הטכניקה החדשה מדברת על העלאת השתל דרך רצפת הסינוס אל עצם הלסת העליונה בלי "לפתוח" פתח גישה מהצד, באמצעות osteotome מיוחדים. הטכניקה היא שמרנית יותר מזו המקובלת, ובה הם להשיג תוצאות מצוינות כאשר נעשה בו שימוש במקרים שנקבעו וכאשר הדבר נעשה כראוי.
בשנת 1994 Summers תיאר את הטכניקה, שתוכננה על ידו והוא החל להשתמש בה בצורה סדרתית. הרעיון הוא לעבוד על רצפת הסינוס הרוחבי, ובכך להגדיל את המרחב הזמין עבור מיקום השתל באזורים אלו, אחרת, התוצאה לא תהיה משביעת רצון והשתל לא רק שהוא קטן באופן משמעותי משתל שלא משתשים בו בטכניקה הזאת, אלה שהסיכוי לסיבוכים הרבה יותר גדול בעת השתלות שיניים ביום אחד.
לאחר ההזזה של רצפת הסינוס המקום ממולא בחומר בו יישב השתל. יש מספר סוגי חומרים וכאן מחליטים במה להשתמש, ובכך ניתן לספק משטח עצם גדול יותר לשתלים. רופאי שיניים אחרים כבר שידרגו את הטכניקה והוסיפו שינויים קלים לרעיון אשר הניבו תוצאות טובות יותר לאחר מיקום אותם שתלים דנטלים.
בעבודה היומיומית, לדוגמה אצל רופאי שיניים במרכז, מעלים את הסינוס הלסתי בחולים בצורה א-טראומתית. אלה נכללים בסעיפים A ו-B של הסיווג הבא:
A: יש 10 מ"מ או יותר עצם שיורית מפסגת החור שנוצר לרצפת הסינוס הלסתי והרוחבי המתאים למקום השתלים (גדול מ-5 מ"מ).
B: ישנם 7-9 מ"מ של העצם שיורית מן מפסגת החור לרצפת הסינוסים הרוחביים.
קיים מחקר הבא להעריך את המצב הרדיולוגי התלת-ממדי של הסינוס והלסת, והוא מנסה לזהות שינויים אפשריים העשויים לשפוך אור על דברים שרופאים אינם יכולים להבחין בהם לפני הניתוח. המחקר מאפשר לצפות בפירוט את המבנה של העצם, וניתן יהיה לבצע סימולציה של הטיפול, ולאחר מכן לתכנן מבעוד מועד כיצד להשתמש בשתלים, כמות החומר העצם וצפיפות העצם סביב השתל. עם הנתונים האלה נוכל לקבל מושג כללי כיצד יצליח הטיפול וכיצד אפשר יהיה להשיג תוצאות טובות יותר וכן כיצד נצליח להביא לידי הבראה של המקום. במצבים שבעבר בוצע הרמת סינוס פתוחה (1-6 מ"מ), היום, באמצעות מיכשורים חדשים ניתן לבצע בחלק גדול מהמקרים הרמת סינוס סגורה.
ד"ר נחום צוגמן
מרפאת ד"ר צוגמן
http://www.zugdental.co.il/