אחריות

אחריות מאת אלון גל

הרבה פעמים תשמעו אנשים אומרים: "הוא אחראי למה שקרה!" (קול מאשים עם הצבעה)
למה בעצם הם מתכוונים? – "הוא אשם במה שקרה!".פעמים רבות אני נתקל באנשים שכשמשהו משתבש במקום העבודה שלהם מתחילים בהאשמות של העמיתים או המנהלים שלהם ?

אשמה ואחריות יושבים בדיוק 180 מעלות אחד מהשני. פעמים רבות אנחנו מבלבלים בין שני המושגים, אשר ביניהם עומד הבדל משמעותי :
האשמה תמיד מכוונת לזמן עבר ולביקורת : "הוא אשם במה שקרה". אחריות תמיד מתייחסת לזמן בעתיד – "מה אנחנו יכולים לעשות על מנת  לשפר להבא?", "בוא נלמד ממה שקרה כדי שלא נחזור על זה בעתיד."
אחריות מכוונת לפתרונות, לתמיכה ולתיקון -  "מה עלינו לעשות כדי לתקן?", "בוא ונלמד ממה שקרה ונחשוב כיצד משפרים".
האשמה יוצרת תקיעות, מיקוד בעבר, במה שכבר קרה -  מכיוון שלנאשם אין דרך לשנות את מה שכבר קרה. אחריות יוצרת צמיחה, מיקוד בעתיד במה שיקרה, יוצרת מרחב, תמיכה ושיפור.
נוכח האשמה, האחר חווה התגוננות וגם צורך להתקיף בחזרה וכך נוצר ניתוק וסכסוך.
נוכח אחריות, האחר הוא חלק מהפתרון ולכן הוא חווה שותפות.
כאשר אדם מאשים הוא מבטא פחד, הוא מפחד להיות מואשם ולכן מאשים את האחר. זו צורה של מגננה. כאשר האדם פועל באחריות הוא מבטא ביטחון בעצמו. הוא לא חווה עצמו מותקף ולכן גם לא צריך להתגונן.

שיחה על אשמים ואשמה היא שיחה מבוזבזת. האשמות והלקאות עצמיות גורמות לעייפות, בזבוז ותחושת כשלון. ביציאה לתהליך מצויינות, השיחה הרלוונטית היחידה היא – "אז מה עושים עכשיו". אדם אחראי הוא אדם היוצר פתרונות, מכוון לעתיד, ושואל עצמו כיצד הוא יכול לשנות המצב.

כדי לפעול באחריות:
1. תארו סיטואציה שלילית בה אתם נמצאים היום.
2. את מי אתם מאשימים במצב?
3. האם לדעתכם המצב או האדם האחר ישתנה מעצמו ? במי תלוי השינוי?
4. מצאו 3 פעולות שאתם הולכים לבצע ב-72 שעות הקרובות על מנת לצאת מהמצב .
זכרו! אחריות באה לידי ביטוי במעשים!

היתה לי מאומנת שהרגישה שבן זוגה חושב רק על עצמו, ולא מתייחס או מעריך אותה ואת הילדים. כשהגיעה אלי היא האשימה את כל העולם במצב שלה – את ההורים שלה שדחפו אותה להתחתן, את בן זוגה שתוקע את ההתפתחות שלה ורק חושב על הקריירה שלו. היא רק כעסה, חיכתה שמשהו ישתנה ובכתה. עד שסופסוף הבינה שאם לא תעשה משהו למען עצמה, לא ישתנה המצב. לאחר התלבטויות, מחשבות אינספור והתייעצויות, הגיעה למסקנה בלתי נמנעת ויצאה לדרך חדשה.



השפעה אישית

מרבית בני האדם עסוקים רוב הזמן בלדאוג.
מה יהיה המצב הכלכלי? מה יהיה עם הבריאות שלי? איך יגדלו הילדים שלי?
מסלול החיים ההישגי והתחרותי שבו אנו חיים בחברה המערבית, מוביל את כולנו למצבים בהם אנו מוצאים עצמנו קורבנות של האירועים ומכאן חווים תקיעות ותסכול, המתבטאים במיצוי עצמי נמוך, מוטיבציה נמוכה ולעיתים שיתוק. כך גם,  מאומנת  בשנות העשרים שהייתה אצלי בתהליך אימון והלכה כל העת בחשש ובפחד שיפטרו אותה ממקום העבודה.
שיחה אפקטיבית יותר יכולה להיות מה עלי לעשות ומה אני יכול לעשות כדי לשפר את איכות חיי , גם המאומנת היקרה הייתה יכולה לשפר את איכות חייה ושלוות הנפש עי'י שיחה שכזאת. אנו מבדילים בין שני מרחבים: מרחב הדאגה ומרחב ההשפעה. מרחב הדאגה – אותם דברים שאין לי מה לעשות בקשר אליהם ולכן כל מה שנשאר לי זה לדאוג.. מכיוון שאני עוד לא פגשתי דאגה שמשנה ומשפרת תוצאות או מצבים, הרי שברור שהתמקדות במעגל זה היא חסרת תועלת ולא אפקטיבית. האדם הממוקד במרחב הדאגה רואה בטעות– כישלון אישי ולכן הוא פוחד לנסות, אדם זה מנסה לשלוט על התוצאות מראש – דבר שהוא בלתי אפשרי.
מרחב ההשפעה – אותם דברים שיש לי יכולת להשפיע על הדאגה הספציפית ולעשות דבר מה בקשר אליה. מעשים יוצרים תוצאות ולכן זהו המרחב שהתמקדות בו יכולה לשפר את איכות חיי, דבר ההופך אותו להתמקדות אפקטיבית. האדם הממוקד במרחב ההשפעה, מוכן לטעות, משום שהוא מבין שהתוצאה הסופית לא בשליטתו. יותר מכך הוא רואה בטעות ברכה, משום שהיא הזדמנות לתיקון , שיפור ומצוינות.
המעשים שאנו עושים והפעילויות שאנו מבצעים שייכים למרחב ההשפעה, התוצאות המתקבלות כתוצאה מהעשייה שלנו שייכות למרחב הדאגה. אין לנו דרך לשלוט על התוצאות מראש או לדעת אותן מראש. אנחנו יכולים לשלוט רק על מעשינו וניסיונותינו.

כיצד לפעול ולשנות את מה שאנחנו יכולים לשנות:
1. קחו דף נייר וחלקו אותו לשניים. בחלק אחד ערכו רשימה של כל אותם דברים שמדאיגים אתכם ואין לכם מה לעשות בקשר עליהם. בחלקו השני של הדף, ערכו רשימה של אותן הדאגות שכן אתם יכולים להשפיע ולפעול שם.
2. הכירו בכך שכל עוד אתם מתעסקים או מתייחסים לחלקו הראשון של הדף, כל שנותר הוא לדאוג ולכן עברו לסעיף הבא....
3. בחרו 3 דאגות שיש לכם השפעה, הגדירו מה הפעולה שאתם מתחילים לעשות ממחר בבוקר כדי להשפיע על המצב והתחילו לבצע אותן.

בעבודתי עם סוכני ביטוח המייצגים את אחת מחברות הביטוח הגדולות במשק, שאלתי אותם ממה הם דואגים. התשובה הופיעה מיד - בשנתיים האחרונות, עקב שינוי במבנה תכנית ביטוח החיים, הורידו חברות הביטוח באופן משמעותי את אחוזי עמלות המכירה הניתנות לסוכנים בחלק גדול מתכניות ביטוח החיים הנמכרות. באותו רגע החל שיתוף דאגות ותלונות בחדר, שנמשך דקות רבות. רוב המשתתפים בסדנה החלו לבכות את מר גורלם, לספר כמה קשה להתפרנס במצב הקיים וכמה חברות הביטוח לא בסדר. זאת ועוד, סיפרו רובם כמה הם דואגים, שתוך זמן קצר הם יצטרכו לעזוב את הענף ולחפש מקור פרנסה אחר וכמה זה למעשה בלתי נמנע.
בשלב הזה הרים אחד מהסוכנים את ידו ואמר: "אני לחלוטין לא מסכים אתכם, כבר שנתיים אני שומע בכל שיחה עם סוכנים אחרים את אותו סיפור כמה קשה, כמה מדאיג, וכמה חרב עלינו עולמנו. אני, לעומת זאת, ברגע שהבנתי את מגמת השוק, עשיתי הערכת מצב וזיהיתי שעל מנת להמשיך ולשמור על רמת הכנסתי ואף להתפתח, עלי להתמקד בשני אזורי עשייה:
א.    הכפלת מס' פגישות השיווק שאני מבצע בשבוע.
ב.    שיווק מוגבר של פוליסות בריאות בהן העמלה לסוכן לא נפגעה.
מיד התחלתי לפעול בהתאם, העסקתי מתאמת פגישות והתמקצעתי בשיווק פוליסות בריאות. כיום אני מזהה ששינוי מבנה העמלות המדאיג נורא, שינה את חיי באופן מופלא. לאחר שנים שהייתי סוכן בינוני, ניצלתי את ההלם בענף שגרם לתקיעות אצל רוב הסוכנים שהיו עסוקים בלדאוג, יצרתי יתרון יחסי בענף ביטוחי הבריאות ושילשתי תוך שנתיים את הכנסותיי משיווק פוליסות ביטוח".
מיותר לציין שההלם בחדר היה טוטאלי. ההבדל המהותי בינו לבין שאר הסוכנים בחדר היה אחד:  הם התמקדו במעגל הדאגה, בעוד שהוא הבין שאין לו מה לעשות נגד הורדת העמלות ולכן התמקד במעגל ההשפעה ויצר תוצאות מופלאות עקב כך. איפה שהם זיהו בעיה, הוא זיהה הזדמנות.

כולנו במהלך החיים, מתמודדים בשגרת היומיום עם מגוון של לחצים ועומסים, גם רגשיים וגם פיסיים. מחר נעסוק בסדרי עדיפויות ובאיך למקד את הפעילויות שלנו במה שחשוב לנו. 

סדרי העדיפויות שלי

כולנו במהלך החיים מתמודדים בשגרת היומיום עם מגוון של לחצים ועומסים, גם רגשיים וגם פיסיים. כמו שאני אומר תמיד, הכל מתחיל ונגמר בראש. הווה אומר, לכל אדם יש את זכות הבחירה מה לעשות ואיך לעשות.  פעמים רבות אני שומע ממנהלים בכירים שהם מבלים  כ10-12 שעות במקום העבודה ועוד שעתיים עד חמש ביום עוסקים בענייני עבודה כאשר הם כבר נמצאים עם בן/ת הזוג ועם המשפחה (טלפונים, SMS וכדומה).

אדם מצליח מקדיש את מירב זמנו לדברים שחשובים לו ולבניית מערך ההצלחה שלו, כמו: חזון, שליטה וצמיחה. לעומת זאת, אדם שמתמקד ברוב פעילותו רק במה שדחוף, עוסק בכיבוי שריפות ולא מגיע לפעילות כמו פיתוח ויצירתיות. אדם כזה יכול לחוות תסכול, לחץ, משברים, שחיקה ועייפות או עובד שמגיע לעבודה, מרוב עומס שיש לו, לא מצליח לעמוד בלוחות הזמנים  וחווה את אותם תחושות שליליות שלא משרתות אותו בכלל.
מעבר לכך, אדם שמתמקד ברוב פעילותו בדברים לא חשובים ולא דחופים, בורח מאחריות וחווה בזבוז, קורבנות ובינוניות.

זליגת הלחץ מסביבת העבודה אל החיים האישיים היא אחת מהבעיות המתועדות והחמורות ביותר שיש לאנשים בחיי המשפחה. הפיתרון מתחיל בהפרדת המרחבים. אדם מצליח שמעוניין לשמור על איכות חיים שתשמור על תפקודו בכל התחומים מגדיר לעצמו שעות עבודה ברורות ומוגדרות וגם מרגיל את כל סביבתו בהתאם.

על מנת להגיע למיקוד פעילויותיכם במה שחשוב לכם, עליכם לציין לעצמכם מהם הדברים החשובים לכם בכל תפקידיכם בחיים (הורות, חברות, זוגיות, ניהול) ומתוך כך, מהן הפעילויות שאתם בוחרים לעשות בכל אחד מהדברים החשובים לכם.
כעת, כדי לתכנן תכנון שבועי מראש, עליכם להכניס לתכנון - קודם כל את אותם דברים ופעילויות שאתם מגדירים כחשובות. להשאיר קוביות זמן לטיפול בדברים דחופים, וללמוד להגיד לא - לדברים שלא חשובים לכם ובאים על חשבונכם.

איך לנהל את עצמינו בחוכמה :
1. עירכו רשימת "מכולת" של כל הפעילויות שלכם.
2. זהו מה הדברים הכי חשובים לכם בחיים והתחילו למקם אותם תחילה בלו"ז השבועי שלכם על מנת שלא ייעלמו או לא תקדישו להם מספיק זמן ואז תחוו פספוס.
2. עכשיו, סביב הפעילויות החשובות, מקמו את יתר הדברים.

אספר לכם סיפור על נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' וו בוש. כאשר נכנס בפעם הראשונה לבית הלבן גילה מערכת משומנת שנבנתה עפ"י מידותיו של קודמו בתפקיד, קלינטון, ולמעשה תפקדה 24 שעות ביממה, ללא כל הפרדה בין בית לעבודה.
בוש שמעבר לכל יכולותיו (או חוסר יכולותיו...תלוי  את מי שואלים) מצטיין בניהול חיי משפחה, הגדיר והטמיע תוך זמן קצר ניהול במסגרת שעות עבודה ברורות כך שיום העבודה הסתיים אחה"צ ולאחר חודשים ספורים התברר שהעולם לא התמוטט וכל המטלות טופלו למרות נוהל העבודה החדש.



לתת שירות לעצמנו ולאחר

הרבה פעמים בחיים אנחנו עושים פעולה למען האחר, אבל היא באה על חשבוננו.
אנחנו "משלמים מחיר" כדי שיהיה "שקט", מרצים, או כל פעולה שבה אנחנו לא ממש משיגים את המטרה בה אנו מעוניינים.

מכירים את העובד שמגיע לעבודה כי "אין ברירה", חמוץ ורק רוצה לסיים את היום. בסוף היום מרגיש חסר, ממורמר ולא מרוצה. או את האישה שנשארת במערכת יחסים לא טובה רק כדי לא לפרק את המשפחה, או "חבל על הילדים". בפועל, כל המשפחה סובלת והפעולה שלא נעשית לתיקון, פוגעת יותר.

זה לא צריך להיות כך. פעולה למען האחר שבאה על חשבוננו אינה פעולה שירותית.
פעולה שירותית היא פעולה שמיטיבה בעת ובעונה אחת עם שני הצדדים. עלינו להגדיר מה אנחנו רוצים להשיג מביצוע פעולה זו ואז לנסות וליצור זהות בין מה שאני "נותן" לעצמי ובין העשייה שלי החוצה, לאחר. רק זהות אינטרסים בין הצדדים תיצור איכות חיים.

כדי לפעול מתוך שירות:
1. זהו פעולה או מקום בחייכם שבהם אתם נותנים שירות והוא בא על חשבונכם, מקום שבו אתם מרצים ?
2. מהו המחיר שאתם משלמים ?
3. רישמו לעצמכם איך אתם רוצים שההתנהלות תיראה אחרת, איך אתם יכולים אחרת?
4. איך תרגישו ?
5. מתוך כך, התחייבו לפעולה והתחילו לבצע. 

חבר טוב שלי שלמד איתי באוניברסיטה החליט אחרי תום הלימודים שהוא רוצה להיות מורה. כששאלתי אותו מה יצא לו מזה, הרי המקצוע הזה לא "נחשב" יוקרתי, אמר לי שכהוא בא ללמד, הוא עושה את זה קודם כל למען העברת הערכים שהוא רוצה להטמיע בדור הצעיר, העברת הידע שלו, התובנות שרכש עד היום וכמובן יצירת הכנסה עבורו. וכתוצאה מכך, הילדים שהוא מלמד נהנים מהשירות שהוא נותן בכך שהם לומדים, רוכשים השכלה, מקבלים תעודה ומקדמים את איכות חייהם. הפעולה השירותית הזו שמיטיבה עם שניהם כמובן לא תקרה אם המורה יצטרך כל הזמן להשתיק את התלמידים ולהתעסק בסדר בכיתה במקום בחומר הלימודים.

אלון גל מנכ"ל תות תקשורת ותוצאות העוסקת בתחום  אימון אישי אימון עסקי