דילמת הכניסה להריון בגיל מבוגר יחסית הופכת לנפוצה יותר ויותר בקרב נשים בישראל ובעולם.
הקידמה הטכנולוגית במדע וברפואה מאפשרת לנשים רבות בגילאים אוחרים יחסית להביא
ילדים לעולם בטיפולי הפריה גם כשנדמה היה להן כי הדבר הזה לעולם לא יקרה להן. אולם
האם יש לזה גם מחיר? האם אנו כחברה בנויים להתמודד עם אמהות בגיל מאוחר יחסית?
רופאים רבים, כמו גם החברה הישראלית בכללותה סבורים כי כניסה להריון
לאחר גיל 35 מעלה משמעותית את הסיכוי לסיבוכים בהריון ופגמים לעובר. האם זה באמת
נכון? ננסה לבדוק מאפיינים שונים הקשורים להורות ולידה בגיל מאוחר יחסית.
נראה כי נשים הנכנסות להריון בגיל מאוחר יחסית או צעיר מאד חשופות
לסכנות ואתגרים שונים. כיום נשים רבות בוחרות להיכנס להריון בגיל מאוחר יחסית,
מכאן שהבעיות השונות שמתגלות לעיתים בהריונות בגיל מאוחר, לא ממש מספרות את כל
הסיפור בשלמותו.
מחקרים רפואיים מצאו כי הריונות אצל נשים שהרו מעל גיל 30 היו בסיכון
גבוה יותר להפלות לעומת הריונות אצל נשים מתחת לגיל שלושים. מחקרים אלו מצאו כי
למעלה ממחצית ההריונות של נשים מעל גיל 42 הסתיימו בהפלה, הריון חוץ רחמי או לידת
עובר מת.
אולם החדשות לא כולן כאלו גרועות, מקרים רפואיים נוספים מצאו כי ילדים
שנולדו להורים בגיל מאוחר באופן יחסי, נהנו ממוכנות גבוהה יותר של הוריהם לתפקד
כהורים, ההורים בילו עימם יותר זמן והיו יותר קשובים לילד ולצרכיו. הורים אלו אשר
ילדו בגיל מאוחר יחסית נוטים להוליד מטבע הדברים פחות ילדים מהורים אשר הביאו
לעולם ילדים בגיל צעיר. מכאן שהורים למעט ילדים יכלו להקדיש יותר משאבים לטיפוח
וגידול ילדיהם ברווחה גדולה יותר לעומת הורים צעירים שהיו מטופלים בילדים רבים
יותר ויכלו להקדיש להם פחות זמן, או משאבים כלכלים ואחרים.
בנוסף, למרות שנדמה לציבור הרחב כי ילדים אשר נולדו לאמהות שילדו בגיל
מאוחר יחסית, הם ילדים אשר סובלים מבעיות פיזיולוגיות, הפתחותיות או רפואיות רבות
יותר לעומת ילדים שנולדו לנשים אשר ילדו בגיל צעיר, בפועל למעשה הבעיה הרפואית
היחידה אשר נמצאה במחקרים רפואיים רווחת יותר בקרב ילדים לאמהות אשר ילדו בגיל
מבוגר יחסית, היא תסמונת דאון.