המהפכה שתשנה את הפוליטיקה.
ככל הנראה ש-2011 תהיה שנת הזעם הערבי בארצות ערב ששבר את גבולות הפחד והחליט
לשנות את מנהיגיו ששנים רבות שלטו בכל.
ההתחלה הייתה בתוניסיה כשהאזרחים הפילו בכוח את הנשיא זין אלעאבדין ששלט בתוניסיה 23 שנה
ללא בחירות הגונות, דחק ועינה את בני עמו, משום שלשונם דיבר בדרך שלא ראויה לו. לאחר
23 שנה אזרחי תוניסיה הצליחו להפוך את זין אלעאבדין לנמלה שברחה ונעלמה ממגרש הפוליטיקה,
דבר שגרם לאזרחי מדינות אחרות לקבל אומץ וללכת באותה דרך ,לארגן הפגנות גדולות ולנסות
להשתחרר מעבדות.
המדינה השנייה שאזרחיה הקימו הפגנות גדולות היא מצרים, מעשה שהביא את הנשיא מובארק להכריז
שלא יתחרה בבחירות הבאות לנשיאות, אך זה לא מספק את המצרים הדורשים ממובארק וכל עוזריו
להתפטר מיד.
מצרים בלי מובארק תשתנה, ואולי מקור ההתייעצות הגיונית יעלם ממזרח התיכון שזקוק לאישיותו,
לראייתו ולדעותיו של מובארק .
מיליוני המפגינים בקהיר צודקים. העוני, השחיתות ואי חופש ביטוי גרמו לייאוש משלטונו של מובארק?
אך נשאלות שאלות חשובות ומרכזיות.
מי יבוא אחרי מובארק? האם לנשיא מצריים הבא תהיה זווית ראייה רחבה ומציאותית?
האם נשיא מצריים הבא יפחית את מגיפת העוני שישנה במצריים בזמן שכל העולם סובל ממשבר כלכלי?
האם השלום הקר שבין ישראל לבין מצריים ימשיך?
שאלות קשות שבזמן זה אי אפשר להשיב עליהן בתשובות בטוחות.
ההפגנות במצריים מדאיגות גם את ממשלת ישראל ובצדק, בעיקר אם במקום מובארק יבואו ה"אחים
המוסלמים, ואז הסכנה תגדל בגבולותיה של ישראל.
כיצד ישראל תפעל בעתיד הקרוב? האם השינויים יאלצו את ישראל לוותר על חלק מעקרונותיה? זו
השאלה הקשה!
חשוב לציין שמובארק אינו בגד בעמו לטובת אמריקה וישראל, ולא הוא אשר עשה שלום עם ישראל.
מובארק רק המשיך את תהליך השלום שעשה סדאד עם ישראל, סיבה שהביאה לרצח סדאד כפי שיהודי
מטורף רצח את רבין ז"ל, משום שרצה שלום עם הפלסטינים.
מוחמד אבו נאסר.