יפה משמחת את החיים!
(נכד/ה)
הסרט הזה הוא לא סרט רגיל, כי הכוכבת שלו היא אישה בלתי רגילה, יחידה ומיוחדת במינה – יפה בן רעי. החיים של יפה מגוונים, תוססים, מתובלים, מלאי מעברים, מלאי שמחה – בדיוק כמוה. יפה היא אישה שמעריכה את החיים - באל"ף ובעי"ן. היא פשוט משמחת את החיים! היא עשתה זאת מרגע שנולדה בשניים במאי 1930 באנטוורפן שבבלגיה – להוריה חנה ודוד בליכר. כשנולדה קראו לה סילווי ורק כשעלתה ארצה הפכה ליפה. היא גדלה עם אחותה הצעירה ממנה בשנתיים, עדנה, שנקראה אדית, בבית יהודי מסורתי עם אוכל יהודי פולני. בבית היא דיברה גרמנית, ברחוב פלמית ובבית הספר – צרפתית. לא פלא שהיו לה תלונות כשנשלחה בגיל 6 לתחכמוני ללמוד גם עברית.
(נכד/ה אחר/ת)
ב-1940 כשפרצה המלחמה, ברחה יפה בת העשר לדרום צרפת - עם הוריה, אחותה, הסבתא בְּלִימָה, הדודה ברטה ובעלה הטרי פָּאלִי. אחרי שנה בכפר בּוּסְקה-ד'אוֹר הם שבו לאנטוורפן, וכשגברו הרדיפות אחר היהודים, נשלחו יפה ואחותה למשפחה בבריסל שהסתירה אותן בתשלום. כשאמא חנה ואבא דוד נלקחו ע"י הגרמנים הועברו הילדות לגנט, תחילה למשפחת ??לדרמן ואחר-כך לבית משפחת מארי פּ?ץ הנוצרית, שהייתה חברה במחתרת הבלגית. באותו בית גר גם השותף של אביה של יפה, בֶּרְנָרְד גְרוֹס, שהצליח להימלט מהנאצים. יפה זוכרת את מארי ואת בנה פרדיננד באהבה גדולה. מארי נקשרה מאוד אליה ולעדנה אך כעבור שנתיים נאלצה להעבירן בלחץ המחתרת למנזר והייתה מבקרת אותן מדי פעם. זאת הייתה "התקופה הנוצרית" של גיבורת סיפורנו, שנמשכה עד תום המלחמה. אביה של יפה ורוב בני משפחתה נספו בשואה. את התופת שרדו הסבתא בלימה, האם חנה, הדודה ברטה וילדיה, ויפה ועדנה כמובן. יפה אפילו זכתה באחות וחברה חדשה, רג'ין, לאחר שאמה התחתנה עם בנימין. אחרי המלחמה היא התחילה ללמוד באקדמיה לאמנות והייתה מאושרת ושמחה בחלקה.
(נכד/ה אחר/ת)
יפה תמיד אוהבת לספר שעלתה לישראל שלוש פעמים. פעם ראשונה כשהוברחה עם אחותה במשאית באחד הלילות, כשהן לבושות בגדי חיילים. הן הועברו למחנה בו אספו ילדים כדי להעלותם לישראל. משם כתבו לאימן שאם לא תחזיר אותן הביתה - הן מתכוננות לברוח. אמא חנה מיהרה להחזיר את הבנות למארי ואחר כך הביתה.
"העלייה השנייה" של יפה מתקשרת לסיפור היסטורי ידוע. רג'ין צירפה את אחותה החדשה לקבוצת השומר הצעיר, והן נסעו באווירת "אנו באנו ארצה" למחנה בצרפת, שם רוכזו ניצולים מאירופה. 4,500 איש עלו במדרגות האונייה המפורסמת "אקסודוס", וביניהם גם סילווי בליכר בת ה-17 – הלא היא יפה שלנו. יחד עם כולם היא הגיעה לחופי חיפה, רוססה בדי די טי והועברה כלאחר כבוד בחזרה לאירופה. בשנת 1948 עם קום המדינה, היא הצליחה סוף סוף לעלות לישראל בצורה ליגאלית עם רג'ין והחברים מהשומר הצעיר – היישר להכנה לקיבוץ. ברגע שנודע כי שמה השני הוא שיינדלה מיד עברה מטמורפוזה והפכה ליפה.
(אמירה)
שנה שלמה באוהל בלי חשמל – זאת קבלת הפנים שהכינה מדינת ישראל ליפה, שהשתלבה בהכשרה ברמת השרון. אחרי שנת ההכנה, עולֶה על הקרקע ליד ראש העין בצמוד לגבול - קיבוץ נחשונים. יפה, "הקיבוצניקית הטרייה", מוצאת את עצמה בתוך תערובת של בלגים ומצרים, עם השלמות של צברים ופליטים מפולניה, בולגריה ועוד. את יוסי, בעלה לעתיד, היא שלפה מאותן "השלמות". במקהלה הוא היה הטנור כשבני אמדורסקי היה הבס. יפה ויוסי ניגנו יחד במפוחית פה, אבל כנראה שעשו יחד עוד כמה דברים – כי פתאום נולדתי, אני, אמירה, הבת הבכורה. אמא שלי הפכה לגברת בן רעי רק אחרי שהקיבוץ הכריח אותה ואת אבא להתחתן – בשביל התלושים. תקופת הצנע – זוכרים? אחר כך נולד גם איתן.
עשר שנים יפה הייתה קיבוצניקית, והקיבוצניקים של פעם כידוע לא גידלו את ילדיהם. ידעתי למשל שיפה עבדה כתופרת, אבל רק מהתמונות אני יודעת שהיא עבדה גם בקטיף כותנה ותפוזים. ככה זה היה, ראיתי את אמא בקושי שלוש שעות ביום כששחררו אותנו מבית הילדים ל"חדר". זה היה אולי מעט זמן אבל הרבה כיף ואיכות, שאני לא שוכחת עד היום. בכל אופן, כשעליתי לכיתה א' עזבנו את הקיבוץ ברכוש רב – ארבע מיטות סוכנות!
(איתן)
המעבר הבא של יפה היה לנתניה, בנחיתה ישירה לבית הוריו של יוסי – סבתא לאונטין וסבא הנרי. יפה הסתדרה איתם, כי בינינו, עם מי היא לא מסתדרת? כשעברנו לדירה בויצמן, ההורים יצאו לעבוד - לכבוד המשכנתא! יפה התחילה בעבודות מזדמנות. מהר מאוד גילתה שהיא מתָקשרת טוב לא רק עם כותנה ותפוזים אלא גם עם אנשים והחלה לעבוד כמוכרת בגדים. אני זוכר איך כמו כוווולם הייתה סוחבת בלוקים של קרח הביתה – כי לא היה לנו מקרר חשמלי. אנחנו, הילדים, היינו מסייעים לה בסחיבת רבעי בלוקים. באותה תקופה קיבלנו גם שיעור מעשי בנושא: איך משפחה שלמה יכולה לאכול שבוע עוף אחד ולשבוע. רק ראש יצירתי ומלא תושייה כמו של יפה הצליח לייצר מהעוף הזה מרק ביום ראשון, ממרח כבד ביום שני, שניצלים ביום שלישי, סתם רבע עוף ביום רביעי, ולהמשך השבוע כשנשאר רק העור – עוף ממולא, אלא מה?
לא עבר זמן רב, ויפה, כמו יפה, השתדרגה שוב, והפעם העבירה אותנו לגור בבת ים, תחילה ברח' ירושלים, בהמשך בדירה במסריק, שרסס הגלים היה מכה בחלונותיה, ולבסוף שדרוג אחרון וקובע לרחוב טבנקין הסמוך לבלפור. באותה תקופה יפה ניהלה חנות של "עלית" מול קולנוע אלנבי בתל אביב. כל יום הייתי מריח את אמא שלי שחזרה מהעבודה כשהיא מדיפה תערובת משכרת של ניחוח ממתקים עם ריח סיגריות שדבק בה באוטובוס.
זה קרה בגיל 38 שיפה ילדה פתאום את רותי, וכך הצטופפנו חמישה אנשים בדירת 2 החדרים ברחוב מסריק. יפה ויוסי ישנו בסלון. איפה שהם לא היו ומה שלא עשו – לאורך כל הדרך הייתה להם זוגיות מופלאה. הייתה ביניהם חלוקה נהדרת שנמשכה עד שיוסי נפטר ב-2009 – יוסי היה איש הבילוי הביתי: אחרי שחזר מהעבודה היה קורא, מקליט, מנקה; ויפה, אחרי שסיימה את משימות הבית טיפ טופ, הייתה לובשת את החליפה של שרת החוץ ויוצאת לעבודה ולבילויים – ותתפלאו, זה עבד נפלא!
(רותי)
אחרי שאמא נחה בשמירת הריון היא ראתה כי טוב והחליטה לעבור לעבוד במשרה מלאה בתור... אמא! חמש עשרה שנים הייתה לי אמא, שקיבלה את פניי בחמימות בכל יום כשחזרתי מבית הספר. אמירה כבר התחתנה עם מנחם, עברה ללוד, והפכה את יפה בגיל 42 לסבתא כשילדה את רוית – הנכדה הבכורה.
אני זוכרת מילדותי אמא מיוחדת – בבגדים, בתכשיטים ובחפצים. היא תפרה בגדים ותחפושות, סרגה בלי הפסקה, ותמיד נראתה מיליון דולר – סופר מטופחת. אני, שיצאתי הפוכה ממנה, הייתי סוגרת לה את המחשופים.
תמיד הייתה אמנות בבית. אמא דילגה בין תקופת הציור לתקופת החמר ולתקופת האמייל. תמיד הייתה מוסיקה ואהבה גדולה לבעלי חיים, וכמובן – כל הזמן היא לקחה אותי לים שהיא כל כך אוהבת. אני מצידי שיתפתי אותה בחיי והקשבתי לעצות החכמות שלה, והחיים זרמו – כמו הגלים בים... כמוך יפה!
(נכד/ה או שוב אחד הילדים)
יפה לא נשארה במקום אחד אבל תמיד הלכה לאורך הים. לפני כמה שנים היא קראה איפושהוא שבני מזל שור שנולדו ליד הים - לא יכולים בלעדיו! כנראה שיש אמת בכוכבים. בכל אופן, ב-1980 מתחיל עידן חדש – יפה ללא הפסקה מגיעה לעיר ללא הפסקה – והשתיים מ ת א ה ב ו ת! מאז שגרה בדירה הראשונה בשכירות ברח' ליפסקי ליד כיכר המדינה, יפה שומרת אמונים לסניף בנק הפועלים. ארבע דירות עברה אבל מהסניף הזה לא זזה, וגם השנה העובדים קיבלו ממנה מתנה בפסח. מליפסקי עברו יוסי ויפה לאלכסנדר ינאי ומשם לשינקין – המקום בו יפה שהתה הכי הרבה זמן בחייה. שלוש עשרה שנים הייתה שיינקינאית - וזה התאים לה! הכל היה בהישג יד – יוסי ירד מהבית ישר לשוק הכרמל ושוק בצלאל, ולה היה את הים שלה.
בינתיים איתן התחתן עם יפעת, שבחרה בו לאחר שהתאהבה ביפה ממבט ראשון. עד היום השתיים חולקות אהבה הדדית זו לזו ואהבה משותפת לקקטוסים. בשלב זה יפה נאלצה לוותר על שנת היופי שלה ובעידודה של חברתה אריקה החלה לעבוד בכל בו שלום. למה? פשוט כי נועם, הבן הבכור של איתן, נולד – והיא הייתה צריכה כסף למתנה. ואז, בגיל 53 סוף סוף נענתה יפה להפצרות יעל חברתה ויצאה לעבוד בדיוטי פרי כנציגה של לנקום. במקביל היא גם הפגינה נוכחות ערה בקאנטרי התל אביבי, ואם תשאלו את יפה – זו הייתה התקופה היפה בחייה! בבוקר הייתה משתזפת, משחקת טניס ושותה קפה עם החברות בקאנטרי, ובצהריים יוצאת למשמרת תוססת בדיוטי פרי.
(עופרי – החברה מהדיוטי)
יפה פרחה בתקופת הדיוטי פרי – המקום התאים לה מכל הבחינות – האנרגיה, האווירה של חו"ל, הטיפוח, האנשים השמחים שנוסעים לחו"ל, השפות בהן שלטה. הדיוטי פרי שפתוח 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, שבתות וחגים הוא המקום הכי חי - ויפה הוסיפה לו עוד חיים, תבלינים וצבע. הייתי בחורה צעירה כשהתחלתי לעבוד איתה והיא הדהימה אותי – בחריצות, באכפתיות, בחברמניות, בפרגון ובנתינה. תמיד לבושה יפה, תמיד מחייכת, משתלבת עם בני כל גיל, חוגגת בכל אירוע, חיובית ומלאת סיפורים - כי כל דבר אצל יפה goes with a story. לא תמצאו אחד בדיוטי פרי שלא אהב אותה. יפה – את משגעת!
(איתן)
בינתיים גם רותי הקטנה התחתנה עם יעקב, והשבט של יפה הלך וגדל – לשמחתה ולגאוותה. כמובן שבמקביל היא לא ויתרה על טיולים לחו"ל, והתמונות מעידות שהיא ועדנה בילו לא מעט ביחד מעבר להרים והאוקיאנוסים. עד היום הן שתי אחיות קרובות ואוהבות.
ב-2002 יפה ויוסי עברו לבית הנוכחי ברחוב חנה רובינא. כאן תמצאו את יפה מטפחת את הגינה למטה ואת הקקטוסים האהובים שלה במרפסת - במסירות אינסופית. כמובן שהיא חברה באגודת חובבי הקקטוסים והס?ק?לנטים, ולא מוותרת על הטיולים השנתיים של העמותה. כמו בכל הבתים של יפה, גם כאן האסתטיקה שולטת בכל פינה, ולך תבין איך מכזאת אישה ייקית יצאו כאלה שלושה ילדים לא מוקפדים. ואולי אפשר להבין - כי יפה בחוכמתה ובהבלגתה העדיפה תמיד שלום בית על שתלטנות או וכחנות.
(רוית)
יפה היא ראש השבט שלנו והסבתא הכי קוּלית בעולם - לארבעה עשר נכדים (ועוד אחד בדרך) ולחמישה נינים... בינתיים!!! כווווולם אוהבים את יפה, כולם מחפשים את קרבתה ואת כולם היא מארחת כמו שרק יפה יודעת לארח – עם האוכל הכי טעים, עם החום הכי גדול ועם הספייס הכי רחב. היא סבתא מדהימה, סבתא בראש צעיר, שאיכשהו מצליחה לתת לכל נכדה ונכד את היחס האישי ותשומת הלב המיוחדת. היא לא מפספסת שום יום הולדת ולא מדלגת על אף מתנה, וכמובן – היא לא מפסיקה להתגאות בכל הצלחה והישג של הנכדים והנינים. יפה היא אספנית שקדנית של תמונות ויש לה ארון מיוחד לאלבומים. בראש כולם ניצב "אלבום השוויץ", שבו היא מרכזת את כל הכתבות והפרסומות שבני משפחתה השתתפו בהם אי פעם. כמובן שהיא מובילה בשבט את "הכוח הנשי" - כי כידוע נשות המשפחה שלנו הן אלו שמעריכות את החיים וגם מאריכות חיים. יפה ממשיכה את המורשת של סבתא חנה המדהימה, שביום הולדתה התשעים עוד עמדה איתנה. היא זו שהנחילה לה את המוטו: "עדיף שיקנאו בי מאשר ירחמו עליי" – ויפה, אין מה לומר, את מיישמת אותו במלואו.
(עוד נכד/ה או כל אחד אחר שהכי יביא את הפאנץ' ליין ברגש)
יפה המופלאה שלנו, או "יפתא" כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לך לפעמים - אין כדוגמתך! ביום הולדתך ה-80 את צעירה מכולנו – בגוף ובנפש. את הכי יפה, הכי מודרנית, הכי עדכנית, הכי מלכדת. העיניים הכחולות והיפות שלך בוחרות לראות רק את הטוב בכל דבר. הידיים המוכשרות שלך יוצרות את העבודות הכי יפות ואת המאכלים הכי טעימים. את שופעת תחומי עניין, כל דבר מרתק אותך ובכל נושא את הולכת עד הסוף ומתעמקת בתוכן ובמשמעות. את מלאה בחברות וחברים, מלאה ברגישות, אוהבת אדם ואהובה על כולם. את תמיד במרכז כל אירוע – ואת בעצמך אירוע מופלא ושמח בחיינו. אנחנו כל כך אוהבים, מעריכים ומעריצים אותך. את הסמל והדוגמה שלנו ואשרינו שזכינו בך.
יפה, מהיום שנולדת את לא מוותרת על אף חגיגה, ואת משמחת את עצמך, אותנו ואת החיים! אז אנחנו מאחלים לך להמשיך לחגוג את חייך, ולהישאר בדיוק כמו שאת עד 120 – כי אָת בדיוק מה שאנחנו אוהבים!
יום הולדת 80 - "יפה משמחת את החיים"
http://www.clipstory.co.il/Yaffa80.asp