אם הגעת לכאן, כנראה שעברת את כל אותם אתרים, וקבוצות דיון אשר מהן אפשר להבין דבר אחד, מדובר בסיוט ארוך ומתמשך אשר אין לו סוף. באחד האתרים אף נאמר שאפשר לעודד את הסובלים בכך שאולי בעתיד תהיה לבעיה פתרון.
בעוד שלגבי החלק הראשון של המשפט, המתאר את הפרוסטטיטיס כסיוט ארוך ומתמשך אני מסכים לצערי, באופן מלא, הרי שלגבי החלק השני שמדבר על כך שאין לנושא פתרון, אינני מסכים כלל.
אינני רופא, אינני פזיוטרפיסט, אינני נטרופט, ואין לי כל הכשרה בנושא, אבל .... יש לי נסיון וכבר נאמר שאין חכם כבעל הנסיון.
הכל התחיל בוקר חורפי אחד, כאשר יצאתי משמיכת הפוך החמה ונגישתי לשרותים, הרגשתי כאב חד וחזק אשר הרגשתי שמקורו בשלפוחית השתן.
לאחר יומיים, כאשר לא רק שהכאב לא פסק, הוא נמשך והתעצם ללא כל הפסקות, ניגשתי לרופאת המפשחה ותיארתי את הבעיה כדלקת בשלפוחית השתן (קראתי קודם שהתופעה קיימת בעיקר אצל בנות אבל לא רק). האכזבה הראשונה התחילה כאשר הגיעו תוצאות של בדיקת שתן שקבעו שלא נמצא כל חידק.
בשלב הזה הכאבים היו בשיאם, כל אזור האגן, הבטן, הירכיים והאשכים כאבו בכאב חזק עמוק ומתמשך, כאשר הכאב גלש גם לאזור הירכיים.
לקחתי מספר ימי מחלה מהעבודה (דבר שנחשב אצלי לנדיר ביותר), אבל גם בבית לא הצלחתי למצוא תנוחה או דרך שתפחית את הכאב.
בימים שלאחר מכן סיגלתי לי סדר יום שכלל מספר שעות שהייה בעבודה (בטח שלא עבודה), חזרה בשעה מוקדמת הביתה, כניסה לאמבטיה עם מים רותחים ושיהייה באמבטיה כשעה (כל פעם כשהמים התקררו מעט הוספתי מים רותחים נוספים, עד שהמים החמים בדוד נגמרו), כניסה למיטה, ואז לאחר מספר שעות של התפתלות מכאבים הרדמות עד לבוקר שלמחרת.
התחלתי להשתמש בואליום, ולאחר מכן כשהואליום הפסיק להשפיע בכדורי שינה.
הביקורים אצל האורולוגים היו סיוט, נפלתי על מספר אורולוגים שאם כל הקושי להגיד זאת, היו אנשים רעים. עם המון חיוך המליצו לי לקחת אקמול, ללמוד להמודד עם כאב, להרגע ולחכות שזה יעבור. כאשר התחננתי בדמעות (לראשונה מאז שאני אדם בוגר) שלח אותי אחד מהם לביצוע אולטראסאונד לשלפוחית השתן ואח"כ לאשכים, כשבאתי עם התוצאות חזרה קיבלתי את התשובה הרגילה, תפסיק להתפנק.
באותה תקופה, הכאב היה מכל האזור, בצורה של בעירה חזקה, כאשר לא הייתי מסוגל לצין את מקורו (שלפוחית השתן, אשכים, עמוד השדרה התחתון, ירכיים, בטן או משהו אחר).
כל תחנוני לביצוע בדיקות מקיפות לא הועילו, אז עוד לא היה לי מושג שהמקור הוא הערמונית, הדבר היחיד שהצביע על המקור היה הקושי שלי להשתין.
כאשר ניגשתי לאורולוג ידוע, מומחה, באופן פרטי, ההתיחסות לא היתה שונה.
יום אחד לאחר ששתתי מיץ סלק (אחזור על כך בהמשך), ראיתי שיש לי שתן אדום, לא קישרתי בין הדברים ורצתי למיון בחשד של דם בשתן. למרות שלא מצאו דם והצבע הסתדר עד הבדיקה, פעם ראשונה זימנו אותי לסדרה ארוכה של בדיקות ובכללם: ציסטוסקטופיה, שתן לציטולוגיה, CT לחלל הבטן, אורודינמיקה (בלי להכנס לפרטים אציין רק שמדובר בהכנסת צינורות מסוגים שונים לכל חור אפשרי). במקביל בהמלצת רופא נוסף ביצעתי גם בדיקת קולונוסקופיה וCT לעמוד שדרה תחתון.
הממצא היחיד שהתגלה היה בבדיקת האורודינמיקה, אותרה חסימה קלה בצינור השתן, קיבלתי קאדקס שהבטיחו לי שיפתור את הבעיה.
לאחר שבועיים ללא שיפור (כשהכפלתי את המינון על דעת עצמי), הגעתי למסקנה הסופית – "החיים שלי נגמרו"!
לכל אורך הדרך חיפשתי באינטרנט את המקור לכאבים, לא מבין כיום איך לא הגעתי למסקנה קודם, אבל לקח לי תקופה ממושכת להבין מה יש לי – "פרוסטטיטיס".
קראתי שמדובר במחלה כרונית, חסרת פתרון, הרופאים סיפרו כיצד הם מרחמים על החולים, והחולים סיפרו כיצד הם פונים שוב ושוב בתחינה לעזרה.
ליד כל טיפול שמישהו ציין, היה שירשור ארוך של הסתייגויות, הן של רופאים והן של מטופלים מאוכזבים.
מכל הטיפולים שהוצעו הגעתי למסקנה שהטיפול בחימום נראה המבטיח ביותר, הגעתי למרפאה של פרופסור לאורולוגיה בחיפה.
לראשונה נבדקתי בצורה סבירה, ולאחר טיפול שלא עזר באנטיביוטיקה חזקה למשך 35 יום , הזמנתי תור לטיפול בחימום.
הטיפול לא היה נורא (אם אפשר להגיד שלדחוף לך אנטנה של מיקרוגל ולבשל אותך, נקרא לא נורא), אבל הסיוט הגדול היה בהמשך, במשך שבוע כל השתן התנקז דרך צינורית שהחדירו לי דרך הבטן.
שבועיים לאחר הטיפול, הכאב חזר בעוצמה גדולה הרבה יותר.
ואז, פחות היותר באותו זמן, קרו ארבעה דברים שהחזירו לי את החיים:
הגעתי לערן גולדשטיין, מומחה ברפואה של המזרח הרחוק (במפורש לא רק דיקור)
http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=2044
בתחילת התהליך ניסיתי דיקור, אבל אז זה לא עזר, הפעם כשהגעתי לערן נתקלתי בתופעה נדירה של מקצועיות, רצון לעזור וגישה שונה.ערן הסביר לי בתהליך ארוך,כיצד להתמודד עם הכאב הכרוני, מעבר לדיקור שהיה אפקטיבי הפעם, ערן תרגל איתי מדיטציה בשכיבה (ויפאסאנה) וניהול איתי שיחות ארוכות שעזרו לי להבין את שעובר עלי ולשנות הרגלי חיים.
תפיסת העולם של ערן וההנחיות שלו עזרו לי רבות בעת שהרכבתי את הפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס.
קראתי את הספר A Headache in the Pelvis
שני דוקטורים מארה"ב, כשאחד מהם סבל מפרוסטטיטיס בעבר, פיתחו שיטה כוללת להתמודדות עם המצב. הם מקיימים סדנאות לריפוי, והוציאו ספר המתאר את התהליך. הספר הינו ספר שיווקי אשר מעודד להגיע לסדנאות, אך אני בעזרת כל הדברים שביצעתי במקביל, הגעתי למסקנה שאוכל להתמודד עם נושא בעצמי, ולהרכיב לי את הפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס.
הערה: הזמנתי את הספר מאמזון, אבל עד שהוא הגעתי הורדתי גירסה בצרפתיתב EMULE, היות שאינני דובר צרפתית תרגמתי הספר, קטעים קטעים, בעזרת Google Translate, התרגום היה מספיק טוב כדי להבין.
קראתי את הבלוג של דודו, פרוסטטיטיס אהובתי, http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?entryid=1555525&r=1
דודו היה הראשון שתיאר מצב דומה לשלי והסביר איך התמודד עם המצב, בהמשך נפגשתי איתו ועם שני סובלים נוספים. הבנתי שהסיוט לא רק שלי, הבנתי שאלמנט הבושה הינו אלמנט מרכזי אצל כולם, הבנתי שאף גורם רפואי מקובל לא מציע פתרון אפקטיבי והבנתי שיש דרך לצאת מהמצב. דודו הנחה אותנו כיצד לבצע מספר תרגילים שאדבר עליהם בהמשך. אני חייב להגיד שאני מעדיף את התרגילים מהספר, אבל השינוי הגדול היה במסר שקבע שלמרות שאין לרפואה הקונבנציונאלית פתרון, הרי שיש הרבה מה לעשות.
דודו, בעזרת המסרים, הידע והטיפים שלו, השלים את הפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס.
התחלתי להתאמן בטאי צי
מעט לפני ששלושת הנושאים הקודמים התרחשו, בהמלצת אחד מספרי הרפואה האלטרנטיבים, הגעתי לטאי צ'י. בהתחלה השיעורים היו קשים מאוד פיזית, למרות שלא מדובר בפעילות אירובית מאמצת, הרי שעצם העמידה במשך שעה בצורה רציפה היתה משימה שהיתה מעבר ליכולותי. מהר מאוד שמתי לב שלאחר השיעור חזרתי הביתה כמעט ללא כאבים, הרגשה טובה יחסית שנמשכה מספר שעות.
התרגול שלמדתי, הן בטאי צ'י והן בצ'י קונג משתלב יפה בפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס.
הפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס
כללי
כיום, לאחר חצי שנה של חיים לפי הפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס, אני אדם כמעט בריא לחלוטין. מדי פעם אני מרגיש התחלה של כאבים (סביר מאוד שמדובר בתופעה סטנדרטית שאדם בריא היה מתעלם ממנה, אבל אני בגלל רגישות היתר מתייחס אליה בשיא הרצינות), אני מייד נכנס לטיפול אינטנסיבי יותר, ותוך יומיים שלושה ההרגשה הבעיתית משתפרת.
אני מאמין, אמונה אמיתית ושלמה שהסיפור מאחורי, בעקר בגלל ההבנה שגם אם הנושא יחזור, יש לי את כל הכלים להתמודד איתו.
תזונה
אני אוכל בריא (וטעים).
אני נמנע כמעט לחלוטין מהדברים האלו: אוכל שמן, אוכל מטוגן, מיץ לימון, עגבניות (שרי מותר), בשר בקר, חומרים כימיים (כולל ממתיקים מלאכותיים, מונוסודיום גלוטומט, וכל מוצרי ה E למניהם), פירות מתוקים, סוכר, קפה, ותיבול חריף.
אני אוכל הרבה: פחממות מורכבות (קינואה, קטניות, חיטה מלאה וכו'), ירקות, טחינה, לחם שיפון, דגי מים עמוקים (בעיקר טונה וסלמון).
אני שותה: כמעט כל ערב 1/2 ליטר של מיץ ירקות (סלרי, סלק, גזר, תפוחים, תפוזים וגינגר), כל בוקר אני סוחט כוסית של מיץ נבט חיטה (זה נורא!).
אני לוקח תוספים: מולטי ויטמין, פרוסטמד (בהתחלה לקחתי כמות כפולה מהמומלץ), Q10, זרעי ענבים, שמן דגים (כמות כפולה מהמומלץ), ולפעמים גירו.
תרגילי התעמלות
תרגילים מיוחדים לטיפול במצב. מדובר בסדרת תרגילי מתיחות של האזורים הכואבים, אימצתי את התרגילים שמופיעים בספר בשילוב תרגיל או שניים שלמדתי מדודו (התרגילים של דודו פחות מתאימים לי, אבל זה כנראה עניין אישי). למרות שמדובר בחלק מהותי ביותר בפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס, קשה ללמד את התרגילים מהכתב (כאמור בספר יש הסבר בסיסי לגבי חלק גדול מהתרגילים).
בצרוף לתרגול אני משתדל כל יום לבצע חימום של צאי צ'י, לבצע צי קונג אחד ולתרגל את התבנית. הטאי צ'י למעשה מהווה צרוף מושלם של תרגילי מתיחת עם מדיטציה.
בשיא המשבר התאמנתי לפחות שלוש פעמים ביום (בבוקר מוקדם, באמצע היום בעבודה נעלתי את החדר שלי והתאמנתי ובערב), כעת אני מתאמן 4-5 פעמים בשבוע.
מדיטציה
המדיטציה שהכי התאימה לי היתה מדיטציה בשכיבה (ויפאסאנה), שלמדתי מערן, למרות שאני מתרגל גם מדיטציה קלאסית בישיבה.
לאנשים שכמוני, שלא הגיעו מהעולם הרוחני, כך שרזי המדיטציה זרים להם, אציין שהפרוסטטיטיס נולד מהפנית מתח ולחצים נפשיים, לאורך זמן, לאזור הבטן התחתונה (tan t'ien). המדיטציה חיונית לשחרור איטי של המתח ולתרגול של הגוף להמנע מלהכנס למצבים שכאלו בהמשך.
את המדיטציה אני עושה בדרך כלל לאחר התרגילים, גם כאן, בשיא המשבר התאמנתי 3 פעמים ביום, כל פעם 10 דקות, כיום 4-5 פעמים בשבוע.
הרפיות שוטפות במהלך היום.
חלק מורכב ביותר ביותר בפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס מתרכז בשחרור של האזור הכואב באופן שוטף במשך היום. בעוד שהכאב גורם לנו להתכווץ, אני משתדל לתרגל כל הזמן, זאת כחלק משינוי של הרגלי החיים. אני פועל לשחרור והרפיה של האזור כואב. כל פעם שאני חושב על זה (לפעמים מספר פעמים בשעה) אני משחרר את אזור האגן ו-"נותן לכאב להכנס" (כאמור פעולה הפוכה מהאינסטניקנט הבסיסי שמנסה לגרש את הכאב).
החלק הבעייתי
כל הפתרונות מדברים על עיסוי אנאלי של אזור הפרוסטטה. לא היית מסוגל ללכת למישהו שיבצע זאת עבורי. רוב תקופת ההתמודדות ויתרתי לחלוטין על הנושא. לאחר מספר חודשים, כשכבר הרגשתי שיפור מהותי, לאחר תקופה שלא חלה התקדמות , רכשתי באינטרנט ויברטור אנאלי (צר). במשך מספר שבועות החדרתי אותו לעצמי והפעלתי אותו בשיא העוצמה על האזורים הרגישים (פרוט של האזורים הרגישים יש בספר, למרות ששם הם לא ממליצים על ויברטורים).
משמעות הזמן בפרוצדורה שלי לטיפול בפרוסטטיטיס
בשלב מסויים, בהמלצה של ערן נפגשתי עם נזיר בודהיסטי ישראלי (יש דבר כזה), זאת היתה חוויה אינטלקטואלית מאוד מעניינת. לקחתי ממנו את ההבנה שאי אפשר ולא צריך למדוד את קצב ההתקדמות בזמן. למרות שנפגשתי איתו פעם אחת למשך מספר שעות, הרי שבמהלך המפגש הבנתי בצורה העמוקה ביותר את המשמעות של "לקבל את הקיים".
השאלות אחרי כמה זמן מתחילים להרגיש את השיפור, כמה זמן לוקח התהליך ומה יקרה אח"כ, פשוט לא רלוונטיות עבורי.
שונא מתנות יחיה
במשך כל תקופת ההכרות שלי עם ערן, הוא חזר על המנטרה: פרוסטטיטיס זאת מתנה בשבילך, אתה צריך להעריך את מה שקיבלת. אני באופן קבוע ושוטף עניתי לו "שונא מתנות יחיה".
כיום אני מוכן להגיד משהו הזוי לחלוטין, כל מי שסובל מפרוסטטיטיס יראה בי אדם שנטרפה עליו דעתו, אני קובע כי פרוסטטיטיס זאת היתה מתנה בשבילי, ולמה:
- אני כיום אדם הרבה יותר רגוע
- אני יודע להעריך את החיים באופן שלא יכולתי לדמיין שאגיע אליו
- כולסטרול גבוהה שסבלתי ממנו נעלם (כיום אני נמצא בחלק הנמוך של הנורמה)
- סבלתי מבעיה של חלבון בשתן (בערך בפי 10 מהגבול העליון), כיום המצב התייצב כמעט על הנורמה)
- אני יותר עירני ויותר קשוב למה שמתרחש סביבי
- לסיכום, אפשר להגיד שאני כיום אדם הרבה יותר טוב
פורסם גם ב http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=prostatitis123