האם אזרח, גר או אויב

9 דצמבר 2010

האם אזרח, גר או אויב

אך ראשית הערות לתקשורת שוטמת

אך לפני יומים, 6 דצמבר 2010 ,  בתוכנית לונדון וקישנבאום היגיע אורח לתוכניתם של השנים אשר באמת "נפל על שיכלו" והעז (חוצפן שכמותו) לשבח את ראש ממשלתנו מר בנימין נתניהו אודות תיפקודו עם פרוץ שריפות הכרמל ולאחריהן.  האורח גרס כי נתניהו גלה חוש התמצאות והסקת מסקנות מהיר ויעיל להפליא ולמצער השיג מיד כי שורש בעיית הכיבוי הוא חסרונו של כוח כיבוי אווירי. ואכן, פנה מיד למדינות רבות מידידיו האישיים וידידי ישראל בבקשת עזרה, אשר נענתה מידית.  וה-ראיה, מטוסי כיבוי החלו להגיע מכל עבר והשאר היסטוריה.

ירון (השוטם) לונדון ישב באולפן בפנים חרופות.  ניכר היה בו כי ליבו וברי כי גם מוחו, שותתים דם רע למשמע הדברים.  ניכר היה בו כי אינו מסוגל להסכית לדברים חמים ונאותים אודות תיפקודו של ראש הממשלה שנוא נפשו.  

אובייקטיביות, עיתונאות נאותה?  לא בבית סיפרו של המטורלל.  מיד קפץ הלזה ובהבעות זילזול תהומי חירחר: "מה הבעיה, מה הרבותא לשבת ולהרים מספר טלפונים".  ובכן אדון לונדון, אפסיים כדוגמתך ירימו טלפונים עד שייחר גרונם ומחוץ לבעטה בעכוזם לא ישיגו דבר.  זהו ההבדל בין בנימין נתניהו לשכמותך.

היום, 8 דצמבר 2010 , מעשה שטן, באותה התוכנית שוב קפץ שד השנאה מהסיעודי-לונדון.  הרקע היה קריאתם של 50 רבנים שלא להשכיר או למכור נכסים לערביי ישראל.  נודה על האמת, מחמם את הלב להיווכח עד כמה דקה ופריכה שכבת "התרבות" אצל המתחזה הלזה לאיש "תרבות".

תוך חירחורי משטמה ופנים מוסלקות (משורש סלק), חרץ לשונו "מנכ"ל המדינה" (בעיני רוחו) לונדון כי במדה ונתניהו לא יפטר מיד את הרבנים אוסרי השכרת דירות לערבים , אזי: "אנו (דהיינו, הוא עצמו, "רותי הקלדנית ו"הרשקו" מחלק התה), נצא במרי אזרחי".  אז הנה, הבה ונשכילך אדוני הלא ניכבד, כאן זו דמוקרטיה ולכן, כמשלמי משכורתך בערוץ 10 , דרישתנו הלגיטימית להלל, אנו הציבור הריבון, היא כי אתה ושכמותך תפוטרו לאלתר בעוון הסתה למרד כנגד מוסדות מדינה דמוקרטים לגיטימים.   לחילופין, ולאור תוכניות תחקירי תרופת הריטלין בישראל, יש לשקול ברצינות גמורה מתן כמות משולשת בכפיה לאיש משולל הרסן הלזה מהחומר המרגיע.

עוד אחד שהיינו ממליצים עבורו להרגע הוא תוספת החיזוק החדשה לניבחרת האופל, הלא הוא רביב דרוקר אשר דומה בעיני רוחנו כי קושש (לכאורה כמובן), אתננים משני מקורות מרכזים אפשריים, הלא הם "השוטם הידוע" עיתון "ידיעות אחרונות" החובר בברית בילתי קדושה בעליל ל"שוטמת הידועה" מפלגת הכלנתרים "קדימה" בדיצתם הבילתי ניתנת לשליטה לתפוס את השלטון בקצה גבול הנוהל הדמוקרטי.  עליו נאמר, מצא מין את מינו.

האמנם מלחמת קיומנו היא גזענות?

גיזענות?  רגע, התבלבלנו.  כלאמר רוצים יפי הנפש לומר לנו כי מלחמתנו במדינות ערב, מאבקנו כנגד הפלשתינים הינו גזענות נכון?  ובאם אינו גזענות באשר אך עמום נפש יטען כי מילחמת קיום והתגוננות כנגד הקם להרגך הינה גזענות, הרי מדוע התנגדותנו לסקטורים מסוימים בין ערביי ישראל הינה מכונה בידי אבירי זכויות הערבים בינינו כ"גיזענות".  שהרי הגזרה הינה שווה.

אמנם כשליש מערביי ישראל, באמת ובתמים שואפים לקבוע גורלם במשולב עם המדינה היהודית בארץ ישראל, אכן יבורכו, טוב ויפה.  מאידך-גיסא,  כשני שלישים (בהתאם למשאלי דעת קהל-ערבי רבים מספור), מהציבור הערבי המוסת בידי איסלמיסטים קיצונים, שוטמים את מדינת ישראל, מיחלים לחורבנה, מיחלים לשסף גרוננו באם אך יעלה הדבר בידם, הללו שואפים להקים מדינה פלשתינית על חורבותינו ואינם מסתירים כלל את כוונותיהם לכך.

לא רק שמשטמתם ל"יהוד" עמוקה ושורשית באומר, אלא הללו לא טומנים ידם בצלחתם, גונבים, שודדים, מציתים, שורפים, מרגלים כנגדנו, חוסמים דרכים בעיתות חרום, מפוצצים ועוזרים למפוצצים את "היהוד".  זאת אף זאת, הללו אינם מסתירים את תיוגם שלהם, במו פיהם וידיהם כשייכים לאומה הפלשתינית והערבית "הגדולה", הם בפירוש אינם רואים עצמם אזרחי מדינת ישראל אלא אזרחים אקראים, על תנאי אשר בבוא היום יקומו על שנואי נפשם היהודים ויטבחו בהם.

ולכן אמירות אוויליות כי הערבים הינם גרים (לשון "גרים" בארץ מצרים), בינינו הינן כה מופרכות עד כי תצילנה האוזנים.  גם המצקצקים אודות הגזרה השווה שיש לערוך בין פזורותינו בארצות הגולה וערביי ישראל הינה מופרכת עד תדהמה.  יהודים גולים מארצם השוכנים בארצות פזורתם מעולם לא התכוונו, לא במחשבה, לא באומר ולא במעשה להשמיד ולאבד את העם בתוכו ישבו.  תמיד, תמיד, שאפו בני עמנו להשתלב במרחבים האתנים בהם שכנו.  תמיד היוו היהודים גורם מעשיר ומפרה באותן חברות בהן שכנו.  היהודים ראו עצמם כגרים בארצות פזורתם ולכן היו מחויבים ומנועים מפעילות עוינת כנגד מארחיהם.  במקרי קיצון, בהם סבלו היהודים מנחת זרועם של מארחיהם הסתגרו היהודים בד' אמותיהם ולא התערבו בגויים עד יעבור זעם.  אך כך או כך, לא יצאו מעולם כנגד מארחיהם.

למרות האמור לעיל, ערביי ישראל כולם, גם השוטמים בינהם, הינם אזרחים הזכאים לשוויון זכויות, אך גם לשיוויון חובות.  כל זמן שמתנגדים הללו באומר ובמעשה לשרות לאומי (עבור עצמם, לא עבור ה"יהוד" השנואים), כל זמן שאינם משלמים למצער מיסים, ניתלים על ומוצצים ואת לשדו של המגזר היהודי, כל זמן שממשיכים בהטפות והסתה כנגד המדינה במוסדות החינוך הממומנים על ידנו, אין סיכוי כי יזכו לשיוויון זכויות כשכניהם היהודים ובצדק רב. 

אלו המחצרצים השכם והערב את פיגולי הגיזענות, הם הראשונים המונעים מערביי ישראל לרכוש דירות וקרקע בינותם.  יפי הנפש בקיבוצי השומר הצעיר ימצאו הצדקה מלאה מדוע לא יקצו דירות מגורים לערבים ישראלים החפצים להתגורר בקיבוציהם ומנגד, ימצאו את כל ההצדקות בעולם מדוע זה "האחר" במקומות אחרים, בערים ועיירות אחרות בישראל חייבים, ממש חייבים לקלטו כל ערבי ישראלי.  יפי הנפש בינינו אינם עיפים מלהמציא את השרלטנות, העמדת הפנים והצביעות של עצמם פעם אחר פעם.  הללו נאה דורשים אך לעולם לא מקיימים.

התנהלות נלוזה זו ניכרת גם ביחסם של יפי הנפש בינינו למסיגי הגבול, מבקשי העבודה הסודנים.  הללו מוכנים להלחם למען הסודנים עד טיפת משכנם האחרונה של האוכלוסיות החלשות בישראל.  קליטת סודנים אצלם?  מה, הם השתגעו?

נדגים על קצה המזלג גזענות מהי.  שינאתם של הגרמנים ליהודים היתה שינאה אתנית באשר כלל הציבור היהודי, ללא יוצא מהכלל, סומן כסכנה לאומה הגרמנית (לטוהר הגזע הארי), בעוד אשר טענה זו כמובן היתה חסרת כל בסיס והופרכה כמסע תעמולת שנאה על מנת להרדים תחושות מוסר אפשריות בקרב העם הגרמני.  ההשוואה בין האנטישמיות הגזענית כנגד יהודים באירופה ויהודי המזרח והיחס של היהודים בארץ ישראל כלפי ערביי ישראל האורבים להשמדתנו (ערביי ישראל אומרים, לא אנו), הינה מופרכת, נכלולית וצבועה.

רתיעתו של הציבור הישראלי ממהגרי העבודה הסודנים הבילתי חוקים מקבילה לתגובות המתעצמות האירופיות כנגד ההגירה האיסלמית לתוככי אירופה.  ההבדל העקרוני?  מדינת ישראל כבר כיום נחשבת לצפופה בעולם (בין גדרה לחדרה).  מדינת ישראל, ויש לנו רק אחת זעירה, הוקמה כמקום מקלט לעם היהודי, לא לסודני.  ישראל חייבת להיות מוכנה בהתראה קצרה להפליא לקלוט פליטי שינאה ואנטישמיות כנגד יהודים מכל מקום בעולם (ראה ערך יהדות וונצואלה) והשטח לכך כאמור מוגבל ביותר.  לכן, אפשר אמנם שהלעומתיות האזרחית המקומית בערי ישראל המובנת ככל שתהיה, גם אינה נעדרת אבק של גזענות.  אך בראיה הלאומית הכוללת אין לגזענות כאן ולו דבר עם רצוננו הלאומי הלגיטימי לחסום את ההסתתננות הבילתי חוקית למדינתנו.

אף אחד לא יוצא נקי

גם 50 הרבנים המדוברים  לא מגלים שאר רוח רב.  האמור הוא ב-אלה המחייבים מניעת דיור של ערבים בין יהודים, לבין אלו לעומתם הנושאים תורת ישראל לשוא, המגנים את הרבנים המתנגדים להתישבות ערבית בינינו.

50 הרבנים הדורשים מניעת דיור של ערבים בישובים יהודים צודקים אך לא חכמים.  במדינה דמוקרטית נושא מעין זה אינו ענין לתקנה והתארגנות ציבורית, שאינה לגיטימית במקרה זה, אלא להתנהלות אישית ופרטנית בלבד.  כל שעל כל רב מעונין היה לעשות הוא להוציא קול קורא, באופן פרטי לכאורה, המסביר עמדתו (הצודקת) ולהתיר לכל אדם ואדם לקבוע את התנהלותו בהתאם לחופש המוקנה לו בשיטה הדמוקרטית דהיינו, לא למכור או להשכיר בתיהם לערבים.  התארגנות הרבנים משדרת כוללנות שהיא-היא המשדרת גזענות.

מנגד, מתנגדי קבוצת 50 הרבנים מקרב רבני המגזר הדתי שוגים אף הם.  כפי הנאמר, אין דין אויב כדין 'גר' וערביי ישראל ברובם הניכר הינם אויב.   אכן אזרחים, אך על הנייר בלבד, הללו אויבים למדינתם מתוככי מדינתם.  ומכאן שהללו אינם 'גרים' בינינו ולכן אין זכויות ה'גר' חלות עליהם.  כל שחל עליהם הוא חוקי מדינת ישראל מעצם היותם אזרחים אך מנגד, הינם חשופים להעדפות הציבור חפץ החיים היהודי כפרטים, בהתאם לשיטתנו הדמוקרטית. 

ראש הממשלה חייב מעצם תפקידו לגנות את פסק ההלכה האוסר על השכרה / מכירת בתים לערבים, אך אנו האזרחים, אנו אלה שנשלם בדם ילדינו ומשפחתנו את תוצאות התקינות הפוליטית הדמוקרטית.  קל יחסית להיות נאור כאשר משפחתו של "האחר" מתרסקת לחתיכות מדממות.  שונה הדבר כאשר משפחתנו היא העולה בסערה השמימה.  כאשר יקירינו הופכים מנתון סטטיסטי לגוש מדמם, הדברים ניראים אחרת לחלוטין.

אכן, אין להוציא פסק הלכה מאורגן וגורף כנגד אי מכירת בתים לערבים, זה מריח לא טוב.  אך יש לקדם הלכה כנגד מכירת בתים לאויבים, וערביי ישראל ככלל, בנקודת זמן זו, הינם אויבים (עם יוצאים מהכלל שאינם כאמור הרוב). 

אנו נימנעים מלהודות בכך, תקינותנו הפוליטית היא שתהרוג אותנו ביום מן הימים.  רובם של ערביי ישראל הינם אויבים המסוכנים מונים רבים מאויבים חיצונים באשר הללו משתמשים בדמוקרטיה חסרת האונים, האוטופית שלנו, על מנת להשתלט על סלע קיומנו מבפנים.

על מנת להוסיף חטא על פשע הרי שקיימים גורמים מקרב העם היהודי היושב בציון המסיעים להם בחדירתם לבסיסי השילטון לקראת תפיסתו בבוא היום בכח חוסר האונים הדמוקרטי.  אל לנו לתמוה באשר אלו הגורמים בינינו החוברים האחד לשני בכל העולם על מנת לקעקע יחדיו ובמתואם את הציוויליזציה המערבית לאמור: השמאל הקיצוני העולמי החובר לג'יהאד העולמי במחול המוות המערבי.

אנו משיתים את כל האחריות על יחסים תקינים בינינו לבין ערביינו אך על עצמנו.  בהתנשאות מגוחכת אנו פוטרים את המגזר הערבי מכל אחריות תורמת ליחסים המעורערים בינינו ולא היא.  עד שלא יקום מנהיג מהמגזר הערבי ובאומץ לב יכיר באחריותו התורמת של מגזרו הוא למצב המשטמה ההדדית הנוכחי (ראה מסמכי וועדות ההיגוי הערביות החותרות לחיסול ישראל), אין כל סיכוי לשיפור, גם אם נעתיר על המגזר שפע מזומנים נוספים (לשחדם כמובן) או ננגב חומוס יום ולילה במסעדותיהם.  מצב הענינים חייב ליטות לגרוע יותר בהרבה על מנת שאולי יהיה טוב יותר אחר כך.  מכל מקום, זה לא יקרה בחיינו.

כעת, מכיוון כי רק האל בוחן כליות ולב ולכן אנו, בני התמותה איננו יודעים מחשבותיו של אדם ומכאן כי איננו יודעים ואיננו אמורים לדעת באם הערבי הישראלי הניצב בפנינו ובקשתו לדיור בידו הינו ידיד או אויב, ומכיוון שמירב הסיכויים כנאמר לעיל ולאור הסטוריית הסיכסוך והדם הרע הקיים בין הצדדים, כי הינו אויב, הרי שההגיון הפשוט מזכה את החרד לעצמו, למשפחתו לילדיו לסרב לבקשת המגורים של הערבי בשכנות למשפחתו.  זו אינה גזענות, זו חרדה אנושית, קיומית לגיטימית, אשר אינה מלמדת על אי-נאורות.

נייר הלקמוס שלנו, אבן הבוחן האמיתית שלנו כלפי ערביי ישראל תצוץ לאמיתה לכשיגור זאב עם כבש.  כאשר יחלפו מספר דורות לאחר הסכם שלום אמת (לא "שלום עכשיו" מחרחר מלחמה וודאית) בינינו לבין הערבים, אשר גם זה יגיע בוודאי בחלוף מספר דורות מימינו, רק אז נוכל לשחרר את רצועות הזהירות והחרדה הקיומית ולקבל את הערבים בינינו כשווים באמת ובתמים.  ובאם לא נינהג אז כך, יהיה זה הסימן לגזענות לאשורה.  אך הבה ונמתין בסבלנות לימים ההם.

הערה לדו"ח המבקר

והערה לגבי דו"ח המבקר באשר למצב שרותי הכבאות אשר פורסם ב- 8 דצמבר 2010 ,  והערה זו מופנית למקבלי ההחלטות.  אל תאבדו פרופורציה, האווירה הציבורית היא אווירת היסטריה ולינץ' המלובה כתמיד על ידי תקשורת עויינת, אך אל תיתנו לאווירה זו לסחוף אתכם.  צרכי מדינת ישראל הם גדולים ורבים, השקעה גדולה בילתי מידתית במקום אחד, גם אם נאותה ונכונה לכאורה, תנזק קשות את המקומות הניזקקים האחרים.  שיקלו החלטותיכם בשום שכל ובאחריות לאומית כוללת ולא בהתאם לגחמת הרגע. הזנחה של שנים רבות לא תעלם באחת.  עם כל הדחיפות המובנת, אל תיסחפו, אל תיפלו בפח של אויבינו מחוץ ואף מבפנים, יש לתקן תוכנית כיבוי שרפות ושרותי חרום מערכתית כוללת, רב שנתית ולבצעה כרוחה וכלשונה ולא אך פעולה חפוזה המכוונת להפיס דעתו של הציבור, אשר ממילא הינו החכם דיו להבין בסופו של יום את רצינות המצב אך בה במידה את גרוטסקיות הרגע.  זה הינו זמנו של המבוגר האחראי, האחריות היא תמיד עליכם.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

http://www.global-report.com/aroll/

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf