זוגות בדקו את עצמכם: האם גם אתם נמצאים בשלב מאבקי-הכוח? ואיך לצאת מזה, לעזאזל?!
מאת: סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת הוליסטית
www.sivansenior.com
הסיפור הזה מוכר גם לכם:
אתם רוצים אהבה.
אתם פוגשים מישהו\מישהי מ-ד-ה-י-מ-י-ם. כמו שתמיד חלמתם.
אתם לא מאמינים.
אתם מלאים בתחושות של חסד כאילו אלוהים בעצמו נישק אתכם על הראש.
ואז הכול משתבש.
אתם רואים עוד ועוד דברים שלא מוצאים חן בעיניכם.
ואלו הדברים שהכי הכי חשובים לכם.
אתם מתייאשים.
אתם נפרדים.
אחרי איזה זמן אתם שוכחים מזה.
ואתם רוצים אהבה שוב.
***
יש סיפור יפה על ימימה אביטל[ר1] :
פעם, ניגשה אליה אחת מתלמידותיה ואמרה לה:
"אוף, איך אני רוצה אהבה כבר.." והתכוונה לזה שהיא רוצה מישהו שיאהב אותה, רוצה חבר.
אז ימימה ענתה לה: " תאהבי ותהיה לך אהבה, על משקל: תאירי ויהיה לך אור".
***
אך הרבה פעמים, אנו חווים מצבים שבהם האור מתעמעם בחיינו.
צריך להבין, שכשבני הזוג שלנו מטיחים בנו את רצונותיהם, ביקורת, שיפוט, מה לא עשינו טוב, הביקורת והטינה שלהם, היא בכיו של המבוגר.
כשתינוק בוכה, הוא מצפה שהוריו יידעו ויבינו (בלי מילים!!!) את רצונותיו וצרכיו – ויספקו אותם.
המבוגרים (שזה אנחנו!) מצפים בעצם לאותו הדבר מבני הזוג שלנו:
סיפוק צרכים מיידי ומדויק - בלי מילים!...
כנראה שאנחנו מתכוונים לזה שאנחנו רוצים להיות מובנים בצורה של טלפתיה, קריאת מחשבות, ראיית העתיד וכו'.
אם זה באמת היה ככה, מיסטיקן היה הרווק הכי מבוקש בשוק וקריאה בקפה – מקצוע נדרש...
בקצרה: טינה וביקורת אצל המבוגר = בכי אצל התינוק.
מה שבני הזוג שלנו בוכים, כועסים, נעלבים, מתרחקים ומשתגעים ממנו – הם בסך הכול הצרכים שלהם, שהם נורא נורא פוחדים שלא ימולאו.
אבל אף-אחד לא רואה קשר של אהבה כסיפוק צרכים בלבד.
אף-אחד לא רוצה להיות רק ספק ומזמין של סחורה מסוג רגשות, פעילויות בבית וכו'.
האלמנט הקסום של האהבה הרומנטית, שמופיע בדרך-כלל בתחילת היחסים הוא פיתוי של הטבע, כדי לשכנע אותנו שכדאי להתמיד בכל העסק הזה.
ההתאהבות היא פיתיון. היא אשליה. הנה מצאתי אדם אשר יספק את כל צרכי תמיד.
אומנם הורינו ניסו כולם ולא הצליחו בכל המקומות ובכל הזמנים, אבל הוא – בטח יצליח!
הסיבה שהטבע עושה לנו את זה, היא, שהחלקים העתיקים במוח שלנו זועקים לאהבה ללא תנאי. ולפי האשליה הזו אנו מחפשים. אנו חייבים לחפש לפיה כי זה הישרדותי – אני מחפשת את מה ש(נדמה לי) יעזור לי לשרוד.
ואז הכול מתנפץ . לבן-הזוג יש תכונות שאני שונאת, לא יכולה לסבול בכלל. על פחות מזה, הרבה פחות ,נפרדתי בעבר.
איך שורדים את שלב מאבקי הכוח?
ולמה הם באים בכלל??
לפי הסדר:
בהתחלה, יש התאהבות.
שלב ההתאהבות
שלב ההתאהבות חייב לקרות על מנת לספק 2 דברים:
א. ההבטחה (תראו איזה מדהים זה!!! כמה יהיה כיף לחיות ככה!)
ב. זה הדבק. שיחזיק אותכם אחריי ששלב ההתאהבות יסתיים, ותוכלו להמשיך למטרת צמיחה הדדית. ההתאהבות תאפשר לנו לשאת את ההתפכחות מהאשליה ואת הגילוי שבני הזוג שלנו הם לא מושלמים.
אם אתם תקועים בשלב האהבה הרומנטית, אתם תקועים בשלב ההיכרות.
כדי לקדם את הקשר עליכם לעבור הלאה. הרומנטיקה נועדה רק כדי לרכך את הנחיתה. כדי להגיע לאהבה אמיתית, עלינו להתאמץ כדי להגיע למודעות וריפוי.
נקודת-אור: למה זה בריא לחוות את מאבקי הכוח??
כי זה אומר ש"יש על מה לריב". יש עניין.
וכי זה אומר שיש גם עם מי לתקן. יש מי שמוכן לעשות עבודה ולא ניבהל גם כששנינו נופלים לתהום..יש פרטנר.
וזה בריא, כי מי שמכעיס אותנו, יש לו פוטנציאל גם לענג אותנו. הוא "מזיז" לנו.
בקיצור, זה סימן טוב! (מומלץ לנסות לזכור את זה בפעם הבאה שרבים).
שלבי מאבק הכוח:
למאבקי הכוח, שישה שלבים צפויים מראש, אם כי רוב הקשרים נתקעים באחד מהם.
השלבים האלה דומים לשלבי האבל על מותו של אדם, ואלה הם:
ההלם
ההכחשה
הכעס
ההתמקחות
הייאוש
הקבלה
הדבר שאנו מתאבלים עליו כאן, הוא, אובדן האשליה הכרוכה בחווית האהבה הרומנטית. זוהי האשליה האומרת, שאנו בטוחים עם אהובינו ולא יאונה לנו כל רע, שנירפא באורח פלא מפצעי ילדותנו ונשוב להיות מלאי חיים.
כפי שכבר נוכחנו בחיים, אנו עוברים דרך שלב ההלם, שבו האשליה מתנפצת, שלב ההכחשה, שבו אנו מנסים שתכונות מסוימות ולא אהובות עלינו ייעלמו יום אחד או ש"הוא ישתנה", שלב הכעס, שבו אנו מגלים שהתכונות האלו לא הלכו לשום מקום, ושלב ההתמקחות, שבו הרבה זוגות נתקעים, והוא מצב של סיפוק הצרכים ההדדיים.
שלב ההתמקחות:
ניתן לכנות זאת :"יחסי שמור לי ואשמור לך".
לדוגמא:
באירוע של זוגות אחרים, האישה מכינה צלחת אוכל לבעלה, שבינתיים מחנה את הרכב. מהצד זה נראה כל-כך יפה ומתחשב.
בעצם, היא עושה את זה כי הוא תיקן היום משהו בבית, שהוא מזניח כבר שלושה שבועות.
עוד דוגמא:
אני אוריד את הזבל כל השבוע, בתמורה למין אחריי ארוחת הערב של יום שישי.
או: אני מקבל הערב מין, כי מחר בבוקר הבטחתי לקחת את הילדים לגינה – ואת תוכלי לישון !
הבהרה:
אין שום רע בחלוקת תפקידים או בלפנק את בני הזוג.
צריך רק לשים לב שהדברים הם לא אחד בשביל השני כמו עין תחת עין, טובה בעד טובה. או כמו עסק כלכלי בו הכול מתומחר ומי שלא משלם בזמן ישלם באמאמאמא שלו אחר-כך..
מחירים
אחת הבעיות הגדולות בקשר היא, שאין לנו מושג בכמה "מתמחר" בן-הזוג את הדברים שאנו רוצים ממנו.
דוגמא קלאסית, לקריאת מחיר שגויה מהאתר "הידברות":
הבעל נמצא בחדר העבודה שלו בבית, קורא ספר.
האישה מבשלת במטבח.
לגבר מתחשק ללגום כוס תה והוא חושב שמכיוון ש"היא במילא במטבח", אפשר לבקש ממנה כוס תה.
הוא הולך למטבח ומבקש כוס תה.
האישה מסכימה, אומנם קצת חמוצה, אבל הבעל חושב שהיא פשוט עסוקה וטרודה בענייניה מכדי לחייך.
היא מכינה לו כוס תה, ואפילו מביאה אותה לחדר העבודה שלו.
עכשיו נחזור שנייה לאחור בזמן, וניכנס לראש שלה:
היא מכינה עכשיו אוכל לערב, שלושה סירים ביחד על הגז, עם עוד משימות לפניה על השיש ובתנור. היא מתמרנת (מעשה כשפים, הבישול) בין כל הסירים, השיש והתנור, על מנת שכל האוכל ייצא בזמן וטוב.
פתאום, נכנס בעלה למטבח ומבקש ממנה כוס תה.
היא מכינה אותה ואף מביאה לו לחדר, אך היא כבר ממורמרת עליו וקצת כועסת.
הוא קטע לה את הריכוז.
ובשביל מה? כוס תה?! לא יכול להכין לעצמו לבד??? למה להפריע לה?
כולה יושב בחדר וקורא, והיא טורחת במטבח, ידיה מלאות עבודה.
עכשיו נחזור אל הבעל:
כשאישתו נכנסת לחדר עם כוס התה, הוא חש בשינוי בהתנהגותה, אך כמו מקודם, כשענתה לו בקרירות במטבח, הוא קושר את זה להיותה עסוקה וטרודה ולא אליו ולאיך שהוא התנהג.
אם רק היה יודע הבעל "כמה שווה" כוס תה באמצע העבודה מבחינת אישתו, אולי לא היה מבקש ממנה בכלל.
מראש הוא היה מוותר על כוס כזו "יקרה".
או שהיה מחכה עד הארוחה ושותה עם כולם, או שהיה קם ומכין אותה לעצמו.
אנחנו אף-פעם לא יודעים איך השני "מתמחר" את המעשים שאנו דורשים ממנו שיעשה בשבילנו, את ההתחשבות וכו'.
ככל שהמתח גובר והלבבות נשברים, בני הזוג אינם מתווכחים על מה שבן הזוג שלהם עושה או אומר, אלא מתווכחים על מה שהם דמיינו שהוא עשה או אמר.
אחריי שלב ההתמקחות (שאפשר, אם רוצים, להישאר בו שנים!!!), מגיע שלב הייאוש.
שלב הייאוש:
אנו כבר מותשים מריבים.
אנו מותשים מניסיונותינו לבקש ולהסביר את עצמנו ואת מה שאנחנו צריכים לשני,
אנו מרגישים שמה שהשני מבקש "גדול עלינו" ואין לנו מאיפה לתת לו את מה שדרוש לו כדי להיות מאושר.
אנו שבורים ומתוסכלים.
רק בהגיענו לתחתית הסבל, אנו מוכנים לסיים את שלב מאבקי הכוח.
זה השלב שבו מגיעה הקבלה.
שלב הקבלה:
אנו מחליטים לקבל את השני ורק אז צמיחה הדדית יכולה לקרות.
אנו מפסיקים להאשים אחד את השני ומסתכלים פנימה.
אחד העקרונות של קשר מצליח, הוא הוויתור על פתחי-מילוט.
פתח-מילוט יכול להיות מאהב מן העבר שעדיין מעוניין, חברים אינטרנטיים למיניהם, אנשים שאם הקשר יתפרק – בשמחה יקלטו אותנו אל בין זרועותיהם.
פתחי מילוט יכולות להיות גם מחשבות מחלישות:
כל מיני פנטזיות על כך שאם בן הזוג שלי ימשיך לפגוע בי\לא לספק את צרכי אז אני אבגוד בו\אעזוב אותו\אכיר מישהו יותר טוב...
זוגות מצליחים, מבינים שפתרונות שהם ניסו שוב ושוב ללא הצלחה בעבר, הם לא הפתרונות בשבילם. הם מחפשים דרך חדשה, ביחד.
הם מחפשים פתרון חדש, נוסחא חדשה, מיוחדת להם.
זוגות מצליחים, נותנים לבן-הזוג ליהנות מן הספק.
הם מעדיפים להזדהות עם בן הזוג במקום להאשים אותו.
זוגות מצליחים יודעים מתי הם שוברים את החוקים של תקשורת יעילה ומנסים לתקן את טעויותיהם.
זוגות מצליחים נוטים לפתור בעיות, לפני שהם מאבדים את השליטה עליהן.
זוגות מצליחים מבינים ש"ניצחון" בוויכוח או הצורך להיות "צודק", הוא אובדן למערכת היחסים ומהווה טעות שאין לעשותה.
בני זוג הנחושים להצליח במערכת היחסים שלהם, מזכירים לעצמם מידי פעם את הדברים הבאים:
· שהאמת היא דבר יחסי
· שהתנהגותו השלילית של בן-הזוג, נובעת מהרצון לשפר את הקשר.
· שכל אחד מבני הזוג אחראי באותה המידה, למצב הנוכחי של מערכת היחסים.
הפרס:
מי שמצליחים לעבור את שלב באבקי הכוח, מגיעים לשלב שבו הם זוכים לחוות את האהבה האמיתית.
כל קשר דורש מאיתנו להשתנות, בדברים שהכי קשים לנו.
מי שמסכים לעשות את העבודה המפרכת הזו, זוכה בפרס, והפרס הוא: לחוות את האהבה האמיתית.
האהבה האמיתית דומה לאהבה הרומנטית בכך שדברים שהובטחו ונרמזו לנו בשלב האהבה הרומנטית, מתגשמים.
זהו להפעם,
שיהיה בהצלחה לכולנו!
סיון
2009–05–17
* המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.
בביבליוגרפיה:
תקשורת זוגי מאת ד"ר פאול קולמן
לשמור על האהבה הזאת מאת ד"ר הארוויל הנדריקס
לימודי ימימה בארבע השנים האחרונות במרכז "שורשים" בתל-אביב.
[ר1]ימימה אביטל זצ"ל הייתה אישה מוארת. את הטקסט שהיא קיבלה מהדרכה עליונה , היא העבירה לתלמידים ותלמידות רבים וכיום, לאחר מותה, תלמידיה מעבירים אותו הלאה. אם לתאר את הלימוד שלה ב-2 מילים, הייתי בוחרת לקרוא לו: הכרת הטוב.