דודה שלי מצאה תחביב נחמד לעת זקנה, היא משפצת רהיטים שמצאה ברחוב.
היא כל כך בתוך זה, שהיא יודעת מהן שעות איסוף הזבל הכבד ומקדימה את המשאית השכם בבוקר כדי למצוא את המציאות הכי שוות. כשחוזרת הביתה יחד עם השלל, בוחרת את הפרויקט הבא שלה ומנקה אותו היטב לפני השיפוץ. פעם אחת ריפדה מחדש כיסא. בפעם אחרת, מצאה שלחן קפה וציירה עליו בשמן חמניות של ואן גוך. אני חייבת לציין, שמה שבתחילה נשמע לי תחביב מפוקפק, נראה לי היום רעיון מצוין נוכח העובדה שהיא עושה חיל עם מה שהיא מוצאת. היא משנה את הרהיטים ללא היכר ומביעה את היכולות האומנותיות שאני רק מקווה שעוברות בתורשה.
פעם אחת רמזה לי כי המצב בשוק ,או שמא יש לומר ברחוב, קשה ובעדינות וחינניות השמורות רק לה הביעה שהיא זוממת על הרהיטים בבית שלי.
או אז הבהרתי לה חד משמעית, כי בזמן הקרוב ובעתיד בכלל, אין בכוונתנו להחליף אף פריט ריהוט שנמצא בבית מהסיבה הפשוטה שאנו אוהבים את הרהיטים בבית שלנו יותר מדי, וגם מאחר והם נראים כחדשים הודות לאיכותם. הסברתי בנימוס וכבדרך אגב, שרהיטים של קיבוץ השלושה לא מחליפים, ושעם כל הכבוד ליכולות האומנותיות שלה, אין בכוונתי לשדרג את רהיטי קיבוץ השלושה שכבר ממוקמים בביתי זה זמן רב.
"זה כמו לוותר על בן משפחה" הסברתי לה. והיא ר סחטה ממני הבטחה אחרונה, שאקח אותה לרהיטי קיבוץ השלושה כדי שתתרשם בעצמה. אכן הלכנו לשם יחד לבסוף והיא מצאה שם סלון שבדיוק רצתה. היא תירצה באוזניי או שמא רצתה להשמיע לעצמה, שרק את הסלון היא תקנה חדש, כי אי אפשר לעמוד בפני יופי שכזה, ואילו את שאר הרהיטים תאתר ותשפץ.
לשמחתי היא אכן עמדה בתנאי שהציבה אך עוד יותר אני נהנית לראות אותה מצליחה להתפעל מפריט ריהוט חדש, כמו הסלון שקנתה.(ולאחריו מזנון ולאחריו פינת אוכל..).
אין ספק שמבחינת ישן מול חדש האומנות משווה ערך מוסף לפריט שהופך ממש שינוי צורה ותדמית, אך בעולמנו אין כמו רהיט טוב כמו רהיטי קיבוץ השלושה, שמצליח להיות קלאסי ושמור היטב.