האר"י הקדוש היה יוצא מבית הכנסת "האר"י" בכדי לקבל את שבת המלכה מול הרי מירון. בהם ר' יוסף קארו היה לומד תורה מפיו של 'המגיד', מלאך שנשלח ללמדו, בחדרון קטן מתחת לבית הכנסת "מרן יוסף קארו". ימים בהם כמעט וחודשה הסנהדרין בין סמטאות צרות וזקנות אלו בלהט המשיחי של צפת העתיקה והמסתורית. אפילו היום, בתוך מרוץ החיים המהיר של המאה ה-21, נותרה צפת העתיקה עיר של קודש. הלחץ והיסטריה כאילו מדלגים על עיר זאת ומשאירים אותה טהורה ורוחנית.
צפת העתיקה, גם כיום, היא מפלט לכל מי שמחפש מרווה לנפשו הצמאה לרוח, לשלווה. אומנים, מחפשים רוחניים ואפילו כמה הוזים כולם רק מוסיפים לצבעוניות של צפת העתיקה ולפסיפס האנושי והאורבני הנדיר שמרכיב אותה. המגוון והססגוניות שולטים בכל פינות העיר. חסידי ברסלב בלבוש מסורתי חוצים במהירות את הרחוב, חסידי חב"ד שהמגבת של כתפיהם מעידה שזה אך יצאו מטבילה במקווה האר"י. נגני רחוב, תיירים מכל העולם המחליפים שיחה עם אומן היפי מזדקן ונשים זקנות סוחבות עגלות קניה חבוטות ומלאות כל טוב. צפת העתיקה והזקנה לא מבדילה בין שחור ולבן, דתי וחילוני. ממרום גילה האנושות כולה מתאחדת לקשת הרמונית של צבעים וקולות. שירים רבים נכתבו על צפת העתיקה. הקסם שבעיר שבה את ליבם של רבים. עיר היושבת בראש הרים, יפיפייה בחומר וברוח, זקנה בלה שידעה קרבות רבים בחייה אך נותרה עדיין צעירה ברוחה ומחויכת. דן אלמגור בשירו "צפת" מתאר את מתקן השעונים מצפת שהתחיל ללמוד ציור אך הוא אינו ממהר בלימודו כיוון שהוא "רק בן שמונים". נראה שהזמן בצפת העתיקה כמעט שלא משחק מקום. אפילו הוא מאט את מקצבו לכבוד הכישוף העירוני ששורר בין רחובותיה. אבל צפת היא לא רק מסורות עתיקות ועבר מסתורי. עם קום המדינה הייתה צפת גם למרכז של אומנות ותרבות. גם כאן, הקסם של העיר משך את אותם משוררים ואמנים לפעול בין רחובותיה. האומנים שאבו השראה מההרים הגבוהים ומהאווירה המיוחדת וכך הפכה צפת, עד ימינו אנו, למרכז של אומנות ויצירה יהודית וישראלית. פסלים, ציירים משוררים ונגנים ממלאים את העיר, גם הם, בנופך נוסף הייחודי להם. נופך של אנושיות כוספת ומתחדשת המתאים כל כך לצפת העתיקה כל כך מאידך אך המלאת חיים והתוססת. אז מה יש בצפת העתיקה שהופך אותה לכל כך מיוחדת? מזג האוויר? הבנייה הייחודית? העבר המרתק? האומנות? האנשים? נראה שהפעם כל התשובות נכונות. שלווה אחרת נופלת על הבאים לצפת העתיקה. שלווה של רוחניות ומסתורין. שלווה של אחדות והרמוניה שלווה מיוחדת היכולה להיווצר אך ורק במרקם הייחודי של העיר המיוחדת הזו.
מאמר על צפת אי אפשר שלא לסיים בלי עוד סיפור אחד קטן. מספרים שלאחר שחרורה של צפת העתיקה בידי גדודי הפלמ"ח אמר הרב של העיר: "צפת ניצלה בזכות המעשה וזכות הנס. המעשה – שישבנו והתפללנו להצלתה של העיר. והנס – שבמקרה באותו זמן הגיע הפלמ"ח..." כן, מסתבר שרק בצפת העתיקה המציאות והאמונה, הרוח והחומר יכולים להתערבב ולהשתלב בכזו שלמות. דתיים וחילונים, מעשי ניסים ומעשי אדם הכול מתאחד סביב עיר אחת אהובה ומרתקת... צפת העתיקה, עיר שפשוט חובה לבא ולהרגיש.
אתם מוזמנים...