קרמיקה

אובייקטי החמר הראשונים שנמצאו שייכים לתקופה של לפני 27000-30000 שנה, אלו הם פסלים קטנים דתיים ברובם. בגלל שאובייקטים אלו היו שבירים מאוד וכדי למנוע את הסיכון שיהפכו לאדמה שוב, אנשים נהגו לאפות אותם.

"קרמיקה" או "חימר אפוי" הוא באמת דף בהיסטוריה האנושית שבה אנו יכולים לקרוא כיצד הציוויליזציה במהלך כל השנים הללו התחילה.

אפילו שם תקופה זו הוקדש לקרמיקה -"העידן הניאוליתי" מיוונית Neos ליטוס (האבן החדשה).

באותה עת היו גברים שכבר ידעו על קיומם של מכולות חמר קטנות עם צורה של פעמון.

האנשים האלה נקראו "הגברים של עידן הקרמיקה" או "אנשי פעמונים"

אך הם לא היו היחידים שגילו את הקרמיקה ששימשה לצורך היומיומי; התרבויות הגדולות סביב נהר הנילוס במזרח התיכון כבר ידעו על השימוש בחמר וגם בגושי חמר כדי לבנות את בתיהם.

בסביבות אותה תקופה, המצרים גילו את הצביעה וזיגוג קרמיקה ששימשה ליצירת הלבנים שלהם.

מאוחר יותר, אמנות הקרמיקה עברה ליוון, אולם רק לצורך פנים הבית ולא לשימושי בנייה.

היוונים התפרסמו באגרטלי החמר שלהם מקורינתוס. למעשה בגלל המונח "Karamus", שבמקור תרגומה הוא "חמר" יש לנו עכשיו את המילה "חרס".

במהלך תקופת האימפריה הרומית הגדולה אומנויות קרמיקה הוזנחו והופיעו כאלמנטים ארכיטקטוניים בבניינים במזרח התיכון וגם במיוחד בסין שבה הפורצלן התגלה באותה תקופה.

האומנים של סמארה נדרשו ליצור אובייקטים יפים עבור משפחות המלוכה שלהם ולכן הם ניסו לכסות את החמר האפור עם שכבה לבנה וכך עשו בפעם הראשונה בהיסטוריה קרמיקה מאג'וליקה.

נראה ש סביב אמצע המאה י"ג כמה אנשי קרמיקה מפרס עברו לספרד, והביאו איתם את המתכון לעשות "סמאלטי" מדהים.

האי מיורקה (ספרד) הפך למרכז של מיומנויות אלה; סוחרים בתקופה זו הלכו לאיטליה ונשאו איתם הרבה סחורה העשויה קרמיקה כמו אגרטלים, סירים וכוסות אשר קיבלו את השם של "מאג'וליקה" מן המיקום "מיורקה" .

אחרי כמה שנים אנשי קרמיקה איטלקים גילו את הסודות של "סמאלטי" בפאנזה (איטליה) והפכו להיות יצואני קרמיקה לכל רחבי אירופה. הסחורה היקרה שהגיעה מפאנזה (איטליה) אימצה במהירות את השם פיאנסה. הפיאנסה מאג'וליקה ירד מקרנו כאשר אדם בשם בוטג'ר המציא לראשונה בשנת 1709 את האפשרות להדביק פורצלן לבן ובשנה שלפניה, המדען ולטר פון שירנהאוזן גילה את הגרס המהווה את השלב הראשון של פורצלן.

האיש הראשון לגלות אריחי קרמיקה ביצוע של אותו הייצור התעשייתי היה יאשיהו וודג'ווד.

לימים המרכז בכל מה שקשור לקרמיקה חזר להיות באיטליה שוב. בתקופה זו קרמיקה יוצרה לאריחים המשמשים לרצפות וחיפוי קירות והיו בשימוש רק על ידי בני זוג עשירים כי היו יקרים מדי. שימוש באריחי קרמיקה הביא לבתים אפקט מרשים מאוד.