9 פברואר 2011
רב התרבותיות ומסכליה
אמירתו הנחרצת של ראש ממשלת בריטניה החדש דייוויד קאמרון כי הרב-תרבותיות בארצו ניכשלה באשר לא הצליחה לקדם זהות אחידה המבוססת על עקרונות הדמוקרטיה, תואם את התבטאותה של קנצלרית גרמניה אנג'לה מרקל מחודש אוקטובר החולף באותו הנושא.
ברי הוא כי השניים לא התכוונו בדיוק לאשר אמרו אלא התקינות הפוליטית האירופית מנעה מבעדם (עדיין) להצביע בבירור לעבר גורמי האיסלם-הקיצוני בארצותיהם כגורם העיקרי לאי הצלחת הרב-תרבותיות האירופית.
העידן העולמי החדש בגוש המערבי הדמוקרטי דווקא מצביע על היפוכו של דבר, רב תרבותיות אכן יכולה להתקיים ואף לשאת פרי הילולים. מהמדינות נושאות הדגל של רב-תרבותיות מוצלחת בעולם הן ארה"ב, אוסטרליה, ישראל וקנדה. מדינות אלו הוכיחו כי למרות קשיי הסתגלות ראשוניים הרי בהמשכה של הדרך יכולות תרבויות שונות לדור בכפיפה אחת תוך מיזוג נקודות זהות, ואף לפרוח.
צבר של תרבויות שונות עשויות לדור בכפיפה אחת ובהצלחה בילתי מבוטלת בתנאי שעל-אף שכל קבוצת תרבות בתוך הצבר נוצרת את ערכיה שלה הרי שלכל הקבוצות יחדיו קיימת אידאולוגיה ומטרה/ות משותפות בו בזמן, הקיימות ועומדות מעבר לאתניקה התרבותית. משהתקיימו תנאים אלו, הרי שמעליהם רצויה לשרור צורת ממשל דמוקרטית דהיינו, צורת ממשל פתוחה הנוצרת עקרונות בסיסים כגון שוויון בין כל הפרטים, חופש הביטוי, העיסוק, התנועה והאמונה .
הקורא ישית ליבו כי למרות שמדינות אירופה והאיחוד הארופי בראשן חרתו על דיגלן את עקרון הרב-תרבותיות ולמרות שכולן בצורה זו או אחרת נתונות תחת שלטון דמוקרטי הרי שאיננו יכולים להכתירן כהצלחה גדולה בנושא הרב-תרבותיות ובכך צודקים דייוויד קמרון האנגלי ואנג'לה מרקל הגרמניה.
המכנה המשותף לכישלונות הרב-תרבותים בעולם הינו הגורם האיסלמיסטי. האיסלמיסטים אינם בני העמים היחידים אשר גם בשוכנם בקרב מדינות אחרות מסתגרים בדלת אמותיהם תוך ששומרים בקנאות כזו או אחרת על ייחודם האתני.
דוגמאות לכך לא חסרות. אנו היהודים הסתגרנו מסביבתנו עקב אילוצי הסביבה. ההגירה הסינית לארצות המערב מתאפיינת בהסתגרות לשונית ותרבותית נחרצת למדי. ידועים הרבעים האיטלקים, הפורטוגזים, ההיספנים, ועוד ועוד במירב ערי העולם המערבי. ויחד עם זאת בקצבים שונים, התערו בני התרבויות השונות בקרב מארחיהם באשר ככלות הכל, המטרה המשותפת לכולם היא חיים טובים יותר, חופשים, חסרי פחד ומצוקה תחת המטריה הדמוקרטית המאחדת את כולם לצבר תרבויות כולל הניקרא 'אומה' אשר עם הזמן, בחלוף הדורות הופכת גם ל'עם'.
אנקדוטה הנילווה לדיון בבריטניה בנושא, הינה תופעת הכובע הבוער על ראש הגנב. דייוויד קמרון לא ציין כלל וכלל את המוסלמים כסיבה לכישלון הרב-תרבותיות אך אירגוני המוסלמים בבריטניה קפצו מיד כנשוכי-מוחמד לגנות את ההתבטאויות "נגדם".
ניתן להדגים את הרב-תרבותיות במשל השמש שלנו. זו שומרת על גודלה וצורתה עקב שקול, שיווי המשקל שבין לחץ הבערה המימנית מבפנים למול כח הכבידה של החומר מבחוץ. במדה והתערער האיזון דהיינו הלחץ מבפנים (רסיסי התרבויות) עולה בלא שהמשקל מבחוץ (מתווה מדינת הלאום), היגיע להתמרה מתאימה היוצרת איזון, הרי שתחול התפרצות מבפנים או קריסה מבחוץ. במקרה שלפנינו, הגורם האיסלמיסטי הינו מפר השיוויון והאיזון הפנימים הגורמים להתפרצות בילתי מבוקרת כנגד משקל מדינת הלאום.
הסיבה לצורך ברב-התרבותיות נעוץ במהלך ההיסטוריה העולמית. ידועים מאות עממים שונים ומשונים בתקופה העתיקה אשר התאגדו לשם מטרה משותפת ואף התפצלו למען מטרות אחרות ותהליך זה ארע חזור ושנו משך אלפי שנים, הרי שקיימים כיום ברחבי העולם לכאורה רסיסי מאות עממים בגדלים שונים הדוברים שפות שונות ומנהגיהם ותרבותם שונים במדה זו או אחרת.
מאידך-גיסא, ניהול חיים תקינים ויעילים כשבטים מבודדים או רסיסי עממים אפשרים אך בדוחק ואינם שיא היעילות. התאגדויות לאומיות ואימפריאליות הוו חובת המציאות ולו רק משום שאיפת הפרטים להגן על עצמם בכך שאיגדו צבאות לאומיים להגנה משותפת מפני דורשי רעה חיצונים. כמובן שאגד עממים (אומה, אמפריה) יכלו לספק לעצמם מזון בכמות נאותה יותר ובמחירי משא ומתן זולים יותר כמו גם למלא חובות אזרחיות כגון התקנת נמלים למטרות מסחר וסלילת דרכים לשינוע אנשים וסחורות.
שני גורמים מרכזים אשר קיעקעו בעבר מדינות ואימפריות היו שחיתות של פרטים ושחיתות שילטונית מבפנים. במדינת ישראל נוסף גורם הרסני רב עוצמה הנוסף על הנאמר לעיל והוא שילטון השופטים ומשפטיזציה הרסנית העושים את שילטון מדינת החוק פלסתר בראש חוצות. גורם הרסני זה, הטוטליטריות הרודנית המשפטית, המצאה ישראלית עולמית, אנטי-דמוקרטית ייחודית, אשר בוודאות מצמררת יוצרת דמורליזציה שלטונית ובכך מקעקעת קיומה של מדינת ישראל לעתיד.
גם מדינות טוטליטריות או מונרכיות רב תרבותיות המשולבות במשטר נציגים ליברלי, יכולות לשרוד כמדינות לאום לגיטימיות במדה ושחיתות הפרטים והשילטון הודברו והשילטון הטוטליטרי או המונרכי קשוב לצרכי העם. ידועים מקרים רבים של שילטון מונרכי אשר החזיק מעמד אף טוב יותר ממדינות הלאום הדמוקרטיות (אשר חובת ההוכחה עדיין חלה עליהן באשר המשטרים הדמוקרטים הינם לכל היותר בני כמאה שנים בלבד), אך המתווה הטוטליטרי דומה ואינו עונה עוד על צרכי האדם המודרני וניתפס כאנכרוניזם מעופש. מאידך-גיסא, במדה והמשטרים הדמוקרטים לא ימלאו בעתיד (אשר עדיין אינו ניראה לעין), את הציפיות הקיומיות הלאומיות והאישיות, הרי שנחווה חזרה חלקית לשיטה החד-תרבותית הטוטליטרית או המלוכנית הנאורה אשר אפשר ובתנאים מסוימים תהפוך לדורסנית.
באם היינו מקיימים מדינות בהתאם לצרכי כל תרבות אתנית בניפרד, הרי שכל רובע בתוככי כל עיר על פני כדור הארץ היה אמור להפוך למדינה בזעיר אנפין דבר אשר כמובן הדעת אינו סובלתו מהבחינה הקיומית גרידא. דומה ותובנה פשוטה ומתבקשת זו כבר חילחלה לדעה הקולקטיבית הציבורית העולמית מאז ימי הבינים, ימי "ערי-המדינה" (אלו יכלו להתקיים, זמנית, אך משום שהפרטים בהן היוו הדומן שהעשיר שליט יחיד דורסני ומתאנף). אין ספק כי מדינות הלאום של היום ואלו אשר תקומנה בעתיד הינן השקול שבין רצונו של כל רסיס אתני תרבותי לקיים את שגרת תרבותו המיוחדת שלו תוך עצמאות אתנית מרבית, למול הצורך הברור והמידתי בצבירת שטח, משאבים והון-אנושי בידי מדינת הלאום על מנת לתגמל ולקיים את צבר התרבויות המאוגד במסגרת המדינה המודרנית. התנאי לכך כבר ניתן לעיל דהיינו, אידאולוגיה, מטרה ומשטר דמוקרטי המשותפים לאותו צבר רסיסי תרבויות.
דומה ומתווה זה המתואר לעיל אפשר ויחזיק מים, אלא שכאן ניכנס נתון נוסף אשר מערער את תקפות המשוואה ומעמידה בספק רב. צבר התרבויות הנגדי, המגיע מאוגד תחת האמונה האיסלמית אינו חולק את אותם רעיונות. באמונה האיסלמית, האיסלמיסט אינו משתייך לרסיס אתני ייחודי, אלא משתייך לאומה האיסלמית הגדולה או במתכונתה המצומצמת יותר, האומה הערבית הגדולה. לפי אמונה זו, לא מאפיינים תרבותים-אתנים הם המגדירים את ייחודו של אדם אלא מאפיינים לשונים ודתיים בלבד (אמנם קיימים גם יוצאים מהכלל). אין באמונה האיסלמיסטית מקום לפריצת גדר או ישמור-מוחמד, רב תרבותיות. דובר ערבית בעירק הוא "אחיו" של דובר הערבית בתוניס ואלו "אחיהם" של תושבי דמשק וכן הלאה. הדוגמה האינדונזית היא המלמדת על הכלל והיוצא ממנו. שוני השפה האינדונזית מצביע על השוני התרבותי והשילטוני, שהרי הללו אינם בני-ערבים (איבן-ערב).
את המתווה הלאומי קובעים ברגיל הקיצונים בנינו. הרוב הדומם הינו אכן דומם, אדיש למתרחש סביבו, טרוד בבעיות פרנסה וקיום וכך יוצר חלל אשר הקיצונים האיסלמיסטים נישאבים אליו וקובעים את סדר היום הלאומי עבור כולם. אין על האיסלמיסטים במקום מושבם להוות רוב על מנת לתפוס השילטון אם בכח הזרוע, אם בנכלולי דמוקרטיה. קיימת הערכה כי משיגיע מספרם של האיסלמיסטים בכל מדינה שהיא בחלד לכדי שליש לערך (33%), ממספר תושבי אותה מדינה הרי שקרוב לוודאי כי אזי יחמסו השילטון על כל המשתמע מכך.
איסלמיסט ברוסיה מהווה את אותה הסכנה למדינת הלאום הרוסית כאיסלמיסט בגרמניה, צרפת, הולנד, אנגליה, ספרד וכן, גם ישראל. כולם, כל העדר החמום האיסלמיסטי, ללא תלות במקום מושבם, מיחלים להשלטת חוקי "השריעה", לשיטוח הכנסיות הנוצריות והקמת מסגדים על חורבותיהם, להמרת דת המונית לדת האסלם, לשחיטת כל הכופרים, אלו המסרבים להמיר דתם, להכפפת הניכבשים לנוסח ה"דהימי" וכן הלאה. כמובן כי האיסלמיסטים יכולים להתערות בסביבתם כפי שאר עממי העולם המתערים במקומות מושבם. אלא שמרביתם המכרעת של בני אמונת האיסלם אינם מעונינים בכך אידאולוגית, עקב ציוויי הקוראן, הם מבדלים עצמם בכוונת מכוון כהכנה, תוך צבירת עוצמה גלגלית, כח אדם ונשק עדי הגיעם ליום אשר בו יוכלו לאחוז באותו נשק ולקום על מארחיהם, להמיר דתם או לשחטם באם ימאנו.
ניראה כי זמן ההתפקחות ביבשת אירופה קרב. האירופאים כבר חשים את להב החרב המתהפכת האיסלמית על צווארם. בהחלט אפשר כי איוולתו של הנשיא האמריקני ובעיטת הצד שלו קלינטון אשר כל העדויות מלמדות כי היה מעורב מבעוד מועד ובתכנון מוקדם בחלק או כל רקיחת המרקחת הזו במזרח התיכון של היום בטוניסיה, מצרים, ישראל (כן, ישראל), תימן וכדומה, אשר מניעיו אינם ברורים כל צרכם וכל ניחוש לכל כיוון הינו לגיטימי, יצרה באחת פיצוץ אדיר אתני דתי במזרח התיכון אשר יהדהד עוד זמן רב בעולם.
למרות שמנהיגי אירופה גילו בתחילה שיתוק מוחין מזעזע בכך שתמכו במתווהו המטורלל של חוסיין אובמה לסילוקו המיידי של נשיא מצרים חוסני מובראק, הרי ששיברי ידיעות מלמדות כי הללו התעשתו במהירות והבינו איזו צרה עומדת ליפול על ראשם עקב ארועי המזרח התיכון ואפשר כי לחצם הוא ש"יישר" לתלם הנכון את הנשיא האמריקני בעל המניעים החשודים, מאד חשודים.
אנו עומדים בפני הבנה מתגלגלת אירופאית תוך התעוררות מחרגון הרב-תרבותיות האוטופי והתלוש כי בתמיכתם בשינויים במזרח התיכון ללא פיקוח ובקרה הרי שהינם יורים לעצמם ברגל. התקוממיות המזרח התיכון יגיעו במהרה גם אליהם לתוך מדינותיהם ועריהם.
האירופאים מתחילים להפנים כי "או שימות הכלב או שימות הפריץ" דהיינו במדה וחפצים הם במות הכלב (האיסלמיסטים באירופה) בלא שיניחו לפריץ (הם עצמם) להיכחד לפניו הרי שעליהם לעשות מעשה. זמן אזלת היד חלף לו באם חפצי חיים הם.
בכל רע, ויהיה זה רע-רב אם "תתאסלם מצרים" (וגם אם לאו), מגולם גם הטוב. מצב דה-הלגיטימציה החלקית הבינלאומית בו מצויה ישראל עומדת להתחלף בתוך שנים ספורות בהכרת מדינות המערב בערכה האסטרטגי של ישראל לעולם החופשי כאי, אפשר אף כמקפצה, של יציבות דמוקרטית, פרו-מערבית. הסיכויים לחילופי שילטון בארה"ב בתוך כשנתיים הולכים ומתגברים עובדה אשר תתרום לחיזוק נוסף בערכה האסטרטגי של ישראל למערב. מדיניות החוץ של ישראל חייבת לעודד נושא זה בארצות העולם, הן האיסלמי והן המערבי. ככל שישראל תהפוך ליקירת המערב כך גם בהתאמה יגבר כושר ההרתעה הישראלי מפני אויביה האזורים.
אהרון רול
amroll@sympatico.ca
www.aaronroll.com
http://www.global-report.com/aroll/