הערות לעניני דיומא

4 ינואר 2011

הערות לעניני דיומא

מתחזקים את פסק הדין

במאמרנו "האם משחק מכור" מתאריך 1 ינואר  2011  "חזינו" (כאילו שהיתה בעיה לחזות), כי לאחר פסק הדין הבעייתי (בלשון המעטה) יחל מסע מתוזמר, סכריני, מתעתע להצדיק את הפירכה המשפטית אשר ניפסקה בענינו של הנשיא לשעבר מר משה קצב.

לאחר הזעזוע הראשוני בציבור עקב פסק הדין, החל הציבור, כלומר הציבור החושב לאשורו, לא אלו "החושבים שהם חושבים", להעלות תהיות ושאלות נוקבות ולגיטימיות באשר שהתרחש בין כותלי בית המשפט "סגור הדלתות" אשר דן ושפט את מר קצב.  יותר ויותר קולות, בתוך ימים, כמעט כטפטוף מסכר שהחל הופך לשיטפון, החלו אנשים חושבים, אנשים ספקנים, בקיצור: יהודים, לערער על נחרצות פסק הדין ובעיקר, על קביעתו הפסקנית, הניראית תלושה, הגורס כי התקיים אונס ביחסי הנשיא לשעבר עם אתנניותיו.

אין ספק כיום בציבורים נרחבים  כי אכן קיים הנשיא קצב יחסי "תן וקח" עם המתלוננות דהיינו, יחסי מין תמורות הטבות וכיבודים במקום העבודה.  ניתן אף בהחלט לשקול נושא הטרדה מינית באשר התקימו בנוסף גם יחסי מרות אך אונס? לא.  ובכך, בנושא האשמה העיקרי כשל בית המשפט והטיח את ראשו בקיר ניפתל ממניעים שאינם לענין ופורטו כבר במאמרנו הקודם בנושא..

מגמת תגובת הנגד הציבורית המתעצמת  לענין פסק הדין לא נעלמה מהרוקדים על הגגות ומחלקי הסוכריות ברחובות תוך שמגירים ריר פיגולי שימחה מוטרף והללו, אנשי שמאל קיצוני, אותם מלקקי גבה האחורי התחתון של בורית דייניש זו מנהיגת החונטה האליטיסטית האשכנזית, הלבנה, הרחבייתית, כמו גם פמיניסטיות שוטמות מאירגוני הנשים הרדיקלים, כל הללו החלו במסע תחזוקה על מנת לעמוד בפרץ. 

כפי שחזינו, החל שיטפון של כתבות אוהדות ומחבקות (את בית המשפט והמתלוננות).  פלוני הנגבי אף מחצרץ תקיעת מסמרים נוספים בארונו של מר קצב, בנסותו לגרד את תחתית החבית עם האשמות נוספות (למה לא שיהיה...), בניסיון פתטי להעמיק את תודעת פסק הדין בציבור.  פלוני נוסף המקפצץ מעורו, הלא הוא ירון (ההיסטרי) לונדון, מעביר לנגד עינינו מצעד פושקי שפתים למשבתו של מר קצב מאותן חונטות מחלקי הסוכריות.  וכמובן המאוס אלדד יניב, ממפלגת "הנציונל סוציאליסטים" (אופס, "השמאל הלאומי" – נו, אותו הדבר לא?), מלקט הדיוטות וקוצר נפשות עבור מפלגתו הנילעגת בעודו רוקד על הדם.  חגיגת התחזוקה אינה ניגמרת ועוד תימשך הלאה והלאה.

הדבר לא יעלה בידם כמובן, הללו שולטים במערכות המשפט  והתקשורת, אך אינם שולטים בנו, הציבור, אנו שכה בזויים עליהם, אנו האידיוטים המועילים לגישתם, אנו שכה מיותרים לגישתם, אנו שלגישתם מוטב ולא היינו כלל מתקיימים, אנו שיש להחליפם בעם אחר, לטעמם. 

השמאל הקיצוני המטורלל רואה בהתדרדרותו הציבורית המתמשכת באין מעצור לתהומות האופל ועיניו כלות.  לפתע, עם בלותו היתה לו עדנה עקב פסק דינו של מר קצב.  לאלו נאמר "זהו ניצחון פירוס, עוד ניצחון כזה ואבדתם לעד".

בשביל הכבוד צריך לעבוד

מצבה הבינלאומי של ישראל אינו מזהיר.  קיימת מגמה מטרידה של דה-לגיטימציה של מדינת היהודים מגמה אשר החלה עם פינוי גוש קטיף וצפון השומרון ונימשכת במשנה תוקף עד היום.  וזה לא סוף פסוק.

מעטים בינינו מודעים לחלקו של משרד החוץ ועובדיו בהשתוללותה של מגמה זו ללא מענה הולם.  לכל מי ששהה בעשר השנים החולפות בארצות הים, אין צורך לספר אודות ההתנהלות המחפירה של עובדי משרד החוץ בעת מילוי תפקידם במדינות הים כמו גם בבסיס המשרד בירושלים.

הטענות כי ההסברה הישראלית אינה קיימת מזה שנים מושמעות שוב ושוב באין מענה.  הקריסה הגדולה החלה והתקבעה בזמן "כהונתה" של אותה ציפק'ה ל' כשרת החוץ של מדינת ישראל.  למתבונן מהצד, משרד החוץ ד'אז פשוט חדל מלהתקיים.  כל הישר בעיניו עשה את שעשה בהתאם להשקפותיו הפוליטיות האישיות, כל הדיוטה חוצנית דיברר את עצמו והשקפותיו ואלו לא תאמו במרבית המקרים את קו הממשלה והכנסת.  נזכיר גם כי מצב זה נוצר בעיקרו על ידי מינויים חד אג'נדתים של אותה ציפק'ה (רגע, שניזכר, זו לא אותה אחת המנסה לנכס לעצמה את ראשות הממשלה?).

כניראה כי נישמט מעינהם של רבים נפתולי ההגיון הפשוט.  אם מצבנו החל מידרדר כאשר וויתרנו ווויתרנו, שוב ושוב, ניהלנו משאים ומתנים כאשר המוותרים היחידים הם אנו בעוד הפלשתינים יושבים בפינתם וסופרים את הכסף והכיבודים ולועגים ליהוד האוויל, אז האם לא טעינו היכן שהוא?  טוב, זו שאלה רטורית כמובן, כל בר-בי-רב מישראל השפויה מבין כיום כי טעינו ובגדול וחלקם של עובדי משרד חוצנו, אותם אלפים רבים, בהנהגתה של "הטוענת לכתר" ציפק'ה הינו מכריע בכך.

כמובן כי מגמת ההכפשה (הדברים נאמרו ותועדו זה מזמן) של עובדי ושגרירי משרד החוץ את מדינתם ומדיניותה נימשכה במלוא עוזה גם בתקופת כהונתו של מר ליברמן למרות כי ידו המכוונת (והלא עדינה, למזלנו) ניכרת כיום בהתנהלות חיובית ללא הכר בשגרירויותינו אשר במדינות הים.  מאידך-גיסא, לא ינום ולא ישן שוטם ישראל, האש האנטי דמוקרטית במשרד החוץ החלה לבעור שוב.

מכאן גם יובן לכל מדוע זה ביטול ביקורו של מדוודב נשיא רוסיה בישראל עם 500 אנשי ממשל ועסקים כמו גם ביטול (למצער וודאי) ביקורה הצפוי בחודש הבא של אנג'לה מרקל הגרמניה וממשלתה בישראל, אינו מהווה בעיה נזקנית לאומית בראייתם של אותם אשר ניזוקה של מדינת ישראל משך שנים הינה אמנותם ואומנותם העיקרית.

הם כבר תרמו כה רבות לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל בעולם, אזי מהם מדוודב ומרקל עבורם.... גרעינים.

ולמי שמדמה בנפשו כי אך תוספת שכר מעורבת בשביתת "הדיפלומטים" בגרוש הללו תרגיעו.  הכיתוב הניסתר מתחת לטענות קיפוח השכר של עובדי חוצנו הוא הכפשתו שר החוץ אביגדור ליברמן, הכפשת ממשלת ישראל וראש ממשלתנו בנימין נתניהו והכפשת רצונו של הבוחר הישראלי.

בתוספות שכר חשקה נפשכם רבותי "הדיפלומטים"?  בבקשה, בכל הכבוד אך עליכם לעבוד קשה יותר ולהביא תוצאות ולא? אין כסף.  דוגמת תוספת השכר האחרונה למורים התיכונים חייבת לשמש דוגמא כאן ובכל מקום.  המורים התיכונים קיבלו תוספת שכר אך עליהם לעבוד עוד שעות וקשה יותר עבור הכסף.  נוסיף כי אל הגזר של התוספת יש להצמיד מקל דהיינו, לאחר שלש שנים בלא תוצאות חיוביות, תקוצץ התוספת.  הובאו תוצאות חיוביות מוסכמות ומדידות, יקבלו הללו תוספת נוספת על התוספת העכשווית.

בכלל, האם לא מתקבל הרושם הקשה לאחרונה כי יד מכוונת מרכזית גורמת, מסיתה, מתסיסה ומארגנת ציבורים "השייכים לשמאל הקיצוני המטורלל", לצורך ושלא לצורך-ברגיל שלא לצורך, למען צור כעין "מרי אזרחי" כנגד הממשלה הלגיטימית של מדינת ישראל על מנת להפילה באורח נכלולי, אנטי-דמוקרטי לעומתי?  שוב, זו שאלה רטורית בלבד, פרי דמיוננו ההוזה.

שוב הם מחריבים את סיכויי השלום

למתבונן ישר הלב הולך ומתברר מצב אנומלי הזוי.  ככל ש"תנועות השלום" למינהן לוחצות לעבר "השלום" (השלום האובדני שלהם, לא השלום הקיומי של ישראל השפויה), כך הולך ומתרחק השלום.

בעת האחרונה היה זה אובמה שהעלה את טפסני העצים הפלשתינים אל ראש האמירים.  כעת חוזרת תנועת העבודה הישראלית אל תפקידה המסורתי והוא קיעקוע סיכויי השלום עם אויבינו.  כדרכם בחול, הם עוקבים אחר דוגמת נביאם הנערץ בבית הלבן ודוחפים במשנה מרץ את מחמד הפלשתיני לצמרות.

שניזכר.  להלן דיברי מנהיגי החמאס עצמם לגבי השמאל הישראלי (כן, אנו יודעים, אתם מעדיפים לשכוח ולהשכיח אך אנו להוותכם, זכרוננו חצוב בסלע):

בספרם 'המלחמה השביעית' של העיתונאים אבי יששכרוף מקול ישראל ועמוס הראל מ'הארץ' ניכתב לאחר ראיון עם 10מבכירי החמאס הכלואים בישראל כדלקמן:

"השמאל הישראלי ומחנה השלום שלכם הם אלה שעודדו אותנו בסופו של דבר להמשיך בפיגועי ההתאבדות.  דווקא מה שאתם מכנים בישראל "מחנה השמאל" הוא זה שחיזק את ההחלטה ועודד אותנו להמשיך בפיגועי ההתאבדות כי אלו הוכיחו לנו שקיימים סדקים בחברה הישראלית והחמאס יכול לפעול כדי להרחיבם".

זוכרים הנ"ל – כעת זוכרים מי אחראי לרצח יהודים ומי ידיהם מגואלות בדם אלפי "קורבנות השלום"?

והנה אנו מגיעים שוב לאושיה דועכת מאושיות "מחנה השלום", זו "מפלגת העבודה".  הם כבר מתנים את השארותם בממשלה בהתקדמות בנושא המשא-ומתן לשלום דהיינו, אין משא ומתן? הם יפרשו מהקואליציה בתוך כשלשה חודשים.  כלל לא מענינם כי הפלשתינים אינם רוצים להיכנס למשא ומתן לשלום, שהרי טוב להם, כולם מפנקים, תומכים ומכירים בהם בלעדיו.  ללא משא ומתן לשלום הם מקבלים מבוקשם ללא שיתנו דבר לישראל בתמורה.

ואולי, רק אולי, אפשר ומודעים אנשי מפלגת העבודה בחוסר התוחלת של דרישתם לפתיחת משא ומתן וכל כוונתם היא ממילא לפרוש מהקואליציה, בכל מצב.  

ישאל הקורא, כעת מה יעשו הפלשתינים?  הללו חכמים, כמובן שכעת וודאי לא יכנסו למשא ומתן לשלום, יגרמו לפרוק הקואליציה בהתבסס על הכרזת כוונות הפרישה של מפלגת העבודה ובעקבות הפרישה אולי לבחירות חדשות בישראל, וכך אפשר ויזכו בפיס ותעלה ממשלה "נוחה" עבורם דהיינו, שוב וויתורים ווויתורים מצידנו (נוסח גרוש גוש קטיף), ללא כל תמורה פלשתינית (נו טוב, אולי נקבל פיסת נייר שאינה שמישה אף לתשמישים).  כלומר, הפלשתינים יצפו ואף יקבלו את כל מבוקשם, שהרי השמאל יתן גם יתן, בלא שיוותרו על הכרתם במדינה יהודית, דרישתם ל"זכות השיבה" וסרובם כמובן להכריז על סיום הסיכסוך (באשר מטרתם הלא היא הנצחת הסיכסוך, עד לניצחונם הסופי). זו הנבלה.

ובאם יתעשת השמאל שבשילטון ויכיר בכך כי "מה שרואים מכאן , לא רואים משם" ומכאן שלא יוותר על דרישות הקיום הבסיסיות של ישראל, ממש כמעשה הממשלה ד'היום, אזי מדוע אנו נצטרך אותם בשלטון מלכתחילה? שהרי זו כמובן היא הטרפה.

קישור

http://www.global-report.com/aroll/a343346-האם-משחק-מכור

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com