מהו מקור לתופעת גלגול הנשמות -המסתורית ?
תופעת הגלגול התחילה אחרי הריגת הבל; ויש דעה אחרת: בדור המבול והתופעה תסתיים רק עם תחיית המתים. בתחיית המתים, יקומו גופות, בבוא המשיח, ויתגלגלו דרך מחילות ומערות עד שיגיעו לארץ ישראל ויקומו בה לתחייה.
התנאי לתחיית המתים היא עצם הקבורה דרך הליך גלגולה החדש של הנפש - מכאן נתנו באי כוח ההלכה טעם לקבורה ביום הפטירה .
הארי (אשכנזי רבי יצחק) מסביר את סיבת התופעה שהחלה עם הריגת הבל או בדור המבול. הארי מסביר את מקור הגלגול בהקשר עם הקטסטרופה הקוסמית שהתרחשה עוד לפני בריאת העולם.
והנה ההסבר: כדי לברוא את העולם הגשמי הארצי נעזר הבורא הרוחני במתווכים שהם עשר (10) ספירות או עשרה שלבים המחוברים בצינורות שדרכם עבר האור האלו קי - העצמות - השפע - מקור הבריאה. שכן הבורא הוא אדון עולם אשר ברא לבדו ימלוך נורא.
מה הם עשר הספירות?
כתר = רצון אלוקי טהור שלא תלוי
חכמה = המחשבה האלוקית
בינה = בו נבחנות ונפרדות מחשבות ה' הבנת דבר מתוך דבר, הוצאה מהכוח אל הפועל
חסד=טיבו ושלטונו המוחלט של ה'
גבורה = הדין הזעם , מעורר כוחות ההרס
תפארת = רחמים, גישור בין חומרת הדין ונועם החסד, מכריע הניגודים
נצח = הוד =
יסוד = ענפים של המידות שלפניהן
מלכות = ראש העלמות הלא אלוהיים. בה נגלת מלכותו של אלוהים, קליטת והעברת השפע היורד.
על הקטסטרופה הקוסמית
שלוש הספירות העליונות היו מאור עבה והכילו את השפע האל וקי; משם פרצו האורות ל-6 הספירות בבת אחת. כליהם נשברו כי קטנים היו וצרים מלהכיל את השפע, והשברים נתפזרו, שמקצת אור העצמות דבק בהם. תהליך העולם לא התרחש כסדר המתוכנן; דבר אינו במקומו הנכון, ולפנינו קטסטרופה קוסמית. נצוצות האורות נשברו בין הקליפות שמהוות "חיות" של עולם הקליפות.
זהו ההתרחשות שהייתה לפני בריאת האדם הראשון.
כשהאדם הראשון הפריד את הפרי מן העץ הוא בכך ניתק את עצמו מן הדבקות בעליון הרוחני באמת וחיבר עצמו לתחתון לטוב או רע. באדם הראשון היו נצוצות של נשמות שהיו קשורים לשורשו, כמו שורש של עץ ענפים ופרות, כשהפרי הוא הנשמה.ברגע הניתוק: הנשמות שסירבו להשתתף בחטא הסתלקו ממנו ועלו לעליונים. אבל רוב הנשמות וניצוצותיהם נשרו מקומתו של האדם הראשון ונפלו לתוך הקליפות של האור הגס של הכלים שכבר נשברו לפני היות האדם.
מהות התיקון בכל דור ודור
בכל דור ודור יוצאות כמה נשמות שהתערבבו בקליפות ומתחלות להתברר להיתקן כלומר: להוריד מעליהם את הקליפות לאסוף את הניצוצות. וכל אלה הנשמות הנמצאות בבירורים בין הקליפות ולא יכלו לתיקון בדורם בשל עוונות חטאים ולצאת מהקליפות, מתגלגלים כעונש ( או כזכות בגוף צדיקים) מגוף לגוף בארבע ממלכות הטבע בדומם בצומח בחי ובמדבר. הם יורדים עוד פעם אל העולם התחתון כדי להשלים תפקידן.
למשל:
בחסידות תפקידו של הצדיק לגאול את הנצוצות האלוקיים מהקליפה של האור העבה שנתפזר לפני בריאת העולם. ויחד עם זה תפקידו של הצדיק לגאול את הנשמות בין הקליפות שאין בכוחם ללקט את הנצוצות ולצאת מבין הקליפות טרם גילגולם. לכן הצדיק עולה ויורד חליפות ממרומי דבקות עליונה אל שפל הרהורי עבירה פרי הנשמות שבין הקליפות.
לכן כדי שהצדיק יוכל להתקשר עם הנשמות שבין הקליפות כלולה נשמת הצדיק מנשמת אנשי דורו. ולכן על ידי שהוא מעלה את החוטאים מבין הקליפות הוא מעלה עימם מקצת הניצוצות ומחזיר אותם למקורם ועל ידי כך הוא גם מרומם ומתקן את עולם עליון ולבסוף מנקה את העולם מהקליפות וגואל את הנצוצות ומביא בכך את הגאולה מציאות שתמנע את הקטסטרופה.
סכום
המסקנה שאנו לומדים מהדוגמה של הצדיק בחסידות שיש אפשרות לאדם לדבוק ביש המוחלט כלומר באלוקים; מכאן שבקבלה יש משמעות למיסטיקה בחינת גילוי הסוד של הדבקות בה'. הצדיק מתקן את העולם העליון שהוא אספקלריה של העולם התחתון וממילא יתוקן באמצעות כך עולמנו שלנו ויטוהר מכל פגע, צער ושאול - מציאות שתמנע את הקטסטרופה.