על-פיהרב אליהו בן אמוזג ["מבוא לתורה שבעל-פה"], ה' נתן את התורה למשה בעל-פה,ובכל דור כתבו חלקים ממנה לפי הצורך. בתקופת משה רבנו נכתבו חמישה חומשיהתורה - שכוללים רק חלק מההלכות שנמסרו למשה בסיני, ושאר ההלכות נשארובעל-פה; בתקופת יהושע נכתב ספר יהושע - שכולל הלכות נוספות (למשל בענייןערי המקלט); וכן הלאה. יש הלכות שנשארו בעל-פה עד תקופת המשנה ונכתבובמשנה, יש הלכות שנשארו בעל-פה עד תקופת התלמוד ונכתבו בתלמוד, ויש הלכותשנשארו בעל-פה עוד מאות שנים ונכתבו רק בדורות האחרונים (למשל ההלכותהקשורות לצורה המדוייקת של התפילין).
הנה כמה ראיות לגישה זו, מספר יהושע:
א. ראיות לכך שמשה מסר ליהושע דברי-תורה בעל-פה, מעבר למה שכתוב בתורה שבכתב:
1.לאחר מות משה, אמר ה' אל יהושע (א 7-8): "רק חזק ואמץ מאוד, לשמור לעשותככל התורה אשר ציווך משה עבדי--אל תסור ממנו, ימין ושמאל: למען תשכיל,בכול אשר תלך. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למעןתשמור לעשות, ככל הכתוב בו: כי אז תצליח את דרכיך, ואז תשכיל". בפסוקיםאלה יש כמה ראיות לתורה שבעל-פה:
א. הכפילות בפסוקים מלמדת, שישהבדל בין "התורה" בפסוק 7 לבין "ספר התורה" בפסוק 8 - "התורה" בפסוק 7מתייחסת להוראות שאינן כתובות ב"ספר התורה".
ב. המילים "אשר ציווך", בלשון יחיד, מלמדות שבפסוק 7 הכוונה לדברים שנמסרו ליהושע בלבד, ולא לכל העם.
ג.הציווי שנאמר לגבי ספר התורה (בפסוק 8) "והגית בו יומם ולילה" מלמד שצריךלהתעמק בספר התורה (להפעיל את ההיגיון ) ולהשקיע בו זמן רב. הדברים נאמרוליהושע, שחי בדור של מתן תורה, כך שהמילים והרעיונות היו מובנים לו היטב,ובכל-זאת נאמר לו שהוא צריך להגות בספר התורה; ניתן להסיק מכאן, שהתורהשבכתב לא היתה ברורה ומובנת מאליה אפילו בדור שבו ניתנה, ו"ספר התורה" הואלמעשה רק ראשי-פרקים שנועדו להזכיר להוגים בה את התורה שבעל-פה.
אך מצד שני:
א.המילה "ספר התורה הזה " מלמדת, שהכוונה בפסוק 8 היא לאותו הדבר שנזכרבפסוק 7, כלומר "התורה אשר ציווך משה עבדי" היא "ספר התורה הזה".
ב.המילים "אשר ציווך" נאמרו בלשון יחיד, משום שיהושע היה תלמידו האהוב של משהרבנו, ומשה לימד אותו את התורה באופן אישי (ב"שיעורים פרטיים"), בעוד ששארהעם למדו כולם ביחד.
ג. ייתכן שיהושע היה צריך להגות בתורה, לא כדילהבין את משמעותה, אלא כדי להבין איך ליישם אותה בכל מצב ספציפי (למשל -איך לקרוא לשלום לערים שצרים עליהן, או מה לעשות כאשר מצוות "לא תכרות להםברית" מתנגשת עם מצוות "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", כפי שקרה עםהגבעונים...).
2. ה' אמר למשה (במדבר כז19) "קח לך את יהושועבן נון... והעמדת אותו לפני אלעזר הכוהן ולפני כל העדה; וציווית אותולעיניהם", וגם (דברים ג 28): "וצו את יהושוע, וחזקהו ואמצהו: כי הואיעבור, לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם, את הארץ אשר תראה"; וגם (דברים לא14): "קרא את יהושוע והתייצבו באוהל מועד, ואצוונו "; מכאן, שהיו ציווייםוהוראות שנמסרו ליהושע באופן אישי. אך אפשר לפרש זאת אחרת:
ייתכןשמשה מסר ליהושע הוראות, לא בקשר לפירוש התורה שבכתב, אלא בקשר להנהגת העם,וכפי שפירש רש"י (במדבר כז 19) " דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבלעליך " וגם (דברים ג 28) "על הטרחות, ועל המשאות, ועל המריבות ".
וייתכן, שה' לא מסר ליהושע הוראות חדשות, אלא רק זירז אותו לקיים את התורה, כדברי רש"י (דברים לא 14) .
וייתכן, שבכל המקומות "ציווי" משמעו "מינוי", כלומר יהושע נצטווה להיות מנהיג, כדברי שד"ל (במדבר כז19) .
3.בזמן חציית הירדן (יהושע ד 10): "והכוהנים נושאי הארון, עומדים בתוךהירדן, עד תום כל הדבר אשר ציווה ה' את יהושע לדבר אל העם, ככל אשר ציווהמשה את יהושע..." - בתורה לא נזכר בפירוש שמשה ציווה את יהושע לדבר אל העםדברים כלשהם בזמן חציית הירדן - מכאן שהציווי הזה נמסר בעל-פה עד שהתקייםבימי יהושע.
4. בטקס הר גריזים והר עיבל (יהושע ח 35): "לאהיה דבר, מכול אשר ציווה משה--אשר לא קרא יהושע, נגד כל קהל ישראל והנשיםוהטף, והגר, ההולך בקרבם" - ע"ע מצוות הר גריזים והר עיבל .
אמנם,אפשר להציע הסברים חלופיים לכל מקור בנפרד; אך נראה שהפועל "ציוה", שחוזרבכל המקורות 1-4, מלמד שכולם מתייחסים לאותן הוראות - הוראות שנמסרו בעל-פהליהושע בלבד, "תורה שבעל-פה".
ב. ראיות (?) לכך שיהושע כתב דברים שקשורים לתורה:
5. יהושע יח 4: "הבו לכם שלושה אנשים, לשבט; ואשלחם, ויקומו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם--ויבואו אליי"
אךבפסוק זה לא מדובר על כתיבת הלכות או פירושים לתורה, אלא על שרטוט מפות שלארץ ישראל לצורך חלוקתה בין השבטים (ע"ע תהליך חלוקת הנחלות )
6.יהושע כד 25-26: "ויכרות יהושע ברית לעם, ביום ההוא; וישם לו חוק ומשפט ,בשכם. ויכתוב יהושוע את הדברים האלה, בספר תורת אלוהים; וייקח, אבן גדולה,ויקימה שם, תחת האלה אשר במקדש ה'".
אך ייתכן שהכוונה כאן לדבריהברית, שכרת יהושע בין ה' לבין עם ישראל בפרק כד (ע"ע הברית בימי יהושע ),ו/או לתקנות שתיקן יהושע כדי לחזק את שמירת הברית הזאת.