ביקורת: רווקים ורווקות מאת חנוך לוין, בכורה בבית צבי ברמת גן
מאת חיים נוי
"רווקים ורווקות" מאת חנוך לוין הוא מחזה על צעירים הכמהים לאהבה ולא מצליחים להגשים אותה. בדרך החנוך לוינית האופיינית, מנתר המחזה כאפוף תזזית מתמונה לתמונה , משבץ כדרכו הגיגים פילוסופיים הזויים בחלקם ולא שוכח לעסוק בהפרשות הגוף ועוד מכמנים השמורים ללוין והעושים את הצגותיו לייחודיים כל כך.
המחזה המועלה בבכורה בבית צבי ברמת גן הוא קומדיה מצחיקה, מרירה , עצובה ומרגשת כאחד, הבועטת בצורה נוקבת בחיים של רווקים ורווקות המנהלים חייהם בין מיטה למיטה , עוסקים בתשוקות שלהם ולבסוף נותרים בודדים בעולם עצוב.
אלדד זיו הצליח להעלות מחזה נוקב ועולץ שאין בו רגע דל, בזכות להקת השחקנים הצעירה, התוססת והמוצלחת. זיו כבר העלה את המחזה לפני כ-8 שנים בקאמרי . בהוראות הבימוי כתוב שזה מחזה לשחקנים בני 30 פלוס. השחקנים של בית צבי הם צעירים מאוד וחרף זאת, מעבירים את אופי ההצגה ואת רוחו של לוין בצורה מושלמת.
גיבוריו של לוין מאופיינים כתמיד בשמות הזויים, אך עם פשר שלעיתים צריך לדעת כיצד לפרש אותם. זניידוך מחפש כלה מסעירה אבל משתוקק לישון כל הזמן. פלוציקה רוצה ללכת מחר השכם בבוקר לרבנות, להתחתן. חראבינו רוצה את פלוציקה ואויסטווינד הדביל רוצה את בולבה (וייתכן שהיה נכון להגות את שמת וולווה על סמך כישוריה המיוחדים). זניידוך רוצה ולא רוצה את פלוציקה ואת בולבה , אבל גם פלוציקה רוצה ולא רוצה את זניידוך וייתכן שגם את חראבינו. בקיצור, מה רוצים הגברים ומה תאוות הנשים, מקבלת במחזה תשובה לוינית פשוטה: הגברים רוצים לישון והנשים להתחתן.
דניאל סטיופין מגלם את זניידוך. גיבורנו חי עם פלוציקה ומואס בה , במיוחד כשהיא מדברת על חתונה, אך שוב חושק בה עם הופעת המתחרה – חראבינו. סטיופין ניצב כמעט כל העת על הבמה ומצליח להתגבר על טקסטים ארוכים ומפותלים ובמיוחד הוא עשוי לזכות בשיא גינס על הסרת מכנסיו וחולצתו , קיפולם ושוב לבישתם , בקצב מעורר השתאות. סטיופין הוא שחקן מעולה ומוצלח.
אנה צ'רנוב-צנחני היא פלוציקה והיא שחקנית מדהימה. אנה מחליפה הבעות ומצבים, שולטת בכל נפתולי העלילה והבמה, משחקת בכישרון יוצא דופן. יש לציין את לבושה: כולה עוטה צבעי טורקיז, לרבות הלאק שעל ידיה ורגליה, השלט שלה ואפילו הדג המשכשך באקווריום הסמלי בחדרה הוא בצבע טורקיז.
הראל אלקלעי הוא חראבינו המצטלב בדרכו של זניידוך. הראל כולו נופת צופים ובין לבין בוחן עם פלוציקה למי יותר ארוך... סצנת הריקוד שלו ושל אנה היא נהדרת. הראל הוא שחקן בעל פוטנציאל טוב מאוד.
ימית אטיאס היא השכנה בולבה שמתמחה בתחיבת אצבע למקום מוצנע בגופו של הגבר תוך לפיתה איתנה באיבר אחר והכול בתנועות מחול.
ימית היא שחקנית בדם, קטעי הפרסומות הם מצוינים. יש לה כישרון נפלא. הריקוד שלה ושל סטיופין הוא מצוין. לימית יש נוכחות בימתית והיא טובה מאוד.
עדי שיר כאויסטוינד , שחקן מצויין, מצליח לגלם להפליא את דמות הדביל הסובל תדיר מעצירות. תפקיד אפיזודי אך כובש. הכובע שהוא חובש נושא כותרת לוינית : נוד זקן , באנגלית. עדי שהוא זמר מחונן, מגלם בסצנות הקצרות שלו דמות של טמבל ,אבל למעשה זו דמות טרגית ומרגשת.
דני סנדרסון חיבר את המוזיקה להפקה הראשונית והיא מושמעת גם הפעם והיא הולמת ומצוינת.
אבי שכוי עיצב את התפאורה הסמלית של שני חדרי רווקים, אך היא קומפקטית וראויה.
ברק חודריאן אחראי לתלבושות המצוינות, חלקן הזויות.
שולי זיו עיצב את התאורה המוצלחת.
"רווקים ורווקות" הוא מחזה קומי מעניין ובועט, כולו חנוך לוין. זהו מחזה קטן , אך עם ניחוח של תקופות בחיים שלנו, לטוב ולרע ובצורה נוקבת ומכאיבה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.