איך ביטלו לי את סדנת "במדבר" הראשונה וכך מצאתי את שיטים
לפני שנים אחדות מצאתי את את שיטים. היום זהו "אשרם במדבר" פורח, פיסת גן עדן בלב הערבה, אז זו היתה היאחזות מאובקת המוטלת בקצה הנגב בואכה הערבה.
איך מצאתי את הפלא הזה? הכל התחיל ממשבר כמובן
כידוע למשברים יש שלושה שלבים:
1- - רגע הפגיעה – כאב, הלם, שוק.
2- - מאבק – ניסיון לתיקון רוע הגזירה.
- 3- שיקום – חזרה למסלול.
אלא שלמשברים מודעים, רוחניים, של אנשים שפועלים מתוך נקודת מבט הוליסטית, יש עוד שלב אחד נוסף:
4 – שלב ה"חסד" שבו אתה מביט אחורה על המשבר ומבין שהיה לך כאן שיעור גדול ושלמדת ממנו משהו שלא היית לומד בלעדיו, ושבכלל אתה חושב שזה מזל גדול שקיבלת את הסטירה הזו אז כי היתה ברכה גדולה בצידה. אם כן שלב ארבע: ריפוי – הלקח נלמד. השיעור הופנם. אתה חוזר לחיים חזק יותר משהיית, מלא הודיה.…
0 - הרקע למשבר.
בינואר שנת 2001 החלטתי שאת פורים אני רוצה לחגוג בסדנת מדיטציות במדבר. היה לי קונספט מנצח: יום אחד שתיקה והתעמקות בדממה במדיטציות הליכה, ישיבה והתבודדות, ואז בצהרי היום השני – חילוף! – טקס סיום השתיקה ומעבר לחגיגת פורים עם שלל מדיטציות אקטיביות חברתיות – עדלאידע. ידעתי בדיוק איפה אני רוצה לקיים את האירוע – ב"חוות הנוקדים" אשר מזרחית לערד. פניתי לשותף שלי דאז שי עדן (היום בעלים ומנהל את פורטל האינטרנט הרוחני הזה ממש) וביחד התחלנו להפיץ את השמועה באתר האינטרנט שלנו: בפורים חוגגים ב"מדבר". הזמנו את התאריך אצל מנהל חוות הנוקדים, הדפסנו הזמנות פורימיות וחיש קל התחילו להירשם המשתתפים.
אלא ששבועיים לפני התאריך המיועד מצלצל אלינו מנהל "חוות הנוקדים" ומספר לנו שהוא קיבל הזמנה למסיבת טראנס בדיוק בפורים הנ"ל ומכיוון שאנחנו סדנה של 100 איש והמסיבה צפויה להביא 1000 איש, הוא מבקש לדחות את הסדנה.
"מה לדחות?!" התפלצתי, "אתה גנוב?! קבענו הסכם ואתה צריך לעמוד בו! הזמנות נשלחו! זאת סדנת פורים – אין לי שום תאריך אחר!" גרוני ניחר כשצעקתי עליו. באותה תקופה חזרתי מה"יומניברסיטי" בהולנד, מרכז מודעות שעוסק הרבה בשיחרור רגשי ופורק
ן כעסים ואני עשיתי עליו קתרזיס כאילו זו מדיטציית אום אבל הוא היה בשלו. הוא התנצל אבל אמר לי שאני בטח הייתי עושה כמוהו אם הייתי במקומו, הציע פיצוי כספי על תאריך אחר וסגר בקוליות.
אז לא ידעתי את כל התיאוריות של המשבר. לא ידעתי על החסד הסמוי. רציתי רק לכעוס ולקלל וכך עשיתי. הייתי מבולבל לגמרי. רציתי לתבוע אותו, רציתי להרביץ לו, רציתי לראות בזה עכבה לטובה, שי אמר לדחות את הסדנה עד שנמצא מקום אחר, אלא שאני לא האמנתי שיהיה אפשר למצוא מקום טוב תוך שבועיים, רציתי ללכת למשפט, רציתי לבטל הכל ובעיקר כעסתי על עצמי שלא חתמתי איתו הסכם ברור. "זה תמיד הקטע שלך שאתה בוטח באנשים. הוא חתיכת שקרן, ואתה תמים. מתי תלמד להיות יותר מדוייק!"
כאמור טיבו של השלב הראשון של המשבר הוא בלבול. ומעבר לאוקיינוס הרגשות שגאה בי היתה פעולה שצריך היה לעשות: לבטל או למצוא מקום אחר.
שלב 2- פעולה.
משבר שאין בו את שלב 2 נקרא "דיכאון".
אם נתקעתם על הכאב סימן שאתם צריכים עזרה. אבל אם אינכם טיפוסים דיכאוניים אזיי שלב הפעולה יגיע במוקדם או מאוחר. פוטרתם? אפשר לחתום בלשכה וללקק את הפצעים 4 חודשים או כבר למחרת להירשם לאולג'ובס. עזב אותך הגבר שלך? את יכולה לשקוע בחבילות גלידות וטישואים או לצאת כבר למחרת לתפוס גבר שובב. זהו טבע המציאות. גם אם משבר מגיע וגל גדול מפיל אתכם לקרשים, באיזשהו שלב יגיע הזמן לחפש את התיקון. וזה מה שעשינו. יצאנו לחפש מקום אחר. אמרתי לעצמי שאם לא נמצא, נבטל את הסדנה, אבל זה יהיה לפחות אחרי שאדע שעשיתי את המקסימום לקיומה.
היה זה יום מעייף שבמהלכו חרשנו את הערבה הצפונית ממושב חצבה ועין יהב עד צופר, נכנסנו לכל ישוב ושאלנו אולי יש לכם האנגר גדול? או חממות שאפשר לעשות שם מדיטציות בטבע? ראינו צימרים מקסימים, ראינו מסעדות ואורחנים… חלקם לא היו פנויים בפורים, חלקם סתם לא התאימו.
עד!
שפתאום נזכרתי!
שמישהי מקיבוץ "סמר" פעם פנתה אלי באינטרנט ואמרה שאם אני רוצה אפשר אולי לעשות אצלם סדנאות. מה שמה? מה שמה? צלצלתי הביתה ורישיקה הלכה לפורום של האתר ומצאה לי את שמה – רחלי מקיבוץ סמר!
חיפשתי אותה ב 144 – יש! צלצלתי אליה מהדרך – היא בבית! סיפרתי לה על מבוקשנו והיא אמרה – בכיף, למה לא, תבואו.
שלב 3- תיקון
הגענו לקיבוץ סמר – ולפתע נזכרתי – בגיל 15 התנדבתי כאן! נזכרתי באהבה הראשונה שהיתה לי, בקטיף המנגו בבקרים, איזה דיוק, חשבתי לעצמי. אבל זו רק היתה ההתחלה של הדיוק… כי ממש ברגע שיצאנו מהמכוניות יצא אלי השכן של רחלי וצעק לעברי – "אה, הנה רפיק מאופטימיות קוסמית. מה שלום אחותך קטי? מאד אהבתי אותה בסדרה.”
גבירותי ורבותי – מוסא. האיש שהיה שותפי להקמת "אשרם במדבר". עד היום כשאנחנו נפגשים בזורבה באשרם אנחנו נזכרים ברגע המכונן ההוא ובאיזו דרך פתלתולה האשרם המקסים הזה יצא לפועל. "אם רחלי לא היתה כותבת לך את המכתב!”, "ואם אתה לא הייתי יוצא מהבית!”, "ואם ההוא לא היה מבטל לך את הסדנה!”, "ואם אמא שלך לא היתה יולדת אותך!”
ואנחנו צוחקים וטופחים על השכם מבסוטים מעצמנו. אשרם במדבר היה שיתוף פעולה שלי ושל קיבוץ סמר. אני הבאתי את החבר'ה להקמה והם תרמו תשתיות ואת מוסא כמלווה ניהולי. אלפי אנשים עוברים שם עד היום תהליכים נפשיים עמוקים, לומדים מדיטציה, רוקדים בפסטיבלים, האם אלוהים היה זה שמשך בחוטים, ביטל "במדבר" במקום אחד כדי שאכיר את החבר'ה המקסימים האלה?
אני לא כזה דתי.
האלוהים שלי הוא לא אישי.
לפעמים זה רק עניין של מזל, וזיהוי הזדמנויות.
שלב 4- החסד
מה שכן אני לומד מהסיפור הזה זה עד כמה המציאות הזו כולה מותנית. דבר מחובר לדבר, אין כלום שעומד בפני עצמו. אינך יכול לפרום משהו מהמארג המורכב הזה של החיים בלי שמשהו יחסר בו. למנהל של "חוות הנוקדים" יש חלק בהקמת "אשרם במדבר" כמו שלי יש. הוא לא ידע שהוא שליח, גם אני לא ידעתי. אבל תארו לעצמכם שסדנת "במדבר" היה מתקיימת במועדה בחוות הנוקדים. האם שיטים היה קורה? מסופקני. ייתכן שאולי… יתכן שבמקום אחר… אולי ע"י איש אחר…. כך או כך לקלל את הבחור שביטל לא היה צורך. בדיעבד אני רואה אותו כמלאך, אני לוקח חזרה את כל החרפות שהומטרו על ראשו במר נפשי.
זו היתה דוגמה קלאסית למשבר שהפך להזדמנות.
לבאסה שהיה צריך לקחת בסבבה.
לשיעור שהיה בעצם תיקון.
*
אם כן, ארבעה שלבים למשבר: כאב (שוק, בילבול), פעולה (עשיה או לימוד), שיקום (חזרה למסלול), ריפוי (הודיה למשבר והבנת חשיבותו) וככול שעוברים את התהליך הזה יותר פעמים ככה לומדים לראות ששלב 4 תמיד מגיע.
ואיפה פוגשים את זה הכי מדוייק? בסדנאות.
כל סדנה בהתחלה היא משבר, היא מוציאה אותך מאיזור הנוחות, מטלטלת אותך, מנערת אותך, עדי שמשהו יצא. לפעמים המשהו הזה כואב, לפעמים יש התנגדות, אבל אם אתה מנוסה בסדנאות אתה יודע שבסוף הלב נפתח והריפוי מגיע. צריך בשביל זה אומץ. "יש שני סוגים של אנשים בעולם" אומר אושו "אלה שרוצים לחיות בטוח, באיזור הנוחות – הם מתים בעודם בחיים, ואנשים שבוחרים בחיים, אלה מחפשים את החדשד, את האתגר. כי החיים משגשגים רק באיזורי סכנה. ככול שההר יותר גבוה ככה אתה מרגיש את האויר בריאותיך יותר צלול, את הגוף שלך יותר גמיש, את הנוף יותר יפה…"
אומץ לב פירוש לנוע קדימה מתוך פוקוס על השיעור שילמד, על הרווח שיתווסף, על החכמה שהרווחת ולא מתוך פוקוס על הכאב של הנפילה. כי כאב יהיה, אבל שכרו עולה על הפסדו.
החודש אני מגיש בפעם האחרונה את סדנת "במדבר”. כבר עשר שנים היא מוגשת פעמיים בשנה. עשינו כבר 20 סדנאות וביום העצמאות הזה אני מוריד עליה את המסך.
זמנה של סדנת מדיטציות חדשה הגיע. ולהתחדש תמיד אני אוהב.
אז אם הייתם בין האלפים שעברו בסדנת "מדבר" ורוצים לחוות את המבנה המיוחד שלה בפעם האחרונה, או אם אתם חדשים למדיטציה ורוצים להעמיק בתרגול, בואו לבית אורן ביום העצמאות.
אנחנו נוציא אתכם מאיזור הנוחות רק כדי לחבר אתכם חזק וטוב לשלב ארבע של החיים: החסד הגדול.