האסוציאציה הראשונה למשמע המילה 'טפטים' יכולה להעיד על גילו של השומע. אם גילך פחות מ-20, אין ספק שטפט עבורך הוא הרקע למחשב, לטלפון הנייד ולכל מכשיר טכנולוגי מקוסטם אישית אחר שעולה על הדעת, ושעבורו ניתן להוריד (ורצוי בחינם) טפטים מהרשת. אם יצא לך לעבור בשנות השבעים ועוד לזכור משם משהו, אין ספק שאחד הדברים שצרובים בזכרונך הם הטפטים. ואם אתה מבוגר יותר, קרוב לוודאי שהזדמן לך לבחור טפטים (אולי בחרת אותם באותה חנות בה בחרת את נייר הארונות), להדביק אותם (או להזמין איש מקצוע מיוחד שיעשה זאת), להתעצבן מהבועות שנוצרו בהם ולמאוס בהם לאחר כמה שנים.
בכל מקרה, הטפטים לקירות עדיין כאן ובשנים האחרונות הם עושים קאם-בק ובגדול.
אך תחילה קצת היסטוריה.
הטפטים הראשונים, שהיו מנייר, הומצאו בסין כבר בשנת 2,000 לפנה"ס. ביפן נהגו להדביק על הקירות טפטים מנייר אורז. הטפטים הגיעו לאירופה רק במאה ה-17 והחליפו חומרים יקרים יותר ששימשו לחיפוי קירות. האירופאים נהגו לצייר על הטפטים ביד, עד להמצאת מכונת הדפוס הראשונה לטפטים בשנת 1785.
בתרבות הרנסנס נהגו לעטר את הקירות בטפטים פרחוניים מקטיפה ומשי ובתחילת המאה העשרים הופיעו טפטים מעוטרים בדוגמאות גיאומטריות, בסגנון הארט דקו ששלט אז. אולם נראה כי שיא פריחתם של הטפטים היה בשנות השבעים של המאה העשרים, בהן שלטה הגישה של כל המרבה בחיפויי קירות הרי זה משובח. לצד קירות הגבס צוברי האבק בסגנון ה"שפריץ" הנודע לשמצה, התקשט כל סלון בקיר לבנים (רצוי אדומות), חדרי הילדים חופו בלוחות מעץ אורן ובין לבין שלטו הטפטים. ואילו טפטים.... קו אחד של טפטים, שהיה פופולארי ביותר בשנים אלו, הוא הקו הריאליסטי, שלא לומר קיטשי משהו, שכלל ציפוי קיר אחד בסלון בטפט מצוייר של שקיעה רומנטית, זוג מתנשק או יער ירוק והכול בגודל על-טבעי. קו פופולארי נוסף היה שלל דוגמאות פסיכדליות בצבעים עזים, ולא נדיר היה למצוא חדר אחד בו כל קיר היה מכוסה בטפט בדוגמא שונה. גם טפטים פרחוניים עשו חיל בשנים אלו.
בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים נראה היה כי הטפטים נעלמו מחיינו או לפחות ירדו מגדולתם לטובת מראה מינימליסטי יותר. אולם בשנים האחרונות מתעורר הענף ואנו מוצפים בבמגוון אינסופי של טפטים, בשלל דוגמאות ומרקמים מודרניים ויפהפיים, החוזרים וכובשים את קירותינו.