זוגיות זה שריר שצריך לאמן

נשאלתי השבוע פעמיים, למה יש בעולם "אימון לזוגיות" ומי צריך את זה.
הוא אמר: "זה לא עניין של מזל?!"
והיא אמרה: "זה לא גורל?"

אז עניתי, שלפי דעתי, זה שילוב של שניהם.
רק מה?
על הגורל והמזל שלי - אני לא יכולה להשפיע.
כי הרי אפשר ללכת למאה מסיבות ומיליון דייטים ולא למצוא...

ואז נשאלה השאלה:
"ועל מה כן, אפשר להשפיע?"

אז עניתי: "על ההשתדלות. אפשר לבדוק את עצמנו בעזרת איש מקצוע. אפשר לשפר את מיומנויות התקשורת שלנו, את המראה החיצוני. אפשר שמישהו מהצד, יגיד לי האם יש משהו ספציפי שאני עושה פעם-אחר-פעם, שמכשיל אותי? בשביל זה אנשי המקצוע קיימים".

ועדיין לא היה ברור לו, למה צריך את זה.
אז עניתי:
כי זוגיות זה שריר שצריך לאמן. כמו כל דבר בחיים.

לדוגמא:
כשאתה רוצה לרזות, אתה נירשם לחדר כושר.
כשאת רוצה להתחטב - את עושה דיאטה ונרשמת לחוג פילאטיס.

כשתינוק רוכש שפה, זה לוקח לו שנתיים בערך. לאדם מבוגר - הרבה יותר!..
למידת שפה ורכישה של מיומנות חדשה, בכל תחום, לוקחת זמן..

אז למה באחד התחומים הכי משמעותיים עבורנו, אנחנו מתלבטים האם לקבל עזרה?
למה שאמשיך לצאת לפגישות ואמשיך להתנהל בעולם עם חצי-לב ולא אבין "איך זה עוד לא קרה לי?"...הרי האחד (או הרבים ?) נמצא שם בשבילי ואני בשבילו.
אז למה לבזבז זמן?

הערת ביניים ניו-אייג'ית (אנשים אנליטיים - דלגו על הפסקה הבאה):
באמת, ברוחני, אין דבר כזה בזבוז-זמן. כי לא יכולתי לנוע יותר מהר או לוותר על חלק מההתנסויות שהיו לי. כל דבר - הוביל לצעד הבא, לתחנה הבאה. לא הייתי מי שאני היום, אם הייתי מדלגת על שלבים מסוימים.

אבל לזהות ולקצר את זמן ההפרה - יכול לחסוך לי הרבה זמן וכאבי-לב.

זמן ההפרה = התרחקות מעצמנו.
לדוגמא: לצאת עם לוזר. לצאת עם בחורה לא-שפויה. או אובססיבית.

אלו 2 דוגמאות לאנשים שלא נרצה להמשיך איתם. אז למה אפילו להתחיל?
(נגמר הקטע הרוחני).


הדרך היחידה לשנות את העולם היא לשנות את עצמי ואת התגובות שלי למה שקורה לי ממילא.

במילים אחרות: החיים, ימשיכו לשלוח לי הזדמנויות.

דמיין את עצמך עומד בשדה של קריקט ומשגר הכדורים (זו מכונה, לא?!) שולח לך כדורים אקראיים. אתה לא יודע מתי ישוגר הכדור הבא.

דמיין שאתה עומד שם ובכול פעם רץ, על מנת לתפוס את הכדור הבא שנזרק אליך.
איתך בשדה עומד עוד אדם, שיש לו ביד שק דקיק, מעין רשת-דייגים מתוחכמת, שאיתה הוא תופס הרבה יותר כדורים ממך.

לא היית רוצה שתהיה לך גם  רשת כזו ???
אצלו לפחות יש כדורים, לפעמים. בעוד שאתה - "סתם" רץ.

לפעמים אתה נופל על הברך וזה ממש כואב....ולפעמים אתה תופס כדור - והוא בכלל לא בצבע שאתם אוהב...

לפעמים אתה חושב שאחרי הכדור הזה, שווה לרוץ. ולפעמים אתה פשוט מותש ואין לך כוח יותר.

במיקרים אחרים, אתה חושב שעשית את הכול נכון, אבל משהו בגישה שלך, פשוט דוחה אנשים. ורק מישהו מבחוץ יוכל להראות לך את זה.

אני מתנדבת להיות המישהי הזו!
המראה, רשת הדייגים, איך שלא תקרא לזה ?

אני נותנת לך עכשיו טיפים בחינם, על איך לא להיות:

פגשתי גבר חסר-ביטחון עד מוות. הוא חתיך וחכם ומצליח כלכלית. זה לא מספיק, כנראה..

פגשתי גבר עם יתר ביטחון עצמי. הוא צועק ושתלטן. גם כן חתיך הורס. ובודד עד עמקי נשמתו...

פגשתי אישה שנשמעת כמו תינוקת כשהיא נבוכה. חוץ מזה - יש לה הכול. אבל מי רוצה תינוקת-נוקת מתיילדת? זה מעצבן! בייחוד כשזה בא ממישהי שעברה את ה-30 מזמן..

פגשתי נשים שמנפנפות במיניות שלהן.

פגשתי גברים שמחכים שהיא תתקשר אחריי הפגישה הראשונה.

פגשתי נשים מלחיצות.

לסיכום,
לפעמים חסר איזון בין התכונות (כלומר: תכונה אחת שולטת), או שאין תואם בין מה שאתה מקרין לבין מי שאתה באמת.
וזה יוצר דיסוננס, תחושת אי-נוחות אצל מי שפוגש אותך.


במאמר הזה, דנתי בעיקר בהתחלות, עד הפגישה השלישית.

ישנו מידע חדשני ושונה לחלוטין, לגבי הדברים שעלולים להכשיל אותנו, אחריי שלב זה.
הערכה המלאה למציאת בן-זוג נמצאת במייל שבראש המאמר והייעוצים (=השיקופים) ניתנים בפגישה פרונטאלית.

מקווה שנהנית מהקריאה ושהמאמר תרם לך!,
סיון סניור

----------------------------------------------------------------------------------------------------
* המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.




‏20/09/2010