תפקידה של מערכת הנשימה לאפשר אספקת חמצן מהאוויר שסביבנו אל התאים הבונים את גופנו. את הפעולה של הכנסת האויר ניתן כידוע לבצע בשתי דרכים אפשריות: דרך הפה, או דרך האף. הפה מהיותו פתח רחב מאפשר כניסה נוחה של כמות אוויר גדולה מזו שמאפשר האף בעל זוג הנחיריים הקטנים יחסית. מבין השתיים, האם יש דרך נכונה יותר?
התכונות שעל האוויר לקיים בהגיעו לריאות הן המכתיבות את הדרך העדיפה. ותכונות אלו הן אוויר נקי מאבק וחיידקים, בטמפרטורת הגוף ובלחות של 97% ומעלה. האף מצויד בשערות קטנות המשמשות לסינון האוויר, ומערות האף דרכן עובר האוויר מספקות את הטמפרטורה והלחות המתאימים. לעומת זאת אוויר הנכנס דרך הפה אינו עובר סינון, הוא קר ויבש. ולכן יש רק דרך אחת נכונה ובריאה. רק באמצעות נשימת אף ניתן לספק לריאות את האוויר בתנאים הטובים ביותר.
נשימת פה – למה זה קורה?
נשימת פה מתקיימת בשני מקרים:
- באופן זמני, כאשר המעברים באף חסומים,במצב של אף סתום , ולא מתאפשר מעבר נוח של אוויר.
- כאשר הגוף "התרגל" לכמויות אוויר שרק נשימת פה יכולה לספק. הנשימה מתנהלת בפיקוחו של המוח, על ידי מרכז נשימתי הקיים בגזע המוח. במצב זה, גם עם מעברי אוויר פתוחים וחופשיים לחלוטין נשימת אף מלווה בתחושת "חוסר אוויר". הדרישה לאויר היא מעל ליכולתו של האף לספק, ומתווספת נשימת פה.
שימוש בנשימת פה לאורך זמן ממושך בגלל אף סתום מכל סיבה שהיא מוביל לשינוי ההרגל. התוצאה היא העלאת נפח הנשימה, המחייב תוספת אוויר - נשימת פה. וכך, בתהליך משולב מתפתח דפוס נשימתי של נשימת פה, שכבר אינו תלוי בהכרח במעברי אוויר חסומים.
איך יוצאים מזה?- התרגול הנשימתי
התרגול הנשימתי הייחודי של שיטת בוטייקו סולל את הדרך חזרה לנשימת אף. זהו תהליך של הקניית הרגל פיזיולוגי חדש לתיפקוד של בקרת הנשימה. מעין "חינוך מחדש" או "תכנות מחדש" של התהליך העצמאי והאוטומטי המפעיל בכל פעם מחדש את הנשימה הבאה. התרגילים המתבצעים בשגרה יומית מספקים את הנתונים הנדרשים למוח לביצוע השינוי. התרגול היומי הוא בבחינת דיאטה (באוויר כמובן) לקראת התיקון.
התרגול מתאים ומביא לתוצאות גם לאלו שמעברי האף שלהם פתוחים, וגם ברוב המקרים לאלו הסובלים מאף סתום. במצב זה השלב הראשון ביישום הוא שחרור האף הסתום.
התרגול הנשימתי – מאחורי הקלעים: איך זה עובד?
פעולתו של התרגול הנשימתי הינה בשני מישורים:
- באמצעות מנגנון בקרת הנשימה. מנגנון זה הוא רגיש ובעל יכולת להתכוונן ולקבוע רמות שונות של נפחי אוויר נשימה לדקה. דוגמא טובה ליכולת ההסתגלות שלו היא שינוי הנשימה בתנאי גובה רב. התרגול מהווה הפחתת נפח יזומה ובמידה הנכונה כדי להביא בהדרגה לשינוי הרצוי והקבוע. כאשר נפחי האוויר נכונים, אין יותר צורך להיעזר בנשימת פה.
- יצירת איזון בין שני הגזים המעורבים בתהליך הנשימה: החמצן והפחמן הדו-חמצני. הנשימה העודפת המאופינת בנשימת פה, מפירה את האיזון האופטימלי ביניהם. מערכת שבה רמות הפחמן הדו-חמצני נמוכות מהנדרש, מועדת להיצרות והתפתחות תהליכים דלקתיים בדרכי הנשימה. פחמן דו חמצני הוא אכן תוצאה של הנשימה, ומוכר רק כפסולת המיועדת לפינוי באמצעות הנשיפה. אולם ברמות חסר נפגעות מערכות רבות בגוף. איזון נכון של הנשימה מהווה חלק ממנגנון מניעתי לחיים בריאים.
התרגול והקורס
את התרגול מבצעים מספר פעמים ביום. בתקופת היישום הראשונית ילדים מתרגלים כ-12 דקות שלוש פעמים ביום. מבוגרים מתרגלים כ-20 דקות, בבוקר ולפני השינה, ופעמיים נוספות במהלך היום. לאחר הטמעת המיומנות, ניתן לשלב את התרגול הנשימתי עם פעולות אחרות, כמו למשל צפייה בטלוויזיה או נסיעה ברכב. לאחר השגת השינוי, יורד בהדרגה משך התרגול היומי.
את יישום שיטת בוטייקו לומדים בסדנא בת ששה מפגשים, המתקיימים על פני כשבועיים. משך מפגש בסדנת ילדים הוא כשעה, ובסדנת מבוגרים כשעתיים.
באיזור המרכז מתקיימים קורסים בתל-אביב, ברעננה וברחובות.
קורסים מתקיימים גם בירושלים ובחיפה.
מידע כללי על שיטת בוטייקו
שיטת בוטייקו מטפלת במגוון רחב של בעיות בריאות, אך מוכרת בעיקר בהקשר להצלחתה בטיפול באסתמה. בין בעיות הבריאות הנוספות הניתנות לטיפול באמצעות תרגילי הנשימה היחודיים: אלרגיות, נזלת כרונית ואף סתום, נטיה להתקפי חרדה, והפרעות שינה: בעיקר נחירות והפסקות נשימה בשינה, וכמובן חזרה מנשימת פה לנשימת אף.
השיטה נקראת בשמו של הרופא והמדען שחקר ופיתח אותה, החל משנת 1952, פרופ' בוטייקו. בשנת 1985 היא הוכרה כחלק מהמערך הטיפולי באסתמה על ידי משרד הבריאות בברית המועצות.
בעולם המערבי, לאחר עשרים שנות פעילות קיימת התעוררות והכרה בשיטה: בשנת 2008 העניקה האגודה הבריטית למחלות ריאה וחזה לטכניקה דירוג אמינות למחקרים הרפואיים שהוכיחו את יעילותה, ושיטת בוטייקו היא היחידה שקיבלה דרוג זה. באותו מסמך אף אושרה השיטה כפתרון טיפולי להקלה על סימפטומים של אסתמה.
לסיכום
נשימת פה אינה הנשימה הטבעית, והיא עוקפת את השימוש באף, שהוא איבר הנשימה המתאים. נשימת פה מתקיימת כאשר מעברי האוויר באף חסומים, אולם היא גם מנוהלת על ידי המרכז הנשימתי במוח. התרגול הנשימתי לפי שיטת בוטייקו מאפשר שחרור אף סתום, והגדרה מחדש של פעילות המרכז הנשימתי במוח. על פי ההגדרה המתוקנת נדרשים נפחים מוקטנים של אוויר, דבר המאפשר ויתור על נשימת הפה.