נחש תחת התבן

7 ינואר 2011

נחש תחת התבן

מזה זמן רב, למעשה מאז כינון מדינת ישראל נינקט בידי מנכסי המדינה לעצמם, אלו שהמליכו עצמם עלינו בלא ששאלו את פינו, תוך שימוש במתווה המתאפיין בהפצת מידע-מטעה (דיס-אינפורמציה), בדמות חצאי אמיתות כאסטרטגיית שיווק.

מתווה זה בא לעצב בכיוון הנכון את דעתם של נילושי הדעת בינינו להאמין כי העמותות החוץ פרלמנטריות, NGO , הן "הבשורה החדשה לפי ישו" (אלו המתיוונים לדורותיהם), אשר חרטו על דיגלן את הרס מדינת היהודים וקימום מדינת הכנענים במקומה (מכונה גם "מדינת כל אזרחיה").  הללו עמלים לשכנענו כי דיבריהם ומטרותיהם אמת לאמיתה ויש להאזין ולתמוך בם.  ניתן בדיוק רב לדמות את האירגונים הללו ועמותות השיטנה הישראליות המסונפות וניתמכות על ידם  ל-"נחש תחת התבן" (פתגם ערבי-קודסי) המשתמש בכסות התבן הנקי על מנת להזדחל תחת תכסיתו למקום המתאים ולהתיז ארסו הממית.

בין התורמים הכבדים לאותם "אירגונים הומניטרים" יימצאו להפתעת חסרי המידע בנינו גם ארצות ערביות טוטליטריות וחשוכות כגון ערב הסעודית ואיראן.

הללו תורמות כספים לאירגוני זכויות האדם באשר אירגונים אלו מהווים עבורם צינור הזרמת כספים לעמותות המסתתרות מאחורי המצג ההומניטרי על מנת לנזק את המערב וישראל בתוכו כמייצגת "השטן הקטן".

כבמירב נושאי "זכויות האדם", רובם של הפעילים הינם "אידיוטים מועילים" (לאמור בובות על חוט), המשמשים כסות לשכבה מנהלת מצומצמת אשר היא בלבד מצויה בסוד הענין והיא בלבד מודעת היטב ופועלת ברוח "פרגוד השקרים" להציג מצגת הומניטרית, אך למעשה לחתור למען מטרות שאין כל קשר בינן לבין 'זכויות-אדם'.  כסות מאחזת עינים זו מרתיעה רבים מלהיכנס ולבדוק בציציות את פעולותיהם.  האדם הממוצע ברחוב יירתע מלהושיט אצבע מאשימה כלפי אירגונים אלו באשר חלקם של פעולותיהם אכן הינן הומניטריות לאשורן אך כאמור משמשות אך כסות לחתירה דרקונית, טוטליטרית, אנטי-דמוקרטית ופשיסטית בקרביהן של מדינות המתנגדות אידאולוגית לאירגונים אלו.

אחת הטענות הקשות המועלות על ידי השמאל הקיצוני כנגד הציבור הכללי היא אשמת ה"מקארת'יזם" דהיינו, "סתימת פיות" בתוככי המשטר הדמוקרטי.  זה הינו מונח אשר קיבל הקשר שלילי ביותר בימים עברו באשר הציבור האמריקני, אשר בתוכו פעל הסנטור יוג'ין מקארת'י, היה בעל מידע חסר והעדרו של מידע זה (אשר הועלם בזדון על ידי תקשורת תועלתית), נוצל עד תום על ידי אלו אשר הסנטור החרוץ פעל לנדותם.

הסנטור האשים 187 פוליטיקאים בכירים ביותר, קומוניסטים חסרי תקוה במפלגה הדמוקרטית האמריקנית בריגול למען רוסיה הסובייטית וזאת בעיצומה של המלחמה הקרה אשר ניטשה בין ארה"ב לסובייטים הקומוניסטים.

מסע ההכפשה אשר תוזמר על ידי אלו שאמורים היו להפסיד רבות מפאת פעולותיו של מקארת'י היה גורף.  התקשורת השמאלנית האמריקנית התגיסה כולה (ערוץ פוקס לא היה קיים אז) להכפשה גורפת של חקירות הסנטור כנגד אותם החשודים בריגול כנגד מדינתם, כמו גם דמוניזציה של האיש עצמו.  המסע הציבורי אשר תייג את הסנטור כסותם פיות לעומתי ודרקוני היצליח למעלה מן המשוער.  ההאשמות התפוגגו וכתבי אישום ספורים שהוגשו הסתיימו בלא כלום בהשפעת אותו לחץ תיקשורתי.

אלו העובדות, אך אלו רק חלקן של העובדות.  בשנת 1997 נחשפו לציבור גינזכי הק.ג.ב. הרוסי ושם, הפלא ופלא, נימצאו תיקי הסוכנים שעסקו בריגול בארצות הברית כנגד מדינתם הם, כולם קיבלו בדרכים שונות שלמונים סובייטים עבור פעולותיהם.  בין אותם סוכנים סובייטים מוצהרים, מקבלי משכורת כמרגלים סובייטים בתוככי הממשל האמריקני נימצאו 155 שמות (מתוך 187) מואשמי מקארת'י.

המסקנה המצמררת היא כי מאות מרגלים סובייטים בכירים בקרביה של המפלגה הדמוקרטית האמריקנית היו סוכנים רשמיים של הרוסים, בוגדים ומרגלים כנגד מדינתם וכי עקב ההגנה הגורפת שזכו לה מהתקשורת האמריקנית (שהיתה בחלקה הגדול משובטת שמאלנית קיצונית של אותם סוכנים), יכלו להמשיך בפעולות הריגול והחבלה שלהם בביטחון ובמדיניות ארה"ב עוד 40 שנים תמימות, ממש כאותם נחשים ארסיים האורבים להכיש, מתחת לתבן.  כאשר נחשפו לבסוף הללו למאותיהם, כאמור בשנת 1997 כבר לא היו רבים מהם בחיים.  מכאן, מתבקשת התובנה הגורסת כי באותו מקום בו ניראה עשן קיימת גם אש.  יוג'ין מקארת' צדק לחלוטין.  הוא לא ראה צל ההרים כהרים עצמם, הוא ראה ההרים כהרים ומחרפיו, מכפישיו ומגדפיו מטרתם היתה ברורה, להפוך את ארה"ב לקולוניה קומוניסטית, גרורתה של ברית המועצות.

האנלוגיה ברורה, קיימים גורמים רבים בתוככי ארה"ב העמלים ממש בימים אלו להפוך את ארה"ב לקולוניה איסלמיסטית, למצער באותן השיטות ובתמיכה גורפת של השמאל הקיצוני והאנרכיסטי האמריקני (ראה ערך אובמה).

וכעת נערוך סיבוב פרסה למקומותינו.  יחליף הקורא כל מקום שאוזכר לעיל כ"ארה"ב", למונח "ישראל".  האם אנו רואים הבדל?  כמובן שלא ובפרט כאשר אנו יודעים כי כל המרגלים היהודים-ישראלים בתוככי ישראל אשר נחשפו ונישפטו, כולם, עד אחד, ללא יוצא מהכלל, היו אנשי השמאל עד שמאל קיצוני ישראלי.  שניזכר? טדי קולק, משה סנה, אודי אדיב, מרכוס קליינברג, אהרון כהן, מרדכי וענונו, שבתאי קלמנובסקי, ישראל בר, אלכסנדר יולין, קורט סיטא, יוסף עמית, שמעון לוינסון, זאב אבני, שמואל סמי ברוך, לוציאן לוי, אברי גלעד ועוד ועוד.  כמובן "המוייסרים" לפריצים מאירגוני השיטנה הישראלים של היום מתגדרים תחת תקנות חופש הביטוי, הגנה גורפת של בית המשפט העליון ותקשורת מפרגנת על מנת להכשיר את שרץ ההלשנה (זו מכבסת המילים העכשווית למונח ריגול) עבור אויבי ישראל כנגד מדינתם.  המלשינים והמרגלים הניקלים של אתמאל מתכנים כיום "פעילי זכויות אדם ושלום" ההבדל הוא אך מינוחי ולא מהותי.  למה הדבר דומה?  לאותם אנטישמים מושבעים המכסים ערוותם בטיעון "זכות הביקורת על מדינת ישראל" דהיינו, "אותה הגברת בשינוי אדרת".

צוררי ישראל במקומותינו ומתוכנו, אלו האוטו-אנטישמים (יהודים ישראלים, ילידי ישראל, חניכי מערכת החינוך הישראלית), מתויגים כ"אוהבי אדם", "פעילי זכויות אדם", "פעילי שלום", המוגנים תחת תקנות חופש הביטוי הדמוקרטי.  הללו המתייגים עצמם כך, מנצלים ניצול ציני ונכלולי את שהיגדיר ג'ורג' אורוול בספרו האלמותי "1984" כ- "ניו-ספיק" דהיינו "שיח-חדש" אשר בו שחור הופך ללבן ולבן הופך לשחור במחי קולמוס ובהבל פה.  גם במקומותינו מוכפשים אנשים איכפתים לקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כסותמי פיות ואנטי דמוקרטים.  גם במקומותינו משתף השמאל הקיצוני פעולה עם אויבי מדינת ישראל כנגד מדינת ישראל על מנת להפכה ל"מדינת כל אזרחיה הפלשתינים".  דהיינו, אין חדש תחת השמש. 

וכך, סותמי הפיות לאשורם, אלו המנכסים לעצמם את אותה זכות דיבור אותה הם שוללים ממתנגדיהם האידאולוגים, אלו אשר לטעמם נוצרו כללי הדמוקרטיה אך עבורם ואינם כוללים את מתנגדיהם, אלו הם אירגוני השטנה החוץ פרלמנטרים כ- בצל"מ, שלום עכשיו, מוסאווה, עדאללה, אירגוני הנשים הפמיניסטים הרדיקלים, חלקם הניכר של האירגונים הירוקים, שוברים-שתיקה, אומץ-לסרב ועוד רבים וניקלים הפועלים כנחשים ארסיים מתחת לתבן של כולנו על מנת להכישנו בלא שנחוש בהם עדי ינחיתו עלינו את מכת המוות.  הללו נוהגים ב"מתכונת גבלסית" אופיינית הנוהגת האשים המתנגדים הרעיונים בכשליך אתה, לחזור על כך אין ספור פעמים ובסופו של יום השקר, שנשנה וחזר, ניקלט במוחו של הציבור.  זה עבר אצל התועמלנים הנאצים והקומוניסטים וזה מחולל ניפלאות גם אצלנו.  ניראה כי הגויים משמשים "אור" לחלקים חתרנים בינינו, זה אמור היה להיות להפך לא?

מזה כ- 20 שנים שאירגוני השיטנה החוץ פרלמנטרים פועלים ובוטשים בקרבינו ביד רמה, בהחצף פנים כנגד קיום מדינת ישראל כיהודית והפיכתה לכנענית-פלשתינית, מזה עשרים שנים שהדברים ידועים לאחראים על שלמות וביטחון מדינת ישראל ועדיין, דבר לא נעשה לבלימת התופעה.

ההסבר הינו פשוט להחריד (ראה ארה"ב ותסמונת מקארת'י).   בישראל קיימת חונטה הפועלת במתכונת 'אירגון לשם פשע' הכוללת את מרבית עיתונאי התקשורת, חלקים ניכבדים ממערכת המשפט ובפרט בית המשפט העליון, הפיקוד העליון של משטרת ישראל (לא ביכדי מהווים הניצבים בדימ. אבן-חן וחתנו חלק בילתי ניפרד של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הישראלית- מכונה לעיתים גם "השמאל הלאומי".  גם ניצב בדימ. אליק רון חווה לאחרונה הארה שמאלנית), פרקליטות המדינה, בנוסף לחלקים נירחבים באקדמיה,

כולם אינם גופים ניבחרים, כולם בוחרים את עצמם, כולם אינם חייבים בדין וחשבון לציבור ואלו חונקים, שלב אחר שלב, את שארית החיות אשר נותרה בקרב יהודים טובים במדינת ישראל.  מבחינתם של אלו "שתישרף מדינת ישראל" ובלבד ששילטונם ישמר בידם.  אווילותם של אלו זועקת.  שהרי במדה ותוחלש מדינת ישראל כך שתהפוך למשיסה ולחורבן על ידי אויביה (כפי שפועלים לשם כך אותם חברי החונטה ומשרתיה הנירצעים), הרי שהללו הנימצאים בסירה אחת עם כולנו, יטבעו כולם עמנו כולנו (למעט אותן שמועות כי אלפים רבים בינהם כבר דאגו לעצמם ליום פקודה להצטייד בדרכונים זרים ובתי מידות בארצות הים בעזרת כספים שחמסו מהציבור ושלמוני אתננים אדירים משוטמי ישראל בעולם – לאור התנהלותם עד עתה, נישמע הגיוני).

האם נידרשים אנו להזכיר לקורא כי כך בדיוק נחרבנו והוגלנו, על ידי המחריבים והמהרסים מבפנים, המתיוונים בעם, אלו משנאי החינם בינינו לפני כ- 2000 שנים?

ומכאן, כאשר לית דין ולית דיין, כאשר פיקוד המשטרה מכר נישמתו לאופל, פרקליטות אשר אדוניה נימצאים מעבר לים, כאשר בית משפט עליון החש מחוייב לפריצים מעבר לים במקום לציבור הישראלי, כאשר דבר לא נעשה לקעקע את מחול השדים הבינלאומי בתוככי מדינת ישראל, כאשר כל מצורע וזב חוטם החל מהפלשתינים וכלה בנורווגים (ומי לא בעצם), בוחשים ביד ורגל גסה בנעשה בתוכנו, בענינינו הפנימיים, בחברה, בפוליטיקה ובמדיניות הישראלית באורח אשר אין דוגמתו בכל מקום אחר בחלד, הרי שכל שנותר לעזרו של הציבור הינה כנסת ישראל וממשלת ישראל, אלו נציגיו הניבחרים (והדגש כאן הוא על "ניבחרים"), לקום ולעשות מעשה, ואכן זה נעשה.

ההחלטה לבדוק את מקורותיהם הכספיים של משנאי החינם בינינו הינה לגיטימית כפי שהדמוקרטיה הינה לגיטימית במקומותינו.  נהפוך הוא, חובתה ולא אך זכותה של הכנסת לקום ולעמוד בפרץ וזאת עשתה ח"כ פאינה קירשנבאום באופן מוערך ויוצא מן הכלל, תבורך היא ויבורכו כל תומכיה בכנסת וכמובן מרביתו המכרעת של הציבור התומך ללא עוררין במהלך, עדיין אפשר והצדק יראה ויעשה בעבור עם ישראל.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.global-report.com/aroll/