פוליטיקה של לחם

11 פברואר 2011

פוליטיקה של לחם

במאמרנו "קיימת שיטה בנסיבתיות" מ- 23 ינואר 2011 (הקישור מצורף בסיפא למאמר), הבאנו את גורם "היד הנעלמה" אשר מכוונת את הארועים בישראל בחודשים החולפים לעבר הפלת השלטון באמצעים שאינם דמוקרטים, אם כי לא אלימים.  בקצרה, פרסנו לפני הקוראים את ההירארכיה במסע להפלת השלטון הניבחר, הדמוקרטי-הישראלי המתחילה בנשיא ארה"ב חוסיין אובמה יחדיו עם מדינות שונות באיחוד האירופי, עבור דרך מפלגת קדימה והמשתפ"ית הנאמנה על חשבון עם ישראל עם חוסיין (ואבו מאזן), הלא היא ציפורה שפיצר, עבור דרך עמותות "הקרן לישראל חדשה", ההסתדרות, התקשורת ומערכת המשפט.  מאז ניכתב המאמר הקודם בנושא התבררו פרטים נוספים ועלינו לכן להוסיף למשוואת הפוטש השילטוני בישראל את כמובן שימון פרס כאידאולוג-על של הקושרים אשר "לעת בלותו היתה לו פוליטיקה" (נשיא? שאנו) ולצערנו הרב (בידענו כי אנו אפשר ושוחטים "פרה קדושה"), הרי שרמטכ"ל צה"ל גבי אשכנזי, יחדיו עם מספר קציני בכירים, היה גם הוא בחבורה ומתואם עמה דרך שימון פרס.  אין מצב, בו תכנן אשכנזי הפיכה חוקתית (שוב, תכנן הפיכה חוקתית) לנתק הצבא מכפיפות לפוליטיקאים בישראל, וזאת מעל ראשי ראש הממשלה שר הביטחון וממשלת ישראל, מבלי שפטרונו שימון פרס היה מעורב בכך עד צוואר.

במאמר דאז גם חזינו שרשרת נוספת של "סחרירי קריסות" אשר חוגי הקושרים יעטירו על עם ישראל ובעיקר על השילטון הניבחר בה, על מנת לזעזעו ולגרום לו לעשות טעויות אשר תעלינה עליו את חמת הציבור ובכך יאלץ ללכת לבחירות חדשות.

אכן, "הקריסה" הנוספת הכרוכה בשביתה הכללית במשק היגיעה גם היגיעה וזו אינה האחרונה שבהם, "היד הנעלמה" תמציא לנו "קריסות" נוספות חדשות לבקרים.  התרווחו רבותינו בכורסאותיכם וצפו עמנו יחדיו במצעד האיוולת הישראלי.

ברוכים הבאים לפוליטיקת הלחם

לחם הוא מצרך יסוד.  ייקורו פוגע בעיקר בשכבות החלשות באשר משקלו היחסי בסל הצריכה של הניצרכים הוא גבוה יותר.  לכן, מחד העלאת צרכי הניצרכים ומחאה עקב ייקור הלחם הינה ראויה וצודקת.  אך מעבר לכך קיימים במקומותינו נוכלים פוליטים אשר עושים במצוקת הניצרכים קרדום לחפור בה.  דלק גם הוא מצרך בסיסי בעולם המודרני של היום, ייקורו פוגע בכיסו של המעמד הבינוני בעיקר (הניצרכים ממילא לא יכולים להחזיק מכונית משלהם).  גם כאן ייקור הדלק מהווה כר נירחב לשרלטנים פוליטים לקצור קופונים על גב הציבור.

הנוכלים הפוליטים של "הקריסה" הנוכחית הם אותם אדונים מאד לא ניכבדים, עיני ובוחבוט.   הללו אינם מחפשים הקלה תקציבית לעם ולניזקקיו, את הממשלה מחפשים הם להפיל וכך גם אם יוזרמו מליארדים למשק הדבר לא ישביע רצונם והוא לזעזע את השלטון עד הפלתו.  ואם גם בדרך "שתישרף-ישראל" ותרד לאבדון אין זאת מענינם.

עיני-את-בוחבוט כבר חוזים עצמם בעיני רוחם כמשיחי ומובילי המהפכה המצרית או הטוניסאית בישראל.  נעלם מעיניהם ההבדל "הקטן" בין מדינת ישראל ומדינות הטוטליטריות בהן ארעה מהפכה.  אך מה לא עושים למען הפל את הממשלה הנוכחית באורח חתרני ומאחז עינים, למען יינקו עטיני השילטון באורח מופקר שוב, כבימים עברו.

הנוסחה הבדוקה עבור הקורא לאמוד את המתרחש לנגד עניו הינה "עקוב אחר הכסף" (לא של הניצרכים, של עיני-את-בוחבוט, של מפלגת קדימה).

בחודשים החולפים היה עיני שותף מרכזי בקשר להפלת הממשלה דרך ריסוקו האישי של אהוד ברק, פרישת המפלגה מהקואליציה, הליכה לבחירות וקימום קואליציית שמאל חדשה ומפרגנת להסתדרות של עיני.  כל הדרכים מובילות למסקנה כי בארות השומן של ההסתדרות וחברותיה יבשו, ומצוקה כספית החלה מסתחררת במסדרונות המשמימים של ההיסתדרות.  הפלת השילטון ועלית השמאל במקומו תרפד שוב את קינו של עופר עיני ומקורביו במזומנים הניכספים.

אין אפשרות להתיר כיום הקשר הגורדי בין השילטון המקומי והאדון בוחבוט.  אם ידענו כי שחיתותו של אהוד אולמרט אין לה אך ורע בשלטון הישראלי הרי שאיננו יודעים המתרחש.   השלטון המקומי הישראלי הינו בור ללא תחתית של שחיתות, ביזבוז כספים, גנבת כספים, העלמת כספים, חלוקת כספים למקורבים, חלוקת משרות מתגמלות לידידים וקרובים.  הממשלה שופכת תקציבי עתק לתוך כופר הרשויות המקומיות והללו ניבלעים ולא נודעו כי באו אל קרבן.  גם דין וחשבון על המוצאות והמבואות של אותם כספים אין למצער ניתן לקבל.  במקום לדווח אמת, מאיימים או פותחים בשביתת תלמידים, שרותי עריה וכדומה.  אכן, חור מוניטרי שחור לאשורו.

להוותו של השלטון המקומי ובוחבוט בראשו, נימצאים בראש הפירמידה הכלכלית מבוגרים אחראים אשר רואים את חגיגת השחיתות ברשויות המקומיות ומסרבים להשתתף בה.  אדון בוחבוט יודע היטב כי יתוגמל נאות, בנדיבות ורוחב לב, הוא וכל סרח העודף המושחת שמאחוריו ברשויות המקומיות, במדה והשלטון יעבור לידי השמאל שהרי כך הווה מאז ומעולם, תמיד נתן שילטון השמאל יד לחגיגת השחיתות ברשויות המקומיות והבטיח בכך נאמנות, צייתנות ושקט תעשייתי, למרות השחיתות המחרידה, וכך מה יום מיומים?  קיימים מספר גופים ממוני ממשלה אשר החלו בחקירת המתרחש ברשויות המקומיות לפני כשנה ומחצה.  כל הסימנים מעידים כי צוותי הבדיקה אפשר ומתחילים לנגוס בעובדות מושחתות שם.  כיצד מנערים חקירות מעין אלו כבר אמרנו, מסיטים את תשומת הלה התקשורתית (שממילא מפרגת ושוטמת השילטון הנוכחי), מפברקים שביתות, לצורך או שאינו כך, מושיטים אצבע מאשימה לעבר השילטון המרכזי, כמה נוח, כמה יעיל, כמה ממלא כיסים במזומנים.

פכים קטנים

מחירי הדלק האמירו בעולם.  גם מעשי לולינות מוניטרים לא ישנו את העובדה כי מחירי הדלק חייבים לעלות ואכן עלו ויעלו בצמוד למחיריהם העולמים באשר ישראל אינה מפיקת דלק אלא קנינית בלבד.

ישראל מתיבשת והמצב הולך ומחריף ממש מחודש לחודש למרות עונת החורף.  את האדונים עיני ובוחבוט הענין אינו נוגע להם.  אין מים, אך המחירים חייבים לטעמן לרדת על מנת שיהיה מחסור חמור יותר במים.  כבר אמרנו, "שתישרף מדינת ישראל" ובלבד ששני האדונים הללו ואחזו את תאוותם בידם.

מחירי המזון וחומרי הגלם האמירו בעולם כתגובה אדוותית למשבר הכלכלי של 2008 .  ישראל, העניה בחומרי גלם חייבת לרכשם במחירי העולם בלא שתהיה לה שליטה על כך.  התוצאה ברורה, יש התיקרויות, תהיינה עוד התיקרויות ומדינת ישראל אינה יכולה להושיע בכך, על האזרחים להסתגל, כפי שאזרחי העולם מסתגלים.

ועדיין, מדינת ישראל מחזיקה ראשה מעל פני המים.  הפגיעה בשכבות הבינים הינה פיקציה ואיננו מתעלמים מקשיים נקודתיים אמיתים במקומות מסוימים.  משך שנים ששכבת הבינים של ישראל מבלה עד אבדן חושים בארצות הים.  מעל מליון אזרחים (רובם המוחלט ממעמד הבינים), מעופפים למסעי תענוגות מעבר לים כל שנה.  אין להם את האמצעים לכך, הכל יוצא מהאוברדרפט.  וכך שנה אחר שנה הולך ותופח האוברדרפט המשפחתי עד אשר הבנק אינו מוכן יותר להעניקו לבזבזן הישראלי המצוי ובכל מקרה הריבית אוכלת כל הכנסה פנויה שעדיין נותרה.  כמובן שמיד מורגש הלחץ הכלכלי ובכל חריפותו.  מה עושה מר ישראלי, מאשים את המדינה בכך שאינה נותנת לו כפי חפצו.  צריך הוא אמנם להאשים עצמו, אך כמה נוח להאשים את הגוף האמורפי שניקרא "מדינה" ובכך לרחוץ בניקיון כפים.

והכיצד נישכח את שתי המכוניות אשר למצער אחת מהן, או אף שתיהן, נירכשו מכסף שאינו קיים, כסף אוברדרפט.  בל ניזנח גם את 4-5-6 מכשירי הסלולר הטלפונים.  והכיצד נתעלם מ 3-4-5-6 מסכי פלזמות בכל בית ובית.  גם כל בית בישראל הופך ל"חוות מחשבים" עם 2-3-4 מחשבים.

חוגי העשרה לילדים שכמותם עלולה לטמטם גם מוחו של פיל, מוענקים לילדים על ידי הורים מזניחים, עקב ריגשי אשמה.  מענין, דווקא ההשגים הגדולים של מדעני ישראל משך שלשת העשורים האחורים נעשו בידי הילדים של אותם זמנים ההם, נטולי חוגי ההעשרה, מכל וכל.

דירות פאר, באזורי יוקרה או באזורים "נחשבים" אשר מר ישראלי אץ רץ לקנות מכסף שאין בידו וסביר כי לא יוכל לעמוד בתשלומי המשכנתא, הינן חיזיון ניפרץ.  האובססיה הישראלית להראות לשכן, לחברים ולקרובים עד כמה מוצלח אני ושיתפוצצו להם מקינאה, מטמטמת ומערפלת את השיקול הקר וההגיוני.

רבותי, צאו לעולם הרחב בחנו התנהלות אנשים נורמלים, אנשים עובדים, מעמד הבינים שם.  פזרנות כדוגמת הפזרנות הישראלית מאמצעים שאין בידי האזרח, אינה ידועה בעולם, למצער ברובו.  מי שיש לו אזי יש לו ומי שאין, אזי אין ובכל מקרה לא באים בטענות למדינה "החייבת" לכאורה בהענקת רמת חיים מעל יכולותיה ואמצעיה לאזרחיה, בפרט מדינת ישראל אשר מטלותיה הביטחוניות הינן מהגבוהות בעולם.  מליוני ישראלים חיים בפזרנות, מעבר לאמצעיהם באורח שאינו מוכר בעולם המערבי.  המתבונן האובייקטיבי במתרחש במדינת ישראל נחרד.  הכיצד מרשים לעצמם אנשים, לכאורה נורמטיבים, לאבד כל רסן מוניטרי, לאבד עשתונותיהם להכניס עצמם לסד כספי בחוסר אחריות משווע ועוד ברוב חוצפה לדרוש מהמדינה לכסות גרעונותיהם שלהם.  היכן הצניעות והענווה, היכן החיים בגבולות האפשר, היכן הגבולות האישיים והציבורים?

אזרחי המדינה עדיין לא הפנימו כי יש מגבלות למדינת הרווחה, הפזרנות הלאומית אינה הפקר.  רבים מדמים בנפשם כי מפאת שבחייהם הפרטיים הינם מתנהלים באורח מוניטרי מופקר ומתלהם הרי גם המדינה יכולה לנהוג באותה הדרך, ולא היא.  אם האזרחים מתנהלים כ"ילדי קינדרגרדן" מפונקים וחסרי אחריות, הרי שחייב להיות מבוגר אחראי היושב ליד הגה השלטון ותוחב בינה ודעת בראש האזרחים המפורעים (ה"וו" במקום).

בעולם הרחב, כאשר אין אמצעים לשתי מכוניות מסתפקים באחת וכאשר אין כסף לממן אחת, נוסעים בתחבורה ציבורית ובכל מקרה לעולם לא מנסים לנקר עיני השכנים תוך שבאים בטענות "למדינה" שתיתן ללא גבול.  תופעת ערמות הפלזמות הישראלית בכל חדר מחדרי הבית בפשטות אינה קיימת בעולם.  במשפחת מעמד בינוני ממוצעת קיים מסך אחד ולכל היותר שניים.  טלפונים סלולרים?  אחד, או שנים לכל היותר במשפחה.  בית אינו ניקנה אלא אם נערך קודם לכל חשבון מדוקדק באפשרות החזר המשכנא ושאר החובות (גם לאור אפשרות חזויה של קריסה כלכלית משפחתית) וגודלו ומיקומו ניקבעים בהתאם.

גם חגיגת ההוצאות על ילדי ישראל מהמעמד הבינוני הינה מטורפת.  היכן נאמר כי ילד/נער ישראלי חייב, ממש חייב ללבוש בגדי-מעצבים, היכן נאמר כי חייבים לקנות לו טרקטורון למשל ולא, רחמנא ליצלן תיפגע נפשו הרכה, היכן נאמר כי חייבים לממן לו שתיה לשכרה וסמים עד איבוד הדעת?

מר ישראלי (ככלל) אינו שואל עצמו מה יוכל הוא לתרום למדינתו אלא כל שמעסיק מחשבתו הוא הכיצד יוכל לסחוט עוד שקל מהמדינה ועד כמה זו "חייבת" להעניק לו (ניראה כי ג'והן פיצ'גרלד קנדי ידע נפשן של הרבה בהמות).

חידלו בבקשה לנפח מוחנו בדבר מעמד הבינים שניפגע.  מעמד הבינים הישראלי פגע בעצמו בהתנהלותו האישית המוניטרית הבזבזנית, הבילתי אחראית.  העובדה הבילתי מעורערת היא כי ההכנסה לנפש גדלה בשנתים החולפות בערכים יחסים ומוחלטים.  נכון העשירים התעשרו יותר אך גם מעמד הבינים והמעמד העני יותר לא יצאו חסרים. כולם נהנו מהפריחה הכלכלית המיוחדת לישראל מבין מדינות העולם.  דומה וכעת החגיגה בדרכה להסתיים.  הפנימו והסתגלו.

עומס ההוצאות הנוספות בעיקר עקב חינוך-נוסף, חוגים, העשרה, חופשות מפנקות וכדומה הינו עומס שהמעמד הבינוני העמיס על עצמו וכעת בא בדרישות למדינה כי תכסה עבורו את גרעונותיו.  המדינה אינה יכולה (בגדול) להשביע רצונו של כל אחד ואחד בהתאם לגחמותיו האישיות.  המדינה גם לא נוסדה על מנת להבטיח חיי נצח לכל אזרח, ישנו גבול אשר בו יכולה המדינה לממן טיפולי בריאות מיוחדים, לא נעים אך אלה החיים, או המוות.  אכן, המדינה חייבת לספק שרותים ומצרכים בסיסיים בתמורה למיסים המשולמים על ידנו אך מעבר לכך, במדה והאזרח כה חפץ בהעלאת רמת חייו מעבר לגבול אשר המדינה לא יכולה לעמוד בו, הרי שיתכבד ויממן כל זאת באמצאיו (ולא מאוברדרפט).

גם הגדרת העוני בישראל הינה בעייתית.  קיים הבדל ניכר בין "מתקשים לגמור את החודש" אשר אינם עניים, לבין אלו ה"מגיעים עד פת לחם" ואלו אכן עניים.

על המדינה לדאוג בכנות, ברגישות ובאמפתיה לאותם רעבים ולהם בלבד.  ליבנו חמרמר, אנו למצער ממש מזילים דמעות תנין כהשתתפות בסבל אותם "המתקשים לגמור החודש". נו, אז מה, אז מתקשים, כמו בכל מקום אחר בעולם, מאי נפקא מינא. נהלו את עניניכם הכספיים בשום שכל ובאחריות וחדלו לבוא בתביעות מופרכות והזויות למדינה.

עלינו לאזן התמונה בהתנהלות השלטון.

ההקלות המתוכננות במחירי הדלק כמו גם הקלות נוספות אל להן לפרוץ את מסגרת התקציב וחייבות לבוא מקיצוץ תואם במקומות אחרים.  מאידך גיסא, יש לקצץ בהוצאות הממשלה בלא שתפגענה מערכות הבריאות, החינוך והביטחון.  במדה והקיצוץ הרוחבי בהוצאות הממשלה פוגע במערכות החיוניות הללו הרי שחייבים לשקול וויתור על הקיצוץ המתוכנן במיסים המקודם על ידי נתניהו כאסטרטגיה כלכלית, אפשר ויש לדחותה לכשיירווח.  שמיכת התקציב הינה מוגבלת ומוגדרת.  כל משיכה בצד אחד תחשוף צד חיוני אחר.

רצוי היה כי הממשלה תצא בהצהרה ברורה אישית, כי אינה אטומה לקשיי האזרחים במדינה בכך שתקצץ 10% משכר השרים, חברי הכנסת ועוזריהם למשך השנתיים הבאות (משול לקיצוץ כולל של כשלשה שרים מהממשלה).  ולמתמרמרים מבין הניבחרים נציין כי הפנסיה הנדיבה אשר תשולם להם לכל ימי חייהם תכסה "הגרעון" המדובר בזמן שיא.

ניראה כי הפורום המשותף להסתדרות, המעסיקים והממשלה לדיון בבעיות המשק, אינו מתפקד כראוי שאם כן, לא היינו צריכים למצג "פוליטיקת הלחם" המביש שהציגו בפנינו: עיני-את-בוחבוט.  ניראה כי נציגי המעסיקים שקלו דברים לגופם והסתייגו מהשביתה הכללית במשק גם אם ברכו על השינויים וההקלות המיועדים במיסוי ובשכר המינימום, אשר הינם שינויים מבורכים מצד הממשלה.  דהיינו, המעסיקים סרבו לשמש מריונטות, "אידיוטים מועילים" בידי שרלטנים פוליטים, נכלולי "פוליטיקת הלחם", עיני-את-בוחבוט.

מלומדי ניסיון הרי שנחזה כעת בהכפשת המהלך (הנכון בעיקרו) של ראש הממשלה ושר אוצרנו בתיקון העיוותים המוניטרים לאזרחים.  למעט בודדים הרי שהתקשורת-השוטמת תגחך את המהלך, תציגו כלא תקין, תציגו כזיגזג (כאשר אך לפני יומים חייבוהו), תעודד את עיני-את-בוחבוט להמשיך בהשבתת המשק (שהרי הפלת הממשלה ולא רווחת האזרח היא בראש מעייניהם).  אנו איננו חוזים בכוכבים, אך בהחלט מלומדי ניסיון.

סימוכין

http://www.global-report.com/aroll/a343358-קיימת-שיטה-בנסיבתיות

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com