ביקורת: העלמה יוליה – בכורה, תיאטרון הספריה, רמת גן –
מאת חיים נוי
מדמואזל ג'ולי או העלמה יוליה הוא אחד מהמחזות הידועים ביותר של המחזאי השוודי אוגוסט סטרינדברג שעולה תכופות ברוב בימות התיאטרון ואפילו במקביל במספר תיאטראות או בתי ספר לדרמה.
ההפקה של תיאטרון הספרייה ברמת גן היא עיבוד מודרני שרקח הבמאי יונתן אסתרקין ובה ניתנת הזכות למספר שחקנים צעירים להפגין את יכולתם הדרמטית. בהפקה הנוכחית שעלתה בבכורה בימים אלה הם מציגים כישורי משחק מצוינים ומרגשים.
יוהאן אוגוסט סטרינדברג היה סופר, מחזאי וצייר שוודי ונחשב לאחד מאבות התיאטרון המודרני.
מדמואזל ז'ולי, מפגיש בין ז'ולי בת הרוזן לבין ז'אן רב המשרתים במהלך ליל קיץ חם ועז יצרים באחוזה , שם מתקיים נשף של המשרתים. ההצגה מועלית בתמונה אחת של מטבח האחוזה ושם טורחת הטבחית כריסטין על התבשילים. המשרת ז'אן נמצא בחברתה ובדיעבד מתברר , כי השניים הם ארוסים זה לזו. ז'ולי מגיעה למטבח וחרף נוכחותה של כריסטין היא עוגבת על ז'אן וכאשר הטבחית פורשת למנוחה היא מפתה אותו. בבלילת העלילה ישנם מאבקי שליטה וכוח, מלחמת מעמדות, תשוקה ויחסי כוחות. הסוף הוא טרגי ומהווה כביכול פיתרון לתסבוכת שנוצרה.
סטרינדברג כתב את המחזה על רקע מלחמת המעמדות, כשהדגש הוא על המאבק בין המינים. זוהי דרמה של משיכה ודחייה בין בת הרוזן לבין המשרת הנחות. המחזאי השלים את יצירתו בינואר 1888 ושיגר אותו למו"ל שלו בצרוף הערות והארות מטעמו על התוכן. הוא גם כינה את המחזה "הטרגדיה הנטורליסטית הראשונה בשוודית".
אסתרקין העתיק את העלילה למחוזותינו אנו ושיבץ בה אביזרים טכנולוגיים חדשים ואפילו ביגוד מתקופתנו. יחד עם זאת עדיין נותרו האחוזה וגינוניה וצוות המשרתים והרוזן שאיננו רואים.
ההצגה מתנהלת בתחילה על מי מנוחות ואולי הקצב שלה מעט איטי ולכן גם הדיאלוגים אינם קולחים ומאפשרים לחלחל לתודעה באיטיות. במהלך ההצגה משתנים הטונים והקצב ואנו חווים את השינויים והטלטלה העוברים על גיבורי המחזה.
העלמה יוליה בבכורה הייתה בעצם העלמה יעל, השחקנית יעל נחום שהצליחה לרגש ולהגיש משחק דרמטי מעולה. יעל שולטת בכל נימת דיבורה, תנועותיה החושניות והופכת מבת הרוזן האריסטוקרטית לנערת פיתוי העוגבת על ז'אן בצורה מדודה ואובססיבית. יעל היא מוכשרת ביותר ומשחקה שידר אמינות ודמות ברורה והחלטית. יעל היא שחקנית מצטיינת.
בהצגה מופעים גם נועה כרמל ומורן רוזן כשחקניות מחליפות בתפקיד.
אבי גבריאלוב כרב המשרתים ז'אן הגיש משחק יפה מאוד, מדוד וידע לנווט עצמו בהצלחה על פני כל מהמורות התפקיד. הקטע ללא מילים מצידו שבו הוא משחיז את התער היה מוצלח.
אסף בן לולו משחק את התפקיד במקביל בהצגות הנוספות.
השחקנית נלי צ'רנוברוב כטבחית וסוכנת הבית היא שחקנית ברוכת כישרון שהצליחה להעביר תפקיד בצורה מדויקת ומוקפדת. לנלי יכולת משחק דרמטי מצוין, התמונה שבה היא אמורה לצאת לתפילה היא מעולה. החלפת התלבושת ועימה גם שינוי התסרוקת מבטאים את ההתפתחות בעלילה הנוגעת לה ונלי צלחה את התפקיד בצורה מעוררת הערצה.
ההפקה התריעה בפני הקהל כי במהלך ההצגה יהיה קטע ובו עישון. לשמחתי הרבה ולשמחת הצופים, המצת משום מה לא עבד וחרף מספר ניסיונות להבעיר את הסיגריה של הטבחית – היא נאלצה לסלק את הסיגריה מפיה ולהשליך את המצת הסורר.
עם זאת לגמה יעל גם לגמה מבקבוק הבירה שהוגש לה על ידי ז'אן (הוא שתה רק לגימונת) וייתכן שהדבר תרם לעסיסיות התמונות בעלילה.
מאיה פלג אחראית לתפאורה ולתלבושות. התפאורה הורכבה ממטבח משוכלל והתלבושות הן נאות ומוצלחות. הכנרית שבכלוב היא בעצם פוחלץ וכבר הצעתי להחליפה בחיית מחמד אחרת ואטרקטיבית, כמו עכבר, למשל. (מבית גידול של אחת השחקניות).
זיו וולושין אחראי לתאורה היעילה.
שרון שטרק עיצב את התנועה והכוריאוגרפיה המרגשת והנאה.
העלמה יוליה בבימויו הנאה של יונתן אסתרקין היא הצגה מוקפדת ומוצלחת בזכות השחקנים המוכשרים שהעמידו הפקה חדשה ורלוונטית לתקופתנו, עולם של בוטות מינית ומעמד על לכסף.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות הידיעות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.