מקורות שונים
הסוד שמתגלה בצל של הסוכה, צל האמונה. חודש תשרי מגיע לשיאו עם חג הסוכות והושענא רבה. הקבלה מגלה כיצד ניתן לגדול רוחנית, להיוולד מחדש בתקופה זו.
תקופת החגים של חודש תשרי היא תקופה של לידת שנה חדשה. בר"ה אנו אומרים בחיל ורעדה "היום הרת עולם" היום העולם נולד. לפי עוצמת העבודה של האדם בין ר"ה ליום כיפור, נגזר, כמה חיות תהיה באדם בשנה הקרובה. ישאל השואל, אולי עכשיו מאוחר מדי? התשובה היא שעדיין לא מאוחר. מגיע חג סוכות, שעל מהותו נדבר, וחז"ל אמרו שעד הושענא רבא אפשר עוד לשנות ועל כך בהמשך.
חג סוכות - לחסות בצל האמונה
בחג סוכות אנו מצווים: ושמחת בחגך והיית אך שמח. אך = 21 (בגימטריה). בין ראש השנה לשמיני עצרת יש 21 ימים של התחלה חדשה, לידה. אדם חדש נולד מבחינת אורות מקיפים ואורות פנימיים. אלו ימים שהשמים פתוחים, הכל מעוצב מחדש, פוטנציאל חדש מתעורר, זהו זמן צמיחה למרות שההתחלה היא בחורף.
אורות מקיפים ואורות פנימיים
אור פנימי זה האור שמאיר בתוך האדם, ההתבטאות של השכל, רגש וגוף שנמצא בתוכו. האור הפנימי גורם לשקט, האדם מרגיש שהחיסרון שלו התמלא. אור פנימי אנו מקבלים בסוכות ע"י הנענוע של ארבעת המינים.
אור מקיף זו הארה השייכת לאדם מצד שורש נשמתו, אבל הוא לא יכול לקבל אותה, משום שהכלים שלו, לא טהורים מספיק. אור מקיף גורם לתנועה באדם, לתחושה שיש לו עוד דברים לגלות והוא עוד לא גילה. כשנראה אדם שקשור לאורות המקיפים שלו, נראה אדם עם מוטיבציה לשינוי.
הר' אשלג זצ"ל, בהקדמה לתלמוד עשר ספירות אומר, שלימוד הקבלה מעורר את האורות המקיפים של נשמת האדם ובקבלה יש אין סוף לימוד, לכן נשאר תמיד אור מקיף שמעורר באדם את הרצונות הסמויים שלו (רוב האנשים לא מכירים את הפוטנציאל הרוחני שלהם).
יש מספר דברים שמחברים את האדם למקיפים שלו ואחד הדברים העיקריים זו הישיבה בסוכה. השילוב של לימוד הקבלה בסוכה, מחזק את האפשרות לשינוי גדול, ללידה מחודשת של האדם בכל שנה ושנה.
תהליך הצמיחה שמתחיל בחורף
מבחינה רוחנית, אנו זורעים זרע ובשמחת תורה, אוצרים את כל האורות ונכנסים לעיבור. ההתגלות, הלידה היא בחודש ניסן, לאחר שבעה חודשים. צדיקים גדולים נולדו לאחר שבעה חודשים, אחד מהם הוא משה רבינו.
חודשי החורף הם חודשי הפנמה. כל ההתפתחות של הזרע סמויה מן העין, מתחת לאדמה, וזאת כדי שהברכה תשרה על ההתפתחות. כדי שדבר מה יתברך (יתרבה), אנו משתדלים לשמור אותו סמוי מן העין וגם לא מונים אותו (ספירה, יוצרת גבול לכמות, לכן אנו לא סופרים).
ככל שההפנמה תהיה יותר חזקה, כח הפריצה החוצה יהיה יותר חזק, ואז תהיה יציאת מצרים - ההתגלות.
הרב שיינברגר שליט"א מחדש לנו שבחנוכה מתחילים לראות את תוצאות הזריעה של חודש תשרי.
במקרו, אשה מעוברת לא נראה דבר עד החודש השלישי, התפתחות העובר סמויה ומבורכת, בשלב זה אנו לא מדברים על עיבור, מחודש שלישי ואילך העיבור מתחיל להראות אך עדיין לא בשלמות עד זמן הלידה.
הזכר משפיע, זורע את הזרע, אך על הנקבה חל כל תפקיד ההתפתחות והלידה של הבריה החדשה. בקבלה, האמא זו בינה ואליה אנו מתקשרים בזמן שהותנו בסוכה.
הסוכה נראית דבר מיושן, כמה דפנות וסכך שעדוי מפסולת גורן ויקב. יושבים מתחת לזה ואומרים שאפשר להשיג את הדברים הכי גדולים בימים האלו. האורות שנמצאים בסוכה בתקופה הזאת אלו אורות של ספירת בינה - האמא העליונה ואנו הבנים מוקפים באור זה.
אמא עילאה - ספירת בינה
בבראשית ב' ד' כתוב: "אלה תולדות השמים בהבראם". הזוהר אומר: בה' בראם. כל אות משם הוי"ה מיצגת איכות אחרת בספירות. י - חכמה, ה - בינה, ו - זעיר אנפין, ה - מלכות.
העולם נברא באות ה (בינה) ו,ה - 7 ספירות תחתונות נקראות עולם.
הספירה הראשונה שממנה יצא העולם, היא חסד. נאמר: עולם חסד יבנה, ואברהם אבינו מייצג את מידת החסד, הוא הראשון בהצלת העולם. בלי חסד אין עולם, ובאברהם אבינו נכללות כל המידות שבאות אח"כ: גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. אברהם אבינו מושך מוחין מהספירות העליונות (חכמה, בינה, דעת) ומוריד אותם למלכות. המלכות זו הספירה שמאירה לנשמות שלנו. כמה שפע שהמלכות מקבלת מהספירות העליונות, כך הנשמות שלנו מקבלות שפע והעולם כולו מונהג בטוב, בחסדים וברחמים.
בכל שנה בתקופה בין ר"ה ליום כיפור אנו מתקנים את המלכות. אלו ימים שבונים את הכלים, בימים אלו נקבעת גזרת החיים.
החיים האמיתיים
בימים אלו נגזר עלינו, לא כמה זמן נחיה, אלא איך נחיה. האיכות חיים היא החשובה. לא איזה סוג רכב יהיה לי וכמה ארוויח, אלא כמה אהיה קשור לרוחניות.
אם אדם היה רואה שהוא רודף חיים שלמים, אחרי הבל, אחרי דמיון, הוא היה בוכה. אח"כ לא נשאר לו כלום ממה שרדף עד כה.
החיים האמיתיים זה הקשר לדבר קיים, הקב"ה קיים לנצח. בודאי שצריך בית, אוכל, אבל אלו צרכים שאנו מתמודדים איתם בטבע העולם. היגיעה צריכה להיות במקום המציאות האמיתית ולא בתענוגות של העולם הזה. החיים האמיתיים הם בניה של כלים שנשארים לנצח.
הכל פתוח עד שמחת תורה. הושענא רבא, לילה קודם מיועד לזמן של וידוי ותשובה, לומדים כל הלילה ומתכוננים לעולם חדש, לחיים חדשים, לקרירה חדשה (ברוחניות). שם בצילא שמהימנותא (בצל האמונה) בנועם גדול, האמא מולידה את המידות והמלכות זו המטרה.
הסוד הגדול
הרב אשלג זצ"ל, גילה לנו סוד גדול. הספירות שדיברנו עליהם, הן לא בשמים. הספירות קשורות בנו. כדי שנהיה יותר בשפע אנו צריכים לעלות רוחנית. בספירות, המלכות תהיה מחוברת לשפע ע"י שתתחבר לזעיר אנפין (בעלה) וזו עליה רוחנית. עליה - זו הזדככות. ירידה - זו התעבות. חומר זך - פחות מקבל לעצמו. חומר עבה - יותר מקבל לעצמו, פחות משפיע. המשפיע הוא העליון, יותר נותן (בינה) והמקבל הוא תחתון (המלכות).
רק ביהדות אנו מוצאים ניגודים שהופכים לאחד. בעל הסולם מסביר לנו איך עושים את העליה הזאת מעולם עבה לעולם זך: ממעטים את הרצון לקבל והופכים אותו לרצון להשפיע ובכך בעל הסולם מחבר את תורת הקבלה ותורת המוסר לתורה אחת. ספירת מלכות בטבעה רוצה לקבל, ספירת בינה בטבעה רוצה להשפיע. כל פעם שהמלכות (אנחנו) הופכת למשפיעה, היא מתחברת עם בינה.
אלו החגים של עם ישראל, לא רק היסטוריה ומסורת של עם, אלא, כוחות שפועלים בזמנים מסוימים כדי לקיים עולם. ההתחברות שלנו לבינה מאפשרת בנו שינוי, בכל שבת ובחגים יש עליה של מלכות לבינה, עיקר העליה היא ביום כיפור שהמלכות מחוברת לגמרי עם בינה (יום מעל לטבע, הטבע מקבל לעצמו ומעל לטבע זה נתינה ללא רצון בתמורה) ואחרי יום כיפורים זה סוכות.
אנו יושבים בתוך הרחם, בסוכות, מקבלים כוחות חיים, להתחבר לחיים של השפעה.
בע"ה שנזכה להיוולד מחדש עושים רצון בוראינו וקרובים אליו באמת.