חודש תמוז
חודש זה הוא החודש העשירי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והרביעי בשנה המתחילה בחודש ניסן. החודש מונה 29 ימים
חודש תמוז הוא זמן ההתגלות ההארה האלוקית העליונה המשולה לשמש, בכל העולמות. תכונת השמש הבולטת, להבדיל מן הירח, היא באי השתנותה. בעוד שהירח משתנה בגודלו מיום ליום, גודלה ועצמתה של השמש הינם ללא השתנות. עובדה זו משתלשלת מן המדרגה האלוקית הנעלה שאיננה משתנה, הפועלת בעולמות את תחושת הביטול. בחודש תמוז מאיר שם ה' שמעל הטבע בעוצמה רבה יותר מאשר בכל השנה, וכתוצאה מכך נובע החום הרב בחודש זה.
במסורת היהודית חודש תמוז קשור להסתכלות הפנימית, לראיית הדברים שמתחת לפני השטח. חודש תמוז בחיצוניותו מראה על העלם והסתר על הגילוי האלוקי, אמנם בפנימיותו, הוא מלמד על הגילוי האלוקי הנעלה ביותר - שמש ה'.
בחודש תמוז ניתנת לנו היכולת המיוחדת לראות את הפנימיות שבכל מצב, ובכך להפוך את העניינים בלתי חיוביים, לחיוביים. זאת ע"י שאנו מאפשרים להארה העליונה להיכנס לחיינו ולפעול בעולמנו. במילים אחרות,אנו מכניסים את ה'א' – 'אלופו של עולם'(הקב"ה), בתוך העולם, ובכך הופכים את הגולה לגאולה.
בחודש תמוז אנו ניצבים בפני הזדמנות קוסמית מיוחדת - מזל סרטן - סר "טן", ההזדמנות להסיר כאוס ('טן' בארמית) מקרבנו, ולקבל חיסון מפני סרטן גשמי ורוחני.
חודש תמוז עמוס באירועים קשים, מלבד יום ג` בתמוז, היום בו העמיד יהושע בן נון את השמש והירח, כדי לעשות נקמות בגויים. בהתאם למסורת היהודית החודשים תמוז ואב הינם ימי פורענות לישראל ויש לנהוג בהם משנה זהירות.
מקור שמו של החודש בגלות בבל:
1.השם "תמוז" מוזכר בתנ"ך כשמו של אליל בבלי הקדום "דומוזו", הוא אל הצמיחה והפריון , שמת לפי האגדה בחודש תמוז . לפי המיתוס הקדום של העמים מולך האל דומוזי בשלושת חודשי האביב: ניסן, אייר, וסיוון, ומת בחודש תמוז, עם כמישת הצומח בחום הקיץ הלוהט. סביב מותו התנהל פולחן שבו הנשים היו מבכות את יום מותו. כנראה שגם נשים יהודיות אימצו פולחן זה, כפי שמשתמע מדברי הגינוי של הנביא יחזקאל באומרו: "הנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז, ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה." (יחזקאל ה פסוקים י"ד-ט"ו)
2.על שמו של החום נקרא גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ. לפי החוקרים, השם הארמי תמוז הגיע מהשם האכדי תָמוֹּזִי (Tamuzi) "....ובתקופת תמוז יוצא השמש מתיקו בשביל לבשל את הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו. למה? שאורו קשה." ( תנחומא תצווה , ח')
3.רושמי רשומות דרשו: אותיות תמו"ז - ראשי תיבות של זמני תשובה ממשמשים ובאים. הכוונה כמובן לימי בין המצרים, חודש אלול וימים נוראים.
4. בלוח גזר מכונה חודש תמוז "ירח זמיר" , כלומר חודש זמירות הגפנים . בתלמוד נאמר עליו שבו "יוצאת החמה מנרתיקה לבשל את הפרות" .
בספר הזוהר כתוב כי "ימי תמוז וכן אב שלאחריו הם ימי סכנה ואשרי האיש הזוכה להינצל הימנה".
תמוז הוא גם השם הערבי והטורקי לחודש יולי בלוח השנה הגרגוריאני.
מזל החודש הוא סרטן, על שם מערכת כוכבים דמויי סרטן המופיעה בשמיים בחודש זה, או משום שבחודש זה מתרבים סרטני המים בשל החום.
מאורעות החודש:
-ט' בתמוז- הובקעה העיר ירושלים לראשונה על ידי נבוכדנצאר(בשנת 586 לפני הספירה) .
-צום י"ז בתמוז, שנקבע לדורות עקב חמישה אירועים קשים שאירעו לעם ישראל בתאריך זה: נשתברו הלוחות, בטל קורבן התמיד בבית המקדש הראשון, הובקעה העיר בחורבן בית שני, אפוסטמוס הרשע שרף את התורה והועמד צלם בהיכל.
כל חודש ומזל ומזמור התהלים שלו,
תהלים חודש תמוז, מזמור צ':
א תְּפִלָּה, לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים: אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה, הָיִיתָ לָּנוּ; בְּדֹר וָדֹר.
ב בְּטֶרֶם, הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל; וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם, אַתָּה אֵל.
ג תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ, עַד-דַּכָּא; וַתֹּאמֶר, שׁוּבוּ בְנֵי-אָדָם.
ד כִּי אֶלֶף שָׁנִים, בְּעֵינֶיךָ- כְּיוֹם אֶתְמוֹל, כִּי יַעֲבֹר; וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.
ה זְרַמְתָּם, שֵׁנָה יִהְיוּ; בַּבֹּקֶר, כֶּחָצִיר יַחֲלֹף.
ו בַּבֹּקֶר, יָצִיץ וְחָלָף; לָעֶרֶב, יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ.
ז כִּי-כָלִינוּ בְאַפֶּךָ; וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ.
ח שת (שַׁתָּה) עֲו?ֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ; עֲלֻמֵנוּ, לִמְאוֹר פָּנֶיךָ.
ט כִּי כָל-יָמֵינוּ, פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ; כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה.
י יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם, עָמָל וָאָוֶן: כִּי-גָז חִישׁ, וַנָּעֻפָה.
יא מִי-יוֹדֵעַ, עֹז אַפֶּךָ; וּכְיִרְאָתְךָ, עֶבְרָתֶךָ.
יב לִמְנוֹת יָמֵינוּ, כֵּן הוֹדַע; וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה.
יג שׁוּבָה יְהוָה, עַד-מָתָי; וְהִנָּחֵם, עַל-עֲבָדֶיךָ.
יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ; וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה, בְּכָל-יָמֵינוּ.
טו שַׂמְּחֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ: שְׁנוֹת, רָאִינוּ רָעָה.
טז יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ; וַהֲדָרְךָ, עַל-בְּנֵיהֶם.
יז וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ.