אחד הלילות, בשעה מאוחרת, הגיעה אליי שיחה טלפון מעניינת. הקול הגברי מעבר לקו אמר לי כי הוא מנהל עסק גדול באזור אשקלון. בספירת מלאי שעשה במחסן הטכני עלה חשד כי "גונבים אותו". קבענו להיפגש למחרת.
בפגישה עם הלקוח הוא סיפר לי כי השקיע ממיטב כספו כדי לפתוח עסק המשווק מוצרי אלומיניום בכל אזורי הארץ. הלקוח סיפר כי הוא חושד באחד הנהגים שמוכר סחורה ואינו מדווח עליה. לדבריו, הוא קיבל רמזים על כך ממספר לקוחות.
אחרי תחקיר יסודי שעשיתי על אופן הרישום של קבלת והוצאת מוצרים, צורת האספקה, נוהל הוצאת המוצרים מהמחסן ועוד, החלטתי בשלב הראשון לשלוח חוקר פרטי סמוי כדי שיעבוד במחסן הטכני. החוקר הסמוי החל לעבוד כעוזר מחסנאי. ע"פ הדיווח שקיבלתי ממנו עלה חשד כי המחסנאי במקום, יחד עם נהג העוסק באספקת מוצרים, עושים יד אחת בזיוף תעודות המשלוח.
החוקר הסמוי גם חש כי השניים משתדלים להרחיק אותו מקרבתם בעת שהנהג מגיע להעמסה. בין היתר דיווח לי החוקר כי מצא מספר פנקסים של תעודות משלוח עם מספר סידורי שאינו רציף למספר של התעודות הנוכחיות.
בהתאם לנתונים שמסר לי, החלטתי לבדוק את רמת חייהם של המחסנאי והנהג. הממצאים היו די ברורים: מצאתי כי הם יצאו יחד לטיול בחו"ל, וכי על אחד הבתים שלהם מוצב שלט למכירה. בבדיקה נוספת נמצא גם כי לנהג והמחסנאי היו כלי רכב חדשים, ושתי המשפחות חיות ברמת חיים מעל לממוצע.
בשלב שני, וע"פ הסיכום עם הלקוח, ביצעתי מעקב על הנהג. הוא היה אמור לצאת לציר חלוקה ומכירה לכוון צפון הארץ. יצאנו לקראת השעה שש בבוקר, מתוך הנחה כי הנהג יצא מוקדם. היות ועד שעה 7:30 לא נראתה המשאית יוצאת לדרכה, שלחתי איש צוות למושב בו התגורר הנהג. העדכון שקיבלתי הוא כי המשאית עדיין חונה במקומה, אולם רכבו הפרטי של הנהג איננו. איש צוות נוסף, שסרק את המושב, גילה את הנהג אוסף ברכבו ילדים הגרים במקום ומסיע אותם לבית הספר. דווחתי על כך ללקוח, וביקשנו כי ייצור קשר עם הנהג במכשיר הקשר של החברה ויבדוק את מיקומו.
הנהג דיווח כי הוא באמצע חלוקת המוצרים באחת מערי הצפון. כל זאת בעת שהמשאית עדיין לא יצאה מהבית במושב. בשעה 10 לערך, דווח לי מהעוקבים כי המשאית בדרכה דרומה, וכי הנהג מגיע לאזור הגבול עם רצועת עזה, עוצר וממתין.
שוב פנינו ללקוח שדאג לברר בקשר את מיקומו של הנהג, שמצידו הודיע כי החלוקה מתקדמת וכי הגיע לעיר נוספת בצפון. כמובן שהשיחה הוקלטה והמשאית צולמה בקרבת הגבול לרצועה. לאחר כשעה של המתנה, נראה רכב מסחרי גדול, בעל לוחיות זיהוי עזתיות, עוצר ליד המשאית. הנהג נראה משוחח עם אחד הנוסעים, ומייד מתחיל בהעברת מוצרים מהמשאית לרכב. כל ההעמסה תועדה ובינתיים הלקוח שלי ביקש להגיע למקום. עצרתי אותו מתוך רצון לגלות האם בסופו של דבר, אולי בכל זאת, הנהג יתחיל בעבודה בצפון.
הנהג נכנס לרכב והחל בנסיעה, ולאחר מספר ק"מ נראה זורק מהמשאית דפי נייר. החומר נאסף על ידי הצוות שלי שנסע אחריו, ונמצא כי אלו תעודות משלוח של המוצר שחולק כביכול בעיר צפונית. בחיבור קרעי הנייר שנאספו על ידי הצוות נמצא כי הנהג זרק את המקור של תעודת המשלוח, לאחר שמילא תעודות פיקטיביות.
ע"פ הנחיותיי, ביקש הלקוח מהנהג לפגוש אותו באותה עיר שבה היה אמור להיות באותה עת. הנהג השיב לו כי הוא כבר סיים את החלוקה והוא תקוע בפקק בדרכו חזרה. הצעתי ללקוח כי יפתיע את הנהג במסלול נסיעתו וכך היה.
הנהג הסורר הופתע והכחיש את דבר הגניבה, גם לאחר שראה חלק מהסרט שבו תועד. ביקשתי להיפגש עמו ביחידות והסברתי לו כי לא רק שהוא גנב ממעבידו, אלא גם זייף תעודות משלוח ו"חילטר" בעבודה נוספת של הסעת ילדים, בזמן שהיה אמור לבצע את עבודת המשלוח. הנהג נשבר הודה בגניבה, ואף קשר את המחסנאי לשותפות למעשה.
לימים, התברר לי כי הלקוח שלי נהג בכל זאת במידת הרחמים כלפי השניים וכי הסתפק בפיטוריהם ואי תשלום פיצויים עבור שנים רבות בהם עבדו עבורו. למשטרה הלקוח שלי לא פנה, זאת לאחר שהמשפחות של השניים התחננו כי העניין לא יועבר לפסים פליליים. הפעם, הגנבים יצאו בזול.
הסיפור הינו סיפור אמיתי, שאירע במהלך אחת החקירות הפרטיות של משרד חקירות אברמסון.