מנוחת השור והחמור

פרשת "משפטים"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, למען ינוח שורך וחמורך..." (שמות כ"ג/יב').

פרשת "משפטים" עוסקת בעיקר במצוות מעשיות ובדינים הדנים בעניינים שבין אדם לחברו. המצוות שבין אדם למקום מופיעות רק בסוף הפרשה וגם הן מדגישות את העניינים החברתיים. אחת המצוות שמוזכרות בפרשה היא מצוות השביתה בשבת. התורה מצווה לשבות בשבת "למען ינוח שורך וחמורך".

מכאן, שהיהודי מצווה על שביתת בעלי החיים שברשותו בשבת ממלאכות שהם עושים עבור האדם, להבדיל ממלאכות שבעלי החיים עושים בעבור עצמם, כמו תלישת עשבים לצורך אכילתם. הציווי מדגיש את הביטוי "ינוח שורך וחמורך" בשונה מהציווי לגבי האדם "וביום השביעי תשבות". מכאן שעל האדם מישראל להניח לבהמתו לעשות מלאכות בעבור עצמה ונוחיותה.

הביטוי "למען ינוח שורך וחמורך" מעורר תמיהות ושאלות אצל רבים מפרשני המקרא: האם זו המטרה של שמירת השבת - כדי שינוח "שורך וחמורך"? הרי ידוע ששמירת השבת מבטאת את האמונה בבורא עולם ובמעשה בראשית, את האמונה במעמד הר סיני, ולאו דווקא את מנוחת השור והחמור. אם כן, מדוע בחרה התורה להעמיד את הציווי עם נימוק זה?

הרב יוסף זוין בספרו "תורה ומועדים" אומר על כך: "לשור ולחמור" יש תפקיד מיוחד שמתחבר לתכונות אופי שונות של בני האדם, כמו זריזות או עצלות. פעמים התכונה משפיעה באופן חיובי ופעמים בכוון השלילי. אופיו של האדם הדומה לשור שהוא כוחני ונוגח, בא לידי ביטוי בזריזות לדברים חיוביים, אך הוא יכול לנצל את אותו המרץ לביצוע מעשים רעים. חמור הוא עצלן בטבעו, תמיד קר לו ואינו נלהב לשום דבר. האדם העצל הדומה באופיו לחמור - פעמים משפיעה עצלותו בכוון השלילי על קיום מצוות ופעמים העצלות היא חיובית - כאשר הוא מתעצל לעשות דבר שלילי. על האדם מוטלת החובה לתעל תכונות אופי אלה לכוונים חיוביים ומועילים לעצמו ולחברה שבסביבתו. פעמים עליו להיות עצל כמו החמור - להתעצל לעשות מעשים רעים, ומנגד לאמץ את תכונת האופי של השור - הזריזות - כאשר עליו לקיים מצוות ומעשים טובים.

אם כן, ניתן להסביר את הביטוי "למען ינוח שורך וחמורך" בדרך נוספת: גם אם כל השבוע אתה עובד בהתלהבות כמו השור,או אם אתה עובד בעצלות כמו החמור, בשבת - עליך לשבות, להתנתק מכל אותן התכונות של השור והחמור, "למען ינוח שורך וחמורך" - הכוונה לתכונותיך שלך - מצד אחד של תכונת השור המתלהם ומצד שני הקרירוּת של החמור. מכאן, שעל האדם עצמו להשבית ביום השבת את כל סוגי העבודה והמחשבה הבהמיות שלו וממידות השור והחמור הטבועות בו.

                                                                                                                דוד דרומר

www.h-y1.fav.co.il